אנדרטת הרדאר בהר אדר – תצפית פנורמית מההר אל הים
אתם ממש תאהבו לעצור בדרך לירושלים במקום שקט ורגוע עם תצפית שכמוה לא ראיתם. ממש באמצע העליות לירושלים, פנו לכיוון אבו-גוש, ומשם תטפסו עד קצה העולם. ממש שם, בסוף העליות תמצאו את הישוב הר-אדר, ובמרכזו ניצבת אנדרטת התצפית הגבוהה.
מיקום כללי: ליד אבו גוש, בעליה לירושלים
ניווט במפות גוגל - לחצו כאן
לניווט עם Waze הקלידו: הר אדר
אופי המסלול: אתר נקודתי
משך הביקור: פחות משעה
התאמה: לכולם
עונה: כל העונות
למסלול הטיול המפורט - לחצו כאן
פרטי המסלול
השאירו את הרכב בחנייה שבמרכז המסחרי. טפסו במדרגות אל רחבת האנדרטה. לפניכם יתגלו טנקים מסוג צנטוריון שהוצבו באתר לזכר הקרבות של חטיבת הראל במלחמת השחרור ובמלחמת ששת הימים.
אנדרטת הבטון הענקית שמשמאלכם ניצבת על שתי רגלי בטון עבות, בתוך כל רגל הותקן גרם מדרגות לולייני, משם תטפסו אל הראש האנדרטה. אחרי קצת מאמץ תגיעו לראש המבנה. לא תאמינו איזה נוף מופלא ואיזה אוויר הרים צלול כיין מחכה לכם שם למעלה.
בקומת התצפית הביטו לכל עבר וכדי להתמצא היטב השתמשו בשלטי ההסבר. אחרי ששבעתם מהנוף רדו חזרה אל הרחבה. שם תוכלו לטייל ולשוטט בין הטנקים ותוכלו גם להיכנס לתעלות הקשר הירדניות שנשארו באתר. סמוך לכניסה לישוב הר אדר תמצאו חורשות נעימות ומוצלות ושולחנות פיקניק.
מידע נוסף
גבעת הרדאר מצויה כיום בליבו של ישוב קהילתי מודרני, הר אדר. אולם בתקופת המנדט הייתה זו עוד גבעה נישאה עליה יכלו הבריטים להציב משדר רדיו גדול שהעניק לגבעה את שמה. סמוך לזמן סיום המנדט הבריטי, המתקן הוסר והבריטים נטשו את הגבעה, והיא נתפסה על ידי הצבא הירדני. מכיוון שהגבעה הייתה יעד אסטרטגי וערכה היה רב בשליטה על הדרך העולה לירושלים, הזדרזו לוחמי חטיבת פלמ"ח הראל לכובשה מידי הירדנים. הירדנים לא החרישו ותקפו חזרה, וכבשו הגבעה בחזרה. עם סיום מלחמת השחרור הגבעה נותרה בידיים ירדניות עד למלחמת ששת הימים. בזמן זה הירדנים הקימו בגבעה ביצור וממנו חלשו ואיימו על יישובי הסביבה ועל הכביש העולה לירושלים. במלחמת ששת הימים נכבשה הגבעה בחזרה על ידי חטיבת הראל בקרב עם כמה טנקים שבקושי הצליחו להגיע לראש הגבעה. האנדרטה הוקמה לזכר חללי חטיבת הראל ולזכר חטיבת הלוחמים שנפלו בקרבות לכיבוש הנקודה.
הכפר הציורי ליפתא בכניסה לירושלים
אמרתם ליפתא? אמרתם כפר פסטורלי, טבילה בברכת מי מעיין צלולים, כניסה לניקבה חשוכה ומסתורית. את בית הבד המדהים והסודי של ליפתא כבר הצלחתם למצוא?
מיקום כללי: בכניסה הראשית לירושלים
ניווט במפות גוגל - לחצו כאן
לניווט עם Waze הקלידו: ליפתא
ציוד: נעלי הליכה, כובע, מים, פנס, בגדים ונעלים לכניסה למים, בגד ים
אופי המסלול: הלוך וחזור, או מסלול ארוך עד למוצא
משך הביקור: 3 שעות
התאמה: קושי בינוני
עונה: כל העונות
למסלול הטיול המפורט - לחצו כאן
פרטי המסלול
היכנסו לירושלים דרך מנהרת הארזים, טפסו מעט עם כביש בגין ורדו אל השטח סמוך לצומת הראשי בכניסה לעיר, ממש מתחת לגשר. השאירו כאן את הרכב וצאו אל מורד הוואדי בדרך מסומנת בסימון שבילים כחול.
השביל יורד אל הוואדי, לפעמים יש אבנים גדולות וסלעים שצריך לדלג עליהם. אחרי כרבע שעה תגיעו אל רחבת המעיין. כאן תוכלו לנוח, לעשות פיקניק וגם לרחוץ במי הברכה ולהיכנס לניקבה החשוכה. שימו לב שהברכה ניזונה ממים שיוצאים מניקבה צרה וגבוהה. קחו פנסים והיכנסו לניקבה. אורכה כ-60 מטר, רוחבה לאורך כל הדרך הוא 50 ס"מ והיא גבוהה לכל אורכה ואין צורך להתכופף. מכאן תוכלו לטפס חזרה באותה הדרך חזרה אל הרכב. קחו האשפה עמכם.
אבל אם תרצו אתגר, אחרי שנהניתם באזור המעיין, צאו למצוא את בית הבד הסודי השמור והיפה ביותר. איפה תמצאו אותו? הנה רמז: רדו עם השביל הכחול במורדות הכפר הנטוש. בית הבד נמצא במרתף של אחד הבתים. אם לא מצאתם אותו, לא נורא, כי במהלך החיפוש בוודאי תתקלו בעוד כמה בתי בד שמורים פחות או יותר שמצויים בתוך חורבות הבתים.
אחרי הטיול בליפתא המשיכו עם הסימון הכחול במורדות הוואדי אל ערוץ נחל שורק. לכו בדרך הרחבה בערוץ נחל שורק וסיימו את הטיול על השביל הירוק במוצא תחתית. ליד בית הכנסת של מוצא ימתין לכם רכב מאסף.
מידע נוסף
בליפתא התקיים כפר ערבי שישב על חורבות ישוב קדום מאוד המוזכר כבר בתנ"ך בשם: מי נפתוח, ובאזור עבר הגבול בין שבט יהודה ושבט בנימין. בעת החדשה התקיים בליפתא כפר ערבי שלא תמיד חי ביחסי שכנות טובה עם הישוב הישן בירושלים, ותושביו אף השתתפו מעת לעת בפרעות ובפעולות אלימות כנגד יהודי העיר. עם זאת, בין היהודים והערבים התנהלו חיי שיתוף ומסחר ערים. ערביי ליפתא נהגו להציג את התוצרת החקלאית שלהם לממכר במקום שלימים הפך לשוק מחנה יהודה. יהודי ירושלים גם נהגו לרדת למעיין ליפתא בערב פסח לשאוב מי מעיין זכים לשם אפיית מצות יד מהודרות, "מים שלנו" (שעבר עליהם לילה). בליפתא גם גדלו אתרוגים מובחרים שנמכרו ליהודי הישוב הירושלמי. ערביי ליפתא היו בעליהם של אדמות רבות ברחבי ירושלים המערבית, והם מכרו אותם לטובת הקמת שכונות יהודיות בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. יחסי השכנות התערערו לחלוטין במלחמת השחרור, והערבים החלו בפעולות אלימות ובחסימת צירים בכניסה לירושלים. בהמשך המלחמה הערבים נטשו את הכפר בהוראת הוועד הערבי העליון. כיום הכפר נטוש והוא משמש כשמורת טבע ואתר טיולים מעט מוזנח, אבל שווה ביקור וטיול.
מחורבת חנות לעין מטע ועין תנור
הטבע של הרי ירושלים קורא לכם, אל ההרים והוואדיות, אל החורבות עתיקות, שטחי החקלאות והמעיינות. את הטיול הזה אתם לא רוצים לפספס, כי יש בו הכל: פסיפס צבעוני, גת ביזנטית, ברכת מים, מעיינות, ניקבה חשוכה עם מים, חורשות ואתרים נפלאים לפיקניק משפחתי.
מיקום כללי: בין בית שמש לצור הדסה
ניווט בגוגל מפות - לחצו כאן
לניווט עם Waze הקלידו: חורבת חנות, הרי יהודה
ציוד: נעלי הליכה, כובע, מים, פנס, בגדים ונעלים לכניסה למים
אופי המסלול: הלוך וחזור, או מסלול ארוך עד למושב מטע
משך הביקור: 3 שעות
התאמה: קושי בינוני
עונה: כל העונות
למסלול הטיול המפורט - לחצו כאן
פרטי המסלול הלוך וחזור
את הרכב תשאירו ברחבת החנייה של חורבת חנות, ליד השילוט: "דרך הקיסר". באתר תמצאו חורשה, שולחנות פיקניק ומי ברז. במקום אתם חייבים לראות ארבעה דברים חשובים: גבעת גוליית, ברכת אגירה, פסיפס צבעוני וגת ביזנטית.
אז לאן הולכים?
גבעת גוליית: סמוך לכביש תבחינו בגבעה קטנה ומוזרה. משום שאיש אינו מעלה על דעתו איך היא נוצרה (אבל תיכף אספר לכם מה דעתי על זה), הדמיון של הנוסעים במאות הקודמות הגה סיפור מעניין, שכאן קבור ראשו של גוליית. ולמה דווקא כאן? כי ממש במורד הכביש נערך קרב דוד וגוליית, בעמק האלה, ובתנ"ך מסופר שדוד כרת את ראשו של גוליית ונשא אותו לירושלים. אולי הוא התעייף מלסחוב אותו עד לעיר והניח אותו באמצע הדרך? ואחרי שהוא הניח אותו באמצע הדרך באו עוברים ושבים וזרקו על הראש אבנים. הראש נקבר לו בערימת האבנים וכך התגבהה לה הגבעה הקטנה...
ואיך היא נוצרה לדעתי? פשוט מאוד, כשחפרו את ברכת האגירה הצמודה אליה ערמו את העפר לערמה מוסדרת בצד. אמנם ייתכן שבמהלך מאות השנים, אנשים האמינו באגדה והגביהו עוד את הערימה עם אבנים שהשליכו עליה.
הברכה הצמודה: שימשה לאגירת מים לצורכי תושבי המקום והנוסעים שחנו באכסניה, החאן, ששכן במקום.
פסיפס צבעוני: בחלק המזרחי של רחבת החנייה דרך מסודרת וקצרה שתביא אתכם אל חורבה ובה רצפת פסיפס שעיטרה חדר מרכזי בכנסיה ביזנטית. הפסיפס נהרס בפעילות ואנדליסטית בשנת 2012, וכיום תוכלו לראות רק את חלקו המערבי ובו מעוטרים שריגי גפן, אשכולות ענבים וקערת תפוחים אדומים.
גת: ממש סמוך לחורבת הפסיפס תמצאו גת מרוצפת בפסיפס לבן. הגת היא ביזנטית ושימשה להפקת תירוש ענבים. מכאן רדו עם שביל ישראל אל נחל זנוח.
עין תנור: כשתגיעו לחלק הנמוך של הוואדי, תחברו אל השביל הכחול, פנו עמו שמאלה (מערבה) כ-300 מטר) ומול החורבה הצלבנית שמימינכם, חפשו דרך שעוברת מחת לעצי פרי אל רחבה קטנה. מהרחבה רדו בסבך עצי הפרי אל ניקבת עין תנור. הניקבה היפה פנויה מאבני גזית עם קימרון גותי והיא נבנתה על ידי הצלבנים לאצירת מי המעיין.
עין מטע: לאחר הביקור בעין תנור חזרו עם הדרך המסומנת בכחול, וברחבת האקליפטוסים תמצאו את עין מטע - מעיין קטן ונחמד, מתחת לעץ תאנה גדול. מי המעיין נקווים אל בריכה קטנה והמקום מתאים למנוחה ורחבת המעיין מתאימה לפעילות ספורטיבית.
מכאן, תוכלו לחזור בדרך בה הגעתם. או להמשיך עם השביל הכחול ושביל ישראל לכיוון מזרח, ולסיים את הטיול במגרש הכדורגל של מושב מטע, שם ימתין לכם רכב מאסף.
חורבת חנות משמרת שם ערבי המלמד שבמקום התנהלה אכסניה, ח'ירבת אל-ח'אן בערבית. החורבה מצויה על הדרך הידועה כיום בשם: "דרך הקיסר", אשר חיברה כבר בעת העתיקה את מישור החוף וערי השפלה עם בית לחם ועם ירושלים. בתקופה הרומית המאוחרת, במאה השנייה לספירה - לאחר חורבן בית המקדש השני ועם עליית איליוס הדריאנוס לשילטון, הדרך שופצה והותקנו בה אבני מיל, מדרגות וגשרים נוחים למעבר הצבא. הדרכים הוכשרו למעבר בעלי חיים ועגלות, וחלק מן האלמנטים נותרו עד היום בשטח. בחורבת חנות התנהלה אכסניה לעוברי דרכים בדרכם לירושלים או בחזרה אל השפלה ומישור החוף. בתקופה הביזנטית הוקמה במקום כנסייה קטנה ונאה. סביב הכנסייה נמצאו גת גדולה, ברכת אגירה למים ובורות. האכסניה במקום שימשה עד ימי הביניים.
הכתבה באדיבות ד"ר ענת אביטל מנכ"לית מטיילים עם ענת ומנהלת קבוצת הפייסבוק טיולים לכולם – Traveling