החתימה על הסכם הפסקת האש עם חיזבאללה עוררה תקוות להחייאת התיירות בצפון, שהושפעה קשות מהמלחמה. אבל גם כשמזג האוויר צפוי להיות נוח בסוף השבוע הקרוב, משפחות ותיירים רבים תוהים אם זה הזמן המתאים לחזור. האזור, שסבל מאזעקות, תקיפות, נפגעים והרוגים, נותר מקום שבו צלקות המלחמה עדיין נראות, הן פיזית והן רגשית. החזרה לצפון היא החלטה רצופת חשש, שכן המטיילים נקרעים בין הרצון לבקר במקומות מוכרים ואהובים לבין החשש המתמשך מהתלקחות נוספת.
מיכל, צעירה ממשפחה שנוסעת לצפון כמעט בכל סוף שבוע כבר שנים, משקפת את האמביוולנטיות שרבים מרגישים לגבי החזרה. משפחתה הפכה למסורת לחקור את הארץ, במיוחד באזורי הצפון, שם נהנו לטייל, לבקר בשמורות טבע ולעסוק בפעילויות כמו שיט קיאקים. "אנחנו משפחה מטיילת", מסבירה מיכל. "בכל סוף שבוע או חג מדי אנחנו נוסעים לאנשהו בישראל, והצפון תמיד היה היעד שלנו".
>> החורף הגיע – החרמון יישאר סגור: למרות הפסקת האש לאתר צפוי שיקום ארוך
עם זאת, הפסקת האש האחרונה עם חיזבאללה העלתה שאלה קשה עבור מיכל ומשפחתה: האם זה הזמן המתאים לחזור? "למען האמת, אנחנו עדיין חוששים. אנחנו לא באמת סומכים על כך שהפסקת האש תתקיים", היא אומרת. קרבתו של הגבול הצפוני לאזורים שבשליטת חיזבאללה, יחד עם זמן ההתרעה הקצר יותר לתקיפות אוויריות באזור, הפכו את האפשרות של חזרה לטיולים בצפון למורטת עצבים.
למרות שמזג האוויר בסוף השבוע הזה אידיאלי לטיולים, מיכל נשארת מהוססת. "אם מזג האוויר טוב לשיט קיאקים, ופתאום נשמעת אזעקה, מה נעשה?" היא שואלת. "זה מצב שיכול לקרות אפילו בזמן שלום, אבל אחרי שנה של אזעקות והתקפות זה מרגיש אחרת". למרות הפיתוי לחזור למקומות שהם אוהבים, מיכל ומשפחתה ממתינים לסימנים שהמצב התייצב לפני תכנון הטיול הבא לצפון.
הצפון בתנופה מחודשת? משפחות מתלבטות בין רצון לטייל לבין פחד מהתלקחות
חששותיה של מיכל זוכים להדים רבים אחרים, במיוחד בקרב הורים ומחנכים אשר מהססים לצאת לטיולים באזור. לילך, מדריכת טיולים המתמחה בתיירות חינוכית, ראתה ממקור ראשון כיצד המלחמה הסיטה את מוקד הטיולים הרחק מהצפון. "יש עדיין הרבה פחד, במיוחד כשזה מגיע לטיולים דרך בית הספר", אומרת לילך. "ההורים מפחדים, ובגלל זה רוב הטיולים מתמקדים כיום במקומות כמו ירושלים או מדבר יהודה, שמרוחקים יותר מאזורי הסכסוך".
בעוד החזרה של התיירות לצפון הייתה איטית, לילך מאמינה שאנשים יתחילו להעז בהדרגה כשהמצב ישתפר. "כרגע האזור הכי צפוני שאנשים מוכנים לטייל בו זה אזור הכרמל – זיכרון יעקב או קיסריה", היא מציינת. "מדי פעם תראו טיולים לגליל התחתון, אבל לרוב, ככל שמתרחקים צפונה, אנשים פחות מוכנים לנסוע". למרות האתגרים הללו, לילך אופטימית לגבי הסיכויים ארוכי הטווח של תיירות הצפון. היא מאמינה שחשוב לישראלים להמשיך ולבקר באזור כדי לתמוך בעסקים מקומיים שהתקשו לאורך המלחמה. "יש אנשים שמזמינים צימרים ומלונות בצפון כדי לעזור לעודד תיירות", היא אומרת. "אנחנו צריכים להמשיך לנסוע כדי לתמוך בעסקים ובקהילות שמסתמכות על תיירות כדי לשרוד. בלי התמיכה שלנו, הם ימשיכו לסבול".
בדיוק למשבצת הזו נכנסים מטיילים שמאמינים כי דווקא עכשיו זה הזמן הנכון ביותר לטייל בצפון. מאיה גרבויס, תושבת קריית ביאליק, אומרת שבשנה האחרונה היא ומשפתה לא יצאו לטייל בכלל ובטח שלא בחודשים האחרונים שהירי היה באזורנו, אבל כעת הגיע הרגע. "אני אמא לשני ילדים קטנים, ילד בן 5 ותינוק בן 9 חודשים. כרגע אנחנו מרגישים בטחון רק במדינה שלנו אז לטוס זה לא על הפרק. אני חושבת שאחרי הפסקת האש נראה שיש רגיעה משמעותית ואני סומכת על המדינה שלנו שנוכל לטייל בשלווה ללא חשש וקצת לנשום אוויר אחרי שהיינו בממד הרבה לאחרונה. בנוסף אני סטודנטית במכללת תל חי ומחכה מאוד לחזור לשם. אני מאוד אוהבת את הצפון היפה שלנו וגם כמובן לפרגן לעסקים ולתיירות שנפגעו שם מאוד, אני חושבת שזה המעט שאני יכולה לעשות".
מאבק לשוב ולשגשג אחרי המלחמה
מחירה הרגשי של המלחמה כבד במיוחד על מי שחיים ופועלים באזור הצפון במשך שנים. דולי עירון, מדריכה בגליל העליון ובעלת מספר צימרים בכורזים שליד הכנרת, מתארת את שברון הלב שהיא חשה כשהיא רואה את ההרס שגרם הסכסוך. עירון, שעברה לצפון לפני 28 שנים מתוך תחושת מחויבות אידיאולוגית ליישוב הגליל, הקימה מיזם תיירותי שקיבל את פני המבקרים מרחבי הארץ ומחו"ל. "אני מנחה כבר שנים, ואני מכירה כל פינה בארץ הזאת", אומרת עירון. "לראות את כל הבתים, העצים והמקומות שנשרפו – זה קורע לב. האזור עבר גיהינום, וקשה לקבל את זה שייקח זמן עד שהכל יתאושש".
עירון חזרה לבוסתן שבבעלותה ולעסקיה, והתחילה לפתוח את המקומות מחדש, ולהיערך להזמנות עתידיות, שלדבריה לא קיימים. "אני כל פעם שומעת על ביקוש מחודש להגיע לבקר בגליל, אבל זה פשוט לא קיים. אני יושבת ומחכה לטלפונים, אפס הזמנות, אפס התעניינות, אפס שיחות. המצב כאן עגום. דיברתי עם לא מעט אנשים, הזמנתי הורים להתארח ללא ילדים, אבל יש חשש. אנשים מפחדים, לא מאמינים בהסכם הזה. רק אתמול ראינו תיעודים מהגדר ליד מטולה של מחבלי חיזבאללה, אז איך יבואו? בעלי העסקים בצפון משוועים למטיילים, שיבואו ויקנו אפילו רק בקבוק שמן, חייבים להניע את התיירות. אנשים צריכים להגיע ולהזדהות איתנו, אין דבר שאנחנו רוצים יותר מאשר מלהעיר בחזרה את הצפון היפה שלנו".
במשך השנים, כשהיא מארחת מטיילים ישראלים ותיירים מהעולם במקומות היפים והצפוניים ביותר של מדינת ישראל, עירון מעידה כי תמיד הייתה את תחושת הפחד. "הדרכתי אלפי סיורים על הגדר, ראינו את העיניים של מחבלי חיזבאללה מול הפרצוף שלנו, לא האמנו שמדינת ישראל עדיין נותנת להם להתחמש. ובתור אחת ששמעה את הסיפורים על תושבי העוטף שלפני הטבח בשבעה באוקטובר הכניסו לישראל פלסטינים לטובת סיוע רפואי, אני יכולה להגיד שהחלום של להיות 'איש שלום' לא באמת קיים, לצערי הרב. אבל מצד שני חשוב לציין שאנחנו חיים בשותפות מדהימה עם ערביי ישראל, משתפים פעולה בכל הדברים, גם בתיירות. עולם הטיולים זה הדבר הכי יפה בעולם, זה גשר לשלום מבחינתי".
"אסור לשכוח מהגליל, אנחנו מחכים לאנשים"
למרות החששות וחוסר ההזמנות, עירון מסרבת להיכנע לייאוש, וגם שולחת מסר לבעלי התפקידים בממשלה ולרשויות השונות. "אני קוראת לאלקין שיבוא איתי יד ביד, ואראה לו את הגליל ואת כל היופי שטמון כאן. שיחד, נשקם את המקום ונפריח אותו מחדש. חייבים להתחיל להזרים כספים, לסבסד טיולים של גמלאים, אסור לנו להיות שאננים. אפילו לאפשר למילואימניקים ששמרו עלינו במשך כל התקופה האיומה הזו להגיע לכאן ולרכוש אדמות במחירים מוזלים, אנחנו צריכים לקבל את התחושה שאנחנו לא לבד. מזמינה גם את שר התיירות, רשות העתיקות ושאר הגורמים הרלוונטיים לעודד את ההגעה אלינו. אסור לשכוח מהגליל, אנחנו רק מחכים לאנשים שיבואו".
בעוד שחזרה מלאה של מטיילים בצפון תיקח זמן, הפסקת האש פתחה אפשרות להתעוררות הדרגתית. עם כל יום שעובר צפוי המצב באזור להשתפר, ואיתו התקווה שמשפחות, קבוצות בתי ספר ומטיילים בודדים יחזרו שוב לצפון. אולם לעת עתה, ההחלטה לחזור נותרה החלטה אישית עמוקה, המושפעת הן מהמשקל הרגשי של השנה האחרונה והן מהעתיד הלא ברור. ככל שהפסקת האש תימשך ומזג האוויר יהיה נוח יותר, רבים יותר יחכו בציפייה כדי לראות אם הצפון יוכל להפוך שוב ליעד התוסס ומסביר הפנים שהיה פעם.
עבור מיכל, לילך, עירון ועוד אין-ספור, המסע חזרה לצפון לא יהיה רק עבור המטיילים; הוא יעסוק בבנייה מחדש, ריפוי ואישור מחדש של הקשר לאזור שהתמודד עם מלחמה ותקווה כאחד. הצפון אולי לא יהיה כפי שהיה לפני המלחמה, אבל חוסנו, כמו זה של אנשיו, יישאר עדות לרוחם המתמשכת של מי שקוראים לו בית.