רעידת האדמה ההרסנית שפקדה את מרוקו גבתה קורבנות רבים: עד כה אותרו כ-2,012 הרוגים ו-2,059 פצועים, מתוכם 1,404 במצב קשה. מתוך 400 הישראלים שנמצאים במרוקו בעת הזו כ-56 הוגדרו כמנותקי קשר, אך במהלך השעות האחרונות משרד החוץ הצליח ליצור איתם קשר - ולכולם שלום.
ניסים בן דוד, ישראלי ששהה במקרש בזמן רעידת האדמה, תיאר הבוקר: "אנחנו נמצאים פה במרוקו במשלחת של מנהלי מרכזי צעירים ומנהלי כפרי סטודנטים. ביום שישי בערב עשינו קבלת שבת. הייתה אווירה מאוד טובה ונעימה. כשסיימנו את הארוחה החלטנו לצאת מבית הכנסת, וזאת הייתה הטעות הכי גדולה שלנו. מי שישב בבית הכנסת לא קרה לו כלום כי בית הכנסת בנוי בצורת פטיו. הקירות רעדו קצת, אבל אף אחד לא נפגע. אנחנו היינו במרחק שני מטרים, אולי פחות, כשהרגשנו רעידת אדמה חזקה מאוד".
"כשהתחילה הרעידה חשבתי שזה משהו שקורה אצלם בשגרה, אבל אז ראינו את המקומיים משתוללים. הקירות התחילו ליפול עלינו. אלה סמטאות מאוד צרות, כמו מבוך, כשבצדדים בניינים מאוד רעועים. גם במצב של שגרה וכשהכל תקין, קשה מאוד לצאת משם. היינו רבע שעה בתוך הדבר הזה, כאשר בחלק מהזמן לא מצאנו אחד את השני. העולם חרב עלינו, הייתה תחושה שזאת הפעם האחרונה שאראה אותם".
"התשתיות שם מגוחכות, הבניינים התחילו להתקלף. נוצרה עננה של עשן שלא איפשרה לנשום או לראות כלום. הייתה עלטה מוחלטת, לא הצלחנו לראות שום דבר. איכשהו הצלחתי להיכנס מתחת למשקוף, פתחתי איזו דלת, אבל הבנתי שזו עלולה להיות מלכודת מוות. אחרי כמה רגעים שהבנתי שאני לא נושם ולא רואה שום דבר, הייתי חייב לצאת משם אחרת אתמוטט. שמתי ידיים על הראש והתכופפתי, כי היה ברור לי שדברים ייפלו לי על הראש. באורח פלא שום דבר לא פגע בי, לא יודע איך. ציפיתי לפגיעה".
מתי תחזרו ארצה?
"לא יודע. הגענו לפני כמה שעות לקזבלנקה והצלחנו להתמקם, פחות או יותר בכוחות עצמנו. המדינה מצפה שאת כל התהליכים האלה אנחנו נעשה. הציפייה היא לחזור הביתה. הביטוח דואגים לנו, אבל אנחנו מדברים על 400 ישראלים שנמצאים פה. זו טיסה אחת בסך הכל שיכולה לפתור את הבעיה. טרטרו אותנו בצורה מדהימה".
דוד גוברין, שגריר ישראל במרוקו, עדכן על מצב הישראלים במדינה, כ-400 במספר: "מהרגע שקרתה רעידת אדמה, עשינו מאמץ רב כדי ליצור קשר עם אותם ישראלים מנותקי קשר. היו למעלה מ-400. המאמץ הזה והפעולה הזו הסתיימו אתמול בערב, לאחר צאת השבת. היו לא מעט ישראלים שהיה קשר לאתר אותם בגלל שהם שומרי שבת, אז הם לא ענו לקריאות שלנו. תודה לאל, התברר שלכולם שלום".
הצעת סיוע לרשויות? איזו תשובה קיבלת?
"בוודאי שהצענו. מיד כשקרה האסון התייצבנו ופנינו לרמות הבכירות ביותר ברשויות המרוקאיות. הצענו סיוע הומניטרי וחילוץ נפגעים. לישראל, כידוע, יש הרבה מאוד ניסיון בתחום הזה, זה גם ידוע לשלטונות המרוקאיים. העברנו את זה בכל הצינורות האפשריים, אבל כרגע אנחנו נמצאים במצב שהשלטונות המרוקאיים הודו לנו על הנכונות הזו לבוא ולסייע, אבל הם אומרים שכרגע הם רוצים לבחון את המצב ולעשות הערכת מצב".
אלה שעות קריטיות, אתה מבין למה לא לוקחים את העזרה?
"קצב קבלת ההחלטות שם שונה מאשר אצלנו. הם רוצים לעשות הערכת מצב ברורה, יסודית ומעמיקה, ורק אחרי שיבינו בדיוק מה הצרכים ייפנו לכל המדינות שהציעו סיוע, ובכללן לישראל, יקבלו את הסיוע ויתאמו את הדרכים לקבלתו. ככל שהשעות נוקפות הסיכוי למצוא ניצולים יילך וייפחת, מדובר באסון נוראי שפקד את המדינה. אנחנו בהחלט מעוניינים וגם נערכנו בצורה כזאת שנושיט סיוע מהר ככל שניתן".
מתי יחולצו 400 הישראלים? זו טיסה אחת בסך הכל.
"הייתה טיסה אתמול בערב, היום יש כמה טיסות, אין בעיה מהבחינה הזאת. יש גם טיסות שהעמידו חברות הביטוח, כך שמבחינת פינוי הישראלים אין לנו בעיה. יש נציגות בשטח במרקש, הקונסולית נמצאת שם עם עובדת נוספת. פרסנו חפ"ק, פתחנו את השגרירות כבר אתמול בבוקר, כל זה כדי לתת מענה ולדעת בדיוק מה קורה. אנחנו יודעים בוודאות שחזרת הישראלים ארצה מטופלת. אין צורך כרגע בטיסות חילוץ של ממשלת ישראל, מכיוון שיש מענה מצד טיסות מסחריות וטיסות של חברות התעופה".
בני הזוג ענבר ודודו תורג'מן שחיים במרקש, נכחו בעיר בעת רעידת האדמה. "אחרי ארוחת שישי ישבנו קצת ובשלב מסוים התעייפנו והלכנו לישון. אני נרדמתי", תיאר דודו. לדברי ענבר, "שמעתי מלמטה קולות של צרחות אימים, שהן לא אופייניות לאזור שלנו. זה היה נשמע כאילו קורה פשע למטה. תוך כדי ששמעתי את הקולות, הרגשתי את תנודתיות הבית. זה היה כמו לונה פארק, מצד לצד. הערתי את דודו, הוא לא הבין מה קורה. היה פה כאוס: צעקות מהרחוב, אורות. הוא חשב שיש ברקים בחוץ, למרות שאנחנו בשיא הקיץ".
דודו נזכר כי: "שמעתי אותה מבוהלת וקפצתי, הבנתי שמשהו לא טוב קורה. חשבתי בהתחלה שאלה ברקים ורעמים, נעמדתי על הרצפה וכל הגוף שלי רעד ממש ולא רק מפחד. הקירות והתקרה רעדו".
מה עבר לכם בראש בעת הרעידה עצמה?
ענבר: "היה מאוד קשה, למוח האנושי קשה להבין מה קורה באותם רגעים. הרגשנו שהאדמה עומדת להיפער תחתינו. היינו בטוחים במאת האחוזים שעוד מעט ניפול ביחד עם הבניין. זה היה מאוד עוצמתי, לא ניתן לתאר את זה. מעולם לא תיארתי לעצמי שקיים דבר כזה עוצמתי. עמדנו מתחת למשקוף הדלת שלנו וחיבקנו אחד את השנייה. ברגע שזה נעצר סוף סוף החלטנו שאנחנו יורדים למטה ולא נשארים בבית. זה בדיוק מה שכל מרקש עשתה, כולם היו למטה. אף אחד לא נשאר בבתים. אנשיו היו ממש מבועתים".
לדברי דודו, "זה לא מקום שחווה רעידות אדמה. הנזקים פה גדולים, במיוחד בעיר העתיקה. ולמרות זאת, אנשים מרימים את הראש וממשיכים קדימה. לא מרימים ידיים. אנשים עוזרים אחד לשני ועושים הכל כדי לחזור לשגרה כמה שיותר מהר".
איזו תמונה ראיתם כשירדתם למטה?
ענבר: "כולם רצו לכיוון הכביש הראשי, הקדמי. זו שדרה גדולה מאוד של מסעדות, אזור מאוד מרכזי. כולם היו מאוד מבוהלים, אבל מצד שני מילאו את בתי הקפה. זה נשמע סוריאליסטי, אבל זה ממש ככה. אפילו המלצרים אמרו לנו: 'בואו, שבו, תשתו, תאכלו משהו'. אנחנו מדברים על 23:30 בלילה. התיישבנו ואנשים מסביבנו לא ידעו את נפשם, לא ידעו אם לשבת או לקום וללכת. תוך רבע שעה הייתה עוד אפיזודה, רעש משנה, לא רציני".
דודו: "ישבנו, חייכנו וצחקנו, אמרנו: כולם בחוץ, יאללה בלגן, נשתה קפה ונאכל גלידה. המלצר לקח את ההזמנה וכשהיה רעש המשנה, הוא ברח. אמרו לנו: 'תשבו פה, אל תעלו הביתה'. ממש ביקשו מאיתנו לא לעלות".