אם יצא לכם לטוס לפני 20 שנה והיום, והרגשתם שהמרווח שלכם לרגליים נעשה קטן ולא נוח, זה לא רק בגלל שגדלתם. במהלך 20 השנים האחרונות המקום לנוסעים שטסים במחלקת התיירים המצטמצם במטרה להכניס יותר כיסאות, ולא נראה שהמגמה הזו הולכת לעצור בקרוב. הרווח היחיד שגדל בעקבות המהלך הזה, הוא הרווח הכספי של חברות התעופה השונות.
במספרים, במהלך השנים האחרונות הצטמצם הרווח הממוצע לרגליים מ-81.28 (32 אינץ') ס"מ שהיו 20 שנה ל-73.66 (29 אינץ'). המרווח מחושב מחלקו הפנימי של המשענת שלכם ועד חלקה החיצוני של המשענת בכיסא שלפניכם. גם רוחב הכיסא הצטמצם מ-50.8 ס"מ רוחב ל-45.72 ס"מ. וזה לא הכל - גם את המרווח במעברים הקטינו מ-88.9 ס"מ ל-78.74. כל שינוי כזה הוא אמנם סנטימטרים בודדים, אבל אם מצרפים הכל ביחד, יוצא שנהיה לנו הרבה יותר לא נוח בהשוואה לעבר.
הדבר מגובה גם במחקרים המראים שכל שינוי כזה גורם לנו לחוש חוסר נעימות ולישון בפחות נוחות בטיסה. שניים מתוך שלושה נוסעים שקיבלו כיסא במידות קצת יותר גדולות דיווחו על על כך שנרדמו מהר יותר וישנו שינה איכותית יותר.
ואם חשבתם שקיים היום רף מינימום שיוכל לעצור את הכיווץ הזה במושבים, תחשבו שוב. מלבד בריטניה שלה הסכם על מרווח מינימום של 71.12 ס"מ (28 אינץ'), אף מדינה בעולם לא קבעה חוק כזה. ישנן לא מעט חברות לואו קוסט שזה אכן המרווח שלהם ברגליים.
בארה"ב ניסו לפני כחצי שנה לקבוע מרווח מינימום מחייב בחוק להתאחדות התעופה האמריקאית (FAA), אך זה לא צלח. הסיבה היחידה שבגללה חברות התעופה לא מצמצמות את המרווח ללא היכר, זו העובדה שהן חייבות לשמור על תקן של 90 שניות מילוט מהמטוס, ורווח קטן יותר פשוט לא מאפשר זאת. אך אף אחד לא מונע מהן למצוא למצוא גם לזה פתרונות יצירתיים.
חשוב לציין שישנן חברות שעדיין שומרות על מרווח סביר לרגליים (הכל יחסי). בין החברות הכי מרווחות אפשר למצוא את אייר פראנס, אייר קנדה, קתאי פסיפיק, דלתא, אתיחאד, ג'ט בלו ובריטיש. החברות הללו שומרות על מרווח סביר של לפחות31 אינצ'ים בין כיסא לכיסא. ברוב חברות הלואו קוסט כיום תוכלו למצוא מרווח של 29 אינצ'ים ובחלקן (חברת ספיריט האמריקאית למשל) המרווח מגיע גם ל-28 אינצ'ים.