"מצד אחד עיר ללא הפסקה, מצד שני בלי סטרס"

בספטמבר 2001, בערך שלושה שבועות אחרי אסון התאומים, ביקרתי בפעם השנייה בחיי בניו יורק. הייתי סטודנטית בת 22 סקרנית וחיונית שכמה חודשים לפני כן תכננה עם חברה לנסוע לחופשה ולעשות קסס והעיר הגדולה. לבטל לא הייתה אופציה, אז הגענו לתפוח הגדול, שנראה והריח כמו תפוד מפויח. במנהטן היפה של תחילת הסתיו נשבו רוחות וריחות של עשן ואבל. התנועה הייתה דלילה ואיטית ומדכדכת. העדפנו לבלות יותר בדירה ובמקומות סגורים ולא לשוטט ברחובות – למרות שהשיטוט הוא אחד הדברים הכיפיים לעשות בעיר.

>> כך נראית חופשה בניו יורק של אחרי המגיפה

>> המדריך המלא למטייל בניו יורק

במהלך שני העשורים האחרונים ביקרתי בעיר עוד מספר פעמים ונדמה שחזרה לעצמה ולדופק הנורמלי שלה. המגדלים צמחו יפה לגובה, נחילי אנשים זרמו ברחובותיה, נגנים הפליאו ברכבותיה, ה-RUSH HOUR זה RUSH HOUR - כשהדלת כמעט נסגרת עליך כי אין מקום להידחף פנימה. על הדשא בסנטרל פארק בצהרי יום ראשון שיחקו גורי אדם וסנאים. הגלריות עמוסות ביצירות חדשות על יצירות ישנות, ובמלון פלאזה היוקרתי על החמישית וסנטרל פארק תמיד נערך איזה שיפוצון. אני זוכרת שמחוץ לבית קפה חדש ומגניב שנפתח ליד "האייס הוטל" השתרך תור ארוך. גם אני עמדתי בו 15 דקות כדי לרכוש קפה בינוני ורותח במחיר מופרז. נו, מה חדש.  

לפני הנסיעה האחרונה, לפני כחודש, הוזהרתי על ידי חבר שביקר בעיר מעט אחרי שהתאוששה מהמגיפה: "ניו יורק השתנתה אחרי הקורונה. היא פחות זוהרת, פחות נעימה בשעות החשיכה, יותר ויותר הומלסים ישנים ברחובות". אז הגענו קצת בחששות וגילינו שכל מה שאמר נכון. תוסיפו לזה את מראה החנויות המיותמות העומדות להשכרה בשכונות וברחובות מרכזיים, ואת העובדה שבכל עצירה בבית קפה קטן תתבקשו להשאיר טיפ נדיב של בין 18-22 אחוז, או יותר, זה כבר לשיקולכם.

תמיד באופנה, ניו יורק (צילום: Luciano Mortula - LGM)
"בשבילנו היא היתה הכי טובה שאפשר"|צילום: Luciano Mortula - LGM

ולמרות כל זאת, בשבילנו היא הייתה הכי טובה שאפשר. מצד אחד עיר ללא הפסקה, מצד שני בלי סטרס וצפיפות אנושית (חוץ אולי מהטיימס סקוור בסופ"ש). היא מלאה באפשרויות ובמקומות שווים לבקר בהם (מומלצים הגינות המרחפות של ליטל איילנד והתצפית במגדלי ההדסון יארד). יש בה שפע תערוכות ומופעים שווים אבל אין תורים ארוכים לעייפה ותמיד התור מאורגן ומתוקתק. הרכבת התחתית לא עמוסה גם לא בשעות השיא. הגבלות הקורונה הוסרו, אבל הרבה אנשים בוחרים לחבוש מסיכה במרחבים ציבוריים (יש מעט מאוד מקומות שדורשים מסיכה כתנאי כניסה). יש מלא מסעדות טעימות, מלונות מגניבים ופינות קסומות בפארקים ברחבי העיר ובהן כיסאות ושולחנות, ואפילו שתינו הפוך אחד ראוי.

- קרן גולדשטיין, עורכת מדור עיצוב הבית living - 


"העיר פשוט מזוהמת יותר"

ניו יורק: העיר החשובה ולדעתי היפה בעולם עדיין נראית כמו גלויה כמעט מכל זווית. תפעיל את המצלמה בזמן שאתה עובר את מעבר החצייה, תגדיל אותה, תמסגר אותה ומצאת תמונה לסלון של צעיר שעבר עכשיו לדירה הראשונה שלו בתל אביב. אבל זה רק החלק הפוטוגני, כשמסתובבים בה היא נראית קצת שונה ממה שחוויתי אותה במרץ 2019, כשעוד לא ידענו מהי קורונה. אז, זה לא משנה באיזה אזור הייתי: סוהו, טיימס סקוור או באפר איסט סייד הנחשב ליותר בורגני, זה מרגיש שמשהו קצת השתנה בה. קודם כל, התיירים שציפיתי שיחסמו כל רחוב בשיא עונת התיירות לא היו. כלומר, כן היו תיירים אבל לא ברמה שאי אפשר ללכת ברחוב או למצוא כרטיסים למופע ברודווי פופולרי מהיום להיום. אולי זה בגלל מחירי הכרטיסים שבשמיים או המיתון הכללי במשק אבל העיר לא כל כך מלאה כפי שציפיתי בשיא עונת התיירות, לאחר שנתיים של מגפה עולמית.

הצד השלילי של הביקור הוא לגלות שהעיר פשוט מזוהמת יותר, בכל אזור וכל יום ראיתי חולדה אחרת שרצה לה בין האנשים, כולל בטיימס סקוור העמוס, מבלי לפחד מרגליים מרחפות. בנוסף לחולדות ניכר גם הריח המסריח בהרבה פינות בעיר, מן שילוב של הזבל המרקיב בחום של אוגוסט לשתן של הומלסים וביוב. נוצרת ארומה מאוחדת שתופסת אותך ללא הכנה באמצע ההליכה ברחוב.

חזית של חנות בניו יורק בזמן הקורונה (צילום: John Lamparski, Getty Images)
"העיר הרבה יותר מזוהמת"|צילום: John Lamparski, Getty Images

ולבסוף ישנם התמהונים. אותם אנשים שהם אולי הומלסים ואולי סתם מוזרים שמסתובבים ברחובות. הם תמיד היו שם, בפינות הרחובות או ברכבת התחתית, אבל אולי בגלל הקורונה והקשיים הכלכליים זה הרגיש שהם התרבו ואי אפשר להתחמק מהם. הם יפנו אליך, יצעקו ברחוב ובאופן כללי יתנו הרגשה לא נוחה לתייר הרגיל. כל הדברים האלה קורים גם בתל אביב, אבל בכמות קטנה יותר ואנחנו רגילים אליה.

 - ג'וני אפולט -


"ניו יורק חוזרת לעצמה. לא בטוח שזה לטובה"

הביקור בניו יורק לפני שנה היה אחד הביקורים הכי טובים שהיו לי בעיר אותה אני מקפיד לפקוד בשנים האחרונות בקביעות. בתחילת חורף 2021 הייתה ניו יורק, שרק החלה להתגבר על גלי הקורונה ולהיפתח מחדש אל העולם, כן נחיתה נפלא לישראלים שנהנו מפור חיסוני על פני תיירים אחרים. מעולם לא חלפתי באולם הנוסעים היוצאים של JFK מהר כפי שעשיתי באותה שנה. בעיר פעלו חנויות ואתרים במתכונות מצומצמות ומבאסות, אבל זה היה מחיר משתלם בתמורה להתפוגגות הצפיפות ברחובות, במוזיאונים ובמסעדות. ניו יורק הסואנת הייתה פתאום רגועה, נעימה ומזמינה.

ובכן – זה נגמר. שנה מאוחר יותר, הצבע האדום חזר ללחיי התפוח. ניו יורק עוד לא בשיאה, אבל היא כבר רחוקה מאותה שלווה כמעט-פרברית שנחה עליה עד זה מכבר. הכוח הרב-לאומי שוב גודש את טיימס סקוור, התור לקופות המטרופוליטן הולך ומתארך, האולמות בברודוויי מתמלאים. מסכה היא בגדר המלצה (שנלקחת ברצינות בידי רבים), אבל לא חובה. תעודות חיסון אינן רלוונטיות. עובדי ניידות בדיקות הקורונה החינמיות יושבים משועממים בעמדותיהם. ניו יורק חוזרת לעצמה. לא בטוח שזה לטובה.

- ניב שטנדל -