משפחת אלפסי בילתה על חוף הים בקופנגן, כשבתוך שניות החופשה החלומית שלהם הפכה לסיוט. נוגה אלפסי בת השבע נכנסה למים, כשלפתע מדוזה קובייתית קטלנית עקצה אותה. בתוך דקות התמוטטה והדופק שלה פסק.
אמה, הילה אלפסי, שחזרה הבוקר: "הגענו לחוף קופנגן כדי לחגוג את מסיבת הפולמון. באותו בוקר נוגה, אחיה ובעלי נכנסו למים, ממש קרוב לחוף. בחוף הזה יש רשת למדוזות, אבל מסתבר שהייתה סופה והרשת נקרעה. בגלל זה המדוזה הצליחה לעבור. הם נכנסו למים, שיחקו, עמדתי מולם עם תינוק על הידיים. רגעים לפני שזה קרה נוגה שיחקה עם אחיה במים, כשפתאום שמעתי אותה צועקת לאבא שלה שהיה ממש קרוב אליה: 'אבא, מה זה? אני בשוק'".
"ראיתי שהיא מתכופפת, היא הרגישה שיש משהו שאוחז אותה ברגליים מאוד חזק, בכאב מאוד גדול. היא ניסתה להרים את המדוזה, לראות מה זה, והיא צרבה אותה גם בידיים. אבא שלה קלט את הסיטואציה מיד והספיק לראות את זרועות המדוזה, לא את הגוף. הזרועות יכולות להיות בין שלושה לחמישה מטרים. הזרועות טיפסו על נוגה, זה מראה שהעין האנושית לא יכולה לתפוס. זה נראה כמו חייזר, משהו מוזר מאוד".
"בעלי משך את נוגה מהמים והמדוזה התנתקה ממנה. הוא הרים את נוגה אבל הרגליים שלה נשארו עם ליפוף ג'לי שהמדוזה השאירה עליה. רצנו לבית המלון שהיה במרחק חמישה מטרים מהחוף, צעקנו. עובדי הריזורט שעד לפני 20 דקות אירחו אותנו ושעשעו את הילדים ברחו מבהלה, כי יש 20-25 דקות שהארס עוד יכול לעבור. בעל המלון הבין את הסיטואציה, רץ למטבח, הביא חומץ ושפך על נוגה. החומץ הזה הוא בעצם מה שהציל את נוגה. נאמר לנו ש-90% מהארס נעצר ברגע ששפכו עליה את החומץ".
בזמן הזה נוגה בהכרה, מדברת איתכם?
"בשניות ששפכו עליה את החומץ היא כבר לא הייתה בהכרה. כשהיא עצמה עיניים בעלי הבין שאין זמן לחכות לאמבולנס ושאל את בעל המלון אם יש טנדר שיכול לקחת אותנו. בריזורט טנדר עמד וחיכה לנו. קפצנו על הטנדר ונסענו במהירות מאוד גבוהה למרפאת החוף, שאין בה יותר מדי ציוד. במרפאה כולם עמדו בכניסה, חיכו לנו. בעלי שם את נוגה על השולחן. רופאה נמוכת קומה, קטנטונת, קפצה על נוגה והשתלטה על האירוע. הבנתי מהפרוטוקול ומהרישומים הרפואיים שהייתה שם החייאה יוצאת דופן. היא הייתה ארבע-חמש דקות בלי דופק".
מה את זוכרת מהרגעים האלה?
"ראיתי את המוניטור עם הפס הירוק המפחיד הזה. הפס הירוק לא זז, לחצו ולחצו, חשבתי: אלוהים, שזה ייגמר כבר. באותן דקות הייתה התקהלות מאוד גדולה, הרבה ישראלים הגיעו. היו כמה ישראלים שלקחו פיקוד על האירוע: חלקם יצרו קשר עם חברת הביטוח לבקשת בעלי, חלקם תמכו בי, חלקם העבירו פרטים על הילדה שהיו צריכים".
מתי היא פקחה עיניים בפעם הראשונה?
"היא פקחה עיניים בערך 48 שעות אחרי זה. היא לא הבינה, הייתה מאוד מטושטשת. עד יומיים לפני שיצאנו לארץ היא עדיין חשבה שאנחנו נמצאים במלון. היא כל הזמן אמרה לי, 'אמא, סיימנו, את יכולה לקחת אותי לחדר?'. היא לא הבינה איפה היא נמצאת. נוגה לא זוכרת את האירוע, היא זוכרת עד ערב קודם".
מה שלומה היום?
"אתמול השתחררנו מבית החולים. נוגה מתאוששת, חזרה לחיים ביג-טיים. אין שום סממן שנשאר מהאירוע הטרגי הזה, למעט הפגיעות שיש לה ברגליים. היא חבושה עד הירכיים. הריפוי של העור היה יוצא דופן, היו לנו ניסים. מניתוחים והשתלות שהיו צפויים לנו, נאמר שבסוף לא נצטרך את זה ושצפויה לנו בעזרת השם החלמה טובה. אולי יישארו סימנים וצלקות על העור, אבל קיבלנו את נוגה כאילו כלום לא קרה".