איה נאפה  (צילום: האתר הרשמי)
סופ"ש ארוך באיה נאפה. מקנאים?|צילום: האתר הרשמי

לחמוק מההמון בבוקר שאחרי ליל הסדר

ישראל היא אחת המדינות הצפופות בעולם המערבי, ובימי חג ומועד היא עולה למדרגת אחת המדינות הצפופות בעולם בכלל, כולל מעצמות דמוגרפיות כמו הודו. כמי שסובל מקלסטרופוביה קלה ומרגישות בעור התוף, אני לא מסוגל לשהות יותר מחמש דקות במקום בו נוכחים 30 אלף ילדים, בעיקר כשרובם לא שלי. למזלי, בני משפחתי קורצו מחומר דומה. פעם אחת הילדים שלי נקלעו (לא איתי, חלילה) למופע בפסטיגל, חזרו עם כאב ראש והודיעו שלעולם לא עוד.

אביב לביא (יח``צ: עודד קרני)
אביב לביא. עוקץ לפני כולם|יח``צ: עודד קרני
לכן, ומכיוון שאנחנו אוהבים לטייל, פיתחתי במהלך השנים מומחיות בתכנון טיולים נגד הזרם. העיקרון: לנווט במרחב ובזמן כך שנוכל ליהנות מהטבע בלי שהוא יוסתר על ידי חצי מדינה. לרוב זה אומר שמוטלת עליי האחריות לאתר מסלולים שחוץ מכמה ציפורים נכחדות איש לא שמע עליהם. בפסח זה אומר משהו אחר: לקום מוקדם בבוקר.

לא, אין מצב שנטייל בחול המועד. הרגע הנכון לטייל בפסח – וכמעט היחיד האפשרי – הוא בבוקר שאחרי הסדר. ואני מתכוון לבוקר: השעה הזאת שבה עם ישראל עדיין הלום קניידלעך, רובץ תחת תקרתו ומנסה לעכל את סיר הבשר שבלע אמש. זה בדיוק הזמן לזרוק את הילדים מהמיטה, להתניע ולצאת אל המרחבים: הכבישים ריקים, הטבע מזמין, הכל נראה בדיוק כמו מה שהוא - השקט שלפני ההסתערות הגדולה ותרועת הפסטיבלים.

עד הצהריים כבר אפשר לסיים מסלול הליכה נעים, לאכול חמץ כהלכתו במסעדה ערבית בגליל, לחזור הביתה ולהישאר בו עד יעבור זעם. אגב, זה עובד מצוין גם בראש השנה.
(אביב לביא)

לחרוש על כל הסדרות החדשות 

אביב הגיע, חול המועד בא. אתם יכולים לנצל את החופש הזה לשיטוטים אביביים בינות למרבדי פרחים, אבל איכסוש, אלרגיות. במקום זה, אולי פשוט תישארו בבית ותטחנו טלוויזיה? הרבה יותר כיף.

נטע חוטר תמונת טור (צילום: רועי ברקוביץ)
נטע חוטר. לא מתכוונת להתמסר לאלרגיות|צילום: רועי ברקוביץ

העונות החדשות של "משחקי הכס" ו"מד מן" כבר כאן, אתם לא רוצים לפספס אותן בשביל מסלול רגלי במעלה צלופחים. הוט רכשו שתי סדרות בריטיות מדהימות – "מראה שחורה" ו"שרלוק", ששוות הרבה יותר מקיא של ילד על הנעל בגן החיות התנ"כי. בערוץ המעולה yes oh משודרות כרגע "לואי", "המתים המהלכים" ו"דה קילינג" המעולות, וזה עוד לפני צרור הסדרות שעומד לעלות באפריל ולשתק אותנו סופית. אז במקום להיתקע בפקקים בשביל איזו פריחת כלניות ארורה במצפה חרולים, פשוט תיתקעו מול הטלוויזיה. תמסכו עליי, רוב הפעמים הנוף שווה יותר.
(נטע חוטר)

לבצע בריחה ספונטנית לקפריסין

התכנון המקורי לפסח היה כזה: אוכלים בסופי השבוע, עובדים בכל השאר. ההיי-לייט תוכנן להיות צהריים אחד באמצע השבוע, שבו הגברת ואני נחמוק כל אחד מעבודתו ונסתובב בעיר במטרה להיות חסרי מטרה. היי-לייט אלטרנטיבי: הופעה של סיס והרדיקל בראדרז ברביעי בלילה – גלולת המרץ והטשטוש הכי יעילה בארץ. מרץ, כי זה מאוחר בלילה אחרי ימים של עבודה בשגעת, וטשטוש, כדי לא לזכור שכולם בחופש ורק אנחנו רצים כאוגרים על גלגל.

דרור גלוברמן (צילום: חדשות 2)
דרור גלוברמן. שיזוף נעים שיהיה|צילום: חדשות 2
ואז הגיעה ההפתעה. יום עבודה אחד של הגברת בקפריסין הפך פתאום לאופציה להארכה לסופ"ש. אבל סופ"ש בקפריסין? למה עכשיו? למה בכלל? מאיה-נאפה אני זוכר בעיקר חופי חצץ ובחורים בריטים שרופים עם קוקטיילים כחולים, וזה עוד לא העונה שם, והאמת שיש לי מלא עבודה. אבל הרעיון לעזוב הכל לטובת חופשה ספונטנית התברר כחזק יותר מהחופשה עצמה. קצת בירוקרטיות וימי החופש חולצו, הכרטיסים נרכשו, והופה אני בדרך. אני בכלל לא בטוח מה עושים שם ואם יהיה כיף. אבל זה ממש לא משנה, כי החלק הטוב הוא עכשיו – לספר לכולם שאוטוטו אני נוסע לסופ"ש ספונטני בחג. או במילותיה של עורכת המוסף הזה: "זה מעניין ואני ממש שונאת אותך עכשיו".
(דרור גלוברמן)

לא לצאת מתל אביב

המקום הכי טוב להיות בו בפסח הוא, כמה מפתיע, תל אביב. דווקא בחג הזה, שבו נוהגים הישראלים כולם לצאת לטיולים לגליל או לחו"ל, לחופש ולנופש, תל אביב נשארת יחסית ריקה. האוויר יותר צלול, יש יותר מקומות חניה, ובעיקר יש בכל חול המועד תחושה של רוגע.

גל אוחובסקי (צילום: ראובן שניידר )
גל אוחובסקי. רק אל תגיעו למתחמים|צילום: ראובן שניידר

זה הזמן להתחיל ללכת לים, לפני שיהיה עמוס, להחליט איזה לחוף מתחשק להיקשר השנה. זה הזמן לטייל ברגל לנווה צדק או לצאת לפארק הירקון. בעידן החדש מלכודות התיירים הן בעזריאלי, קניון רמת אביב ובמתחמים כמו נמל תל אביב ומתחם התחנה. כל היתר הרבה יותר נעים.

אחרי החורף הארוך והקר, זה הזמן להתחיל במנהגי הקיץ שלנו. הגג של סוזנה, המרפסת של מלון מונטיפיורי, הכסאות על המדרכה של מרסנד והגינה של לנדוור במרכז הגאה בגן מאיר. אלה רק דוגמאות. יש עוד המון.

בדיוק השבוע נפתח מחדש רחוב שינקין המשופץ לתפארת, ויש סיכוי שגדודי השמחה טרם שמעו את הבשורה ולא יתנפלו על הרחוב בחג הקרוב. כך שאולי בפסח הזה הרחוב המיתולוגי יהיה בשבילי סוג של מפלט. לפחות זמני.
(גל אוחובסקי) 

לאכול דווקא שטרודל משובח

האמת היא שאני שונא את פסח. שונא את ההצטופפות בליל הסדר, את הכרפס, את הלחמניות מקמח מצה במקדונלד'ס ואת המוני הזאטוטים המתעטשים ברחובות. הדבר שהכי בא לי הוא פשוט לארוז את מטלטלי ולברוח למקום רחוק יותר וישראלי פחות. אלא שיש לי הרבה יותר מדי עבודה ומעט מדי כסף, ולכן את חול המועד כנראה שאצטרך להעביר יחד עם יתר אחיי בתור למעליות בעזריאלי.

אין תמונה
עמרי קירון. הכי קרוב לחו"ל שאפשר
מה שכן, הבטחתי לעצמי שבחג הזה אנסה לקפוץ למקום הכי קרוב לחו"ל שאפשר למצוא כאן – ההוספיס האוסטרי בירושלים. באמצע הרובע המוסלמי בעיר העתיקה, מאחורי דלת עץ כבדה, מסתתר אוצר אמיתי בריח של דיוטי שפשוט מכניס אותך ברגע לעולם אחר. המקום הזה, מבנה אבן ענק ומרשים, הוקם באמצע המאה ה-19 כאכסניה לצליינים נוצריים שבאו מאוסטריה - והיום הוא מתחם מפלט מושלם, גם אם יש לך תחומי עניין טיפה אחרים מהתחקות אובססיבית אחרי ישו.

אני כבר יכול לדמיין את עצמי מסתובב על רצפת השחמט המבריקה שבמסדרונות, מצוטט לשיחות של תרמילאים צהובי שיער מאירופה ובוהה ארוכות בתמונתו של הקיסר פרנץ יוזף התלויה בכניסה. אחר כך אעלה לגג, עדיף לקראת השקיעה, ואשב בשקט מול הנוף המטורף שנגלה שם – תצפית על כל העיר העתיקה ואל הר הבית, כשרק דגל אוסטריה המתנפנף  מפר קצת את הדממה. בסוף ארד לבית הקפה בגן ואתמקם בין הקשישות שמכרסמות בנחת שטרודל תפוחים לוהט ושוקו חם, עם קצפת אמיתית. סוף סוף תהיה לי הזדמנות לברוח  מהיומיום ולדמיין שאני חלק ממשפחת פון טראמפ המזמרת מ"צלילי המוזיקה". מינוס האוברול מוילון פרחוני, אולי.
(עמרי קירון)

לשתות שייקים בשדרה 

לא לכולנו יש חופש בפסח, ולא כולנו יכולים להרשות לעצמנו קוויקי בחו"ל (או מינימום סופ"ש בחולון). אבל האמת היא שלא צריך לנסוע עד מעלה חרציות או גבעת החלבלובים כדי למצוא קצת שקט - הוא יכול להתחבא בלב ההמולה של העיר, פשוט צריך לדעת לחפש אותו.

הילה - איפה הסתפרת (צילום: תומר ושחר צלמים)
הילה יחימוביץ'. רק תנו לה שייק|צילום: תומר ושחר צלמים

בפסח הזה אני מקבלת את מנת האושר שלי במינונים קטנים, ברי השגה ומלאי ויטמינים: קבעתי דייט עם השייק בשדרה. כבר סגרתי לו"ז- כל יום, גם אם אני עובדת, אמצא את שעת השקט שלי בשדרה באמצע העיר עם כוס שייק צוננת ושמש נעימה של תחילת אביב.  יום אחד זה יהיה עם חברה טובה וכוס מיץ תפוגזר, יום אחר עם החבר ושייק בננה- מלון- תמר. את היום האחרון של החופש אקדיש לעצמי, לשייק תפוז- בננה- אננס ולספסל. לרוויה.
(הילה יחימוביץ')

להקיף את כל הארץ

אני לא לגמרי בטוח שאת תוכניותיי לחג ניתן לקחת כהמלצה, אבל מצד שני – למה לא? בבוקר שאחרי ליל הסדר אני מתכוון לצאת למסע בן שלושה שבועות, שבמסגרתו אקיף את הארץ כולה לאורך גבולותיה. בכל יום אעלה פוסט באנגלית עם סיפורים ותמונות לבלוג שלי באתר 972+. קוראי הבלוג הנפלאים כבר החלו לתרום כסף ולסייע לי בהוצאת הפרויקט לפועל. בעזרתם אשלים בהדרגה פרויקט גדול: "המסע העגול" הוא השלישי בסדרה של מסעות שיהפו בסוף לספר, דיוקן בשלושה חלקים של הארץ כפי שהיא נראית בנקודה זו בזמן.

אין תמונה
יובל בן עמי. חפשו אותו איפשהו ליד הגבול

חג של שבעה ימים, חג אמיתי שכל הישראלים מבינים שהוא חג ומנמיכים ציפיות אלה מאלה, מאפשר הגשמה של רעיונות. לא לכולנו יש את היכולת להתחיל ללכת יום אחר יום לאורך גבול לבנון והקו הירוק, לרבים מאיתנו יש בחג פחות זמן מבדרך כלל, כי הילדים בחופש או כי דחינו לחול המועד משימות מימי העבודה, אבל למי שכן מוצא את עצמו עם חופש בחג מומלץ מאוד ללכת על חלום: ליצור, לתעות במרחב ולגלות אותו, לקחת אתגר מוזר ולעמוד בו. למה לא? אחרי הכל זהו חג החירות.
(יובל בן עמי) 

 לשמוע מוזיקה מיתולוגית

אני לא רוצה להישמע כמו החיקוי של גילה אלמגור ב"ארץ נהדרת" ולהתחיל לזרוק שמות של אנשים מבוגרים ואנונימיים, אבל בשנים האחרונות וגם השנה מציג פסטיבל "ימי זמר" בחולון סדרה של מופעי מוזיקה ישראלית שווים ומושקעים במיוחד, שכדאי להגיע לפחות לאחד או שניים מהם (אם עדיין נותרו כרטיסים). זה מתחיל במלחין הגדול מוני אמריליו, שהלחין כמה משירי ארץ ישראל היפים ביותר כמו "ההר הירוק", "רקפת" ו"יש פרחים", שיזכה למחווה מיוחדת בפסטיבל, כמו גם להקת "החלונות הגבוהים" המיתולוגית (עם אריק איינשטיין, שמוליק קראוס וג'וז כץ), שהשנה מציינים 45 שנה לאלבומה היחיד, תזכה למופע מחווה. המשורר והפזמונאי מאיר גולדברג, שכתב כמה מהשירים היפים של הפופ והרוק בארץ ב-25 השנים האחרונות יזכה גם הוא לערב מיצירתו. בנוסף, תהיה מחווה לנעמי שמר עם "הכל עובר חביבי".

כמו כן יכלול הפסטיבל הופעות נחשבות של ברי סחרוף, שלום חנוך שיארח את נינט טייב, אסף אמדורסקי עם אפרת גוש, "הדודאים" ואוהד חיטמן, ויהונתן גפן יארח את שלומי שבן. פינה חמה בלב שמורה גם למשוררת והפזמונאית צרויה להב, שתזכה השבוע בפרס אקו"ם למפעל חיים. להב תקיים במסגרת הפסטיבל כיתת אמן.
(אסף נבו)

להגיד שלום לחירות

באופן אירוני משהו, הפסח הזה דווקא מסמל את סיומה של החירות שלי. בשנה הבאה בזמן הזה כבר אהיה משועבד לפרחח קטן שיתרוצץ לי בין הרגליים. הייתם מצפים שאנצל כל רגע אפשרי להתאווררות, אבל זה לא שהפריבילגיה קיימת. כשני עצמאים גם אשתי וגם אני עובדים כרגיל בחול המועד, אז זה לא שיש יותר מדי חופש (והנה יוצאת הפולנייה שבי).

אין תמונה
זוהר ישראל. פסח אחרון לבד

גם יציאה לסרט או לכל מקום אחר שעלולים להיות בו המוני אדם במהלך החג היא משימה מורכבת בשל זוגתי ההריונית, כך שמה שבעיקר עומד על הפרק בפסח הוא להישאר בבית בערבים, ובהיעדר שידורים מעניינים בטלוויזיה במהלך החג – לעשות השלמות צפייה. כן-כן, כאלה אנחנו, פרועים. שמעתי שיש סדרה שהנוער מתלהב ממנה, משהו עם כסאות מוזיקלים... משחק הכסאות... משחקי הכס? ייתכן אפילו – ואל תתפסו אותי במילה – שנשתולל לגמרי ונכניס למיקרוגל את הפופקורן בטעמים! (כשר לאוכלי קטניות)
(זוהר ישראל)

לנפוש בכפר נופש קיבוצי

בעת כתיבת שורות אלה הבן שלי חולה. חיכינו, ציפינו, ייחלנו- והנה זה קרה, חוק מרפי במיטבו - דווקא כשאנחנו יוצאים לחופשה השטן בדמות וירוס פוגע שנית (רביעית, אם נחשיב גם את החורף שעבר עלינו – אבל מי סופר?) וסימני השאלה סביב החיוכים מפה לאוזן שלנו מרחפים באוויר. כן, תמונות של שמש, ים, בריכה, רצות עכשיו לנגד עינינו בצבעים פסימיים קשים מנשוא. אבל אני עובדת על עצמי להיות אופטימית – אפילו שזה קשה כשמדובר במחלות, ושיקום ההורה שחושב אחרת.

קרן שפירא
קרן שפירא. נופשת בקיבוצי ארצנו|צילום:
כבר אמרתי שאני עובדת על עצמי? אז הנה, נשאיר את הפסקה הקודמת מאחור ונביט קדימה – אל עבר חופש פסח. איך קרה שממלון בוטיק בגליל הפכנו לכפר נופש קיבוצי? קרה. השלמנו עם זה ואנחנו לא מתביישים בכך- אנחנו הולכים להיות עם יתר עם ישראל במדשאות המנגל. יכול להיות שגם נחליף סמול טוק עם תבנית משפחתית שדומה לשלנו, יכול להיות שנרגיש ממש, אבל ממש לא מיוחדים ויכול להיות שנחשוב שאנחנו משלמים הון עתק על עוד חדר באכסניה. אבל היי, מה אכפת לנו? כל עוד הילד ישתכשך במים ויחשוף את השיניים החדשות שלו מרוב אושר זה שווה את זה. אז כן, נופש באחד הקיבוצים בסביבות ים המלח, חול המועד פסח – יהיה בלגן, תרתי משמע.
(קרן שפירא)

לאפות את הלחמניות של סבתא 

כבר כילדה לא מתתי על חג הפסח, או בעצם על חגים בכלל, אבל לדבר אחד ויחיד לא יכולתי לחכות. זה לא היה החופש עצמו, גם לא ליל הסדר (אצל הרומנים לא עושים מזה דרמה גדולה), אלא רק ריח הלחמניות שעולה מן המטבח - הלחמניות המפורסמות של סבתא. כמיטב המסורת, כשאמא וסבתא העסיקו את עצמן בבישולים, אחיי ואני התגנבנו למטבח ופילחנו "רק עוד לחמנייה אחת" לפני תחילת הסדר. טוב בעצם שתיים ולפעמים שלוש. עד שהתיישבנו לקרוא את ההגדה (או לפחות לרפרף בה), מלאי הלחמניות אזל ואמי, ספק כועסת ספק צוחקת, גייסה אותי לעזור בבוקר למחרת כדי לחדש את המלאי.

אלינור פוקס (צילום: תומר ושחר צלמים)
אלינור פוקס. אם כבר כשל"פ, אז הלחמניות של סבתא|צילום: תומר ושחר צלמים
היום אני כבר לא ממש ילדה, וסבתא כבר לא אתנו. אבל מסורת, כמו מסורת, לא מפרים, וגם השנה אני מתכוונת להתגנב למטבח מאחורי גבה של אמי, לספוג את הנזיפות החינניות ולמצוא את עצמי בבוקר שלמחרת שוקדת כדי לשרטט "איקס" סימטרי על כל לחמנייה.

המלצה פשוטה וכיפית: לסדר את הלחמניות הטריות בסלסלה עם היצע של גבינות, סלט אבוקדו, חרוסת (לחובבי הסלק) ומגוון של ירקות ופירות ולצאת לעבר חוף הים הקרוב או הפארק החביב עליכם. 

לחמניות לפסח (כ-25)
 
חצי כוס שמן (100  מ"ל)
2 כוסות  מים
מלח  כחצי כפית , פלפל, 3  כפיות סוכר
להרתיח על האש ,
להוריד  מהאש ולהוסיף  ½ 2 כוסות  קמח מצה.
לקרר ולהוסיף 6 ביצים אחת , אחת
להרטיב ידיים וליצור עגולים.
לשרטט עם סכין קוים בצורת X על החלק העליון של הבצק.
לאפות כחצי שעה בחום בינוני-גבוה

(אלינור פוקס)

למצוא דירה חדשה ומהממת

זהו, החלטתי. בחג הקרוב זה יקרה "ויהי מה" - אם לצטט את הגאון מדה דרזנר. לא עוד דחיות, לא עוד תירוצים, בפסח הזה אורזים את הפקעלך, הצעטלך והרוגעלך ועוברים דירה. כן, זה ים של סידורים והוצאות, עומד להיות חם כמו בגיהינום ופקוק כמו בכניסה אליו. אבל אין ברירה, מתישהו זה צריך לקרות. שבוע ימים אמורים להספיק כדי לשבת מול הלוחות האינטרנטיים הגדולים, לדבר עם כמה מתווכים, לראות כמה שיותר אופציות, ולמצוא את פינת החמד של עצמי.

אין תמונה
אילן קפרוב. מחפש פינת חמד
נכון שהתקופה לא אידיאלית. בכל זאת חג וזה, אנשים לא ממש מתים שתקפוץ אליהם הביתה כשהם לועסים מצה עם חרוסת. אבל אין ברירה, הגיע הזמן להיות קצת אסרטיבי. בסוף זה ישתלם כשיגיע היום שאחרי והדירה החדשה והמאובזרת שלי תחכה לי כשאחזור אחרי עוד יום ארוך ומייגע. אז יגיע הרגע להתיישב סוף סוף מול הטלוויזיה ולצפות בכל הסדרות שחיכו לי כל החופש בסבלנות אין קץ. בעצם, כשמסתכלים על זה ככה, אולי אפשר לקבל דחייה קטנה? נשבע לכם, אחרי החגים זה בטוח יקרה.
(אילן קפרוב)