יער יתיר הוא חורש האורנים הנטוע הגדול במדינה, וככזה הוא מציע שפע חניוני קק"ל מרווחים ונוחים. בנוסף יש באזור תצפיות יפות על צפון הנגב - בקעת קריות, באר שבע וערד, המון דרכי עפר לרכבים רגילים ולרכבי שטח, מסלולי הליכה לרוב - חלקם מאתגרים ואחרים מתאימים למשפחות, קצרים וקומפקטיים. בעונה זו, אם גל חום מזדמן לא יחסל את הפריחה, שהיא ממילא קצרת מועד, מטעי הנקטרינות שבאזור נצבעים בוורוד-סגול מסחרר.
מטעי נקטרינות שכאלה, ולצדם לא מעט כרמי ענבים שצבע עליהם ירוק רענן, ניתן לראות בצד הכביש בסמוך למושב שני (או בשמו האחר לבנה) ממערב ובסמוך לעמשא, לאורך הדרך המסומנת כחול, המסתעפת מכביש הגישה ליישוב והמגיעה בסופו של דבר אל חניון המתקנים החקלאיים. מהחניון יוצא אחד ממסלולי ההליכה הקצרים והקלילים ביותר, שמקופל בו לא מעט עניין.
מחניון בור המים נרד רגלית אל דרך העפר שבה באנו, ונחפש אחר השלט המורה על תחילת שביל מתקני המים. השביל, משולט כראוי ומסומן בסימון שבילים שחור, יוביל אותנו בין עצי אורנים ושרידי פריחה אביבית אל מתקנים חקלאיים קדומים שנותרו פזורים בשטח. המתקנים כולם מתוארכים לסוף ימי בית שני (המאה הראשונה לספירה הנוצרית), ובמיוחד לתקופה הביזנטית (המאות הרביעית עד השביעית לספירה הנוצרית).
מיד בתחילת המסלול נגלה גת גדולה חצובה בסלע, שבה נהגו לדרוך את הענבים כשלב ראשון בתהליך ייצור היין. אפשר להבחין בבירור באגן הדריכה לענבים ובפתח שניקז את המיץ הסחוט אל בור קטן ועמוק יותר. בהמשך ניתקל בבורות מים שאליהם נקוו מי הגשמים ברשת של תעלות, וגם במפרכות, אותן אבנים עליונות שלא אחת טועים ומכנים אותן אבני רחיים או אבני ים וממל, שנועדו לריסוק זיתים כחלק מתהליך ייצור שמן הזית. ממתקני המפרכה נותרה בשטח רק אבן השכב (שבשלטי הקק"ל נקראת בטעות "ים") שנחצבה, כמו הגת, בסלע. אבן הרכב שהסתובבה מעליה נעלמה במרוצת הדורות.
בסמוך לחלק מהמפרכות ניתן למצוא שקעים חצובים שנועדו למכשיר סחיטה מעץ, שגם הוא נעלם במרוצת הזמן, ושבעזרתו נסחט רסק הזיתים אל תוך האגן מהאבן. כיום, במיוחד בהיעדר תרשימים שבהם מוצגים המתקנים הללו, קשה לתאר כיצד נראו. עם זאת, יכולים המתקנים הללו ללמד אותנו לא מעט על תושבי האזור ועל מקורות הפרנסה שלהם. דרום הר חברון הוא אזור סלעי מאוד, שאינו משופע במשקעים רבים.
בתקופה הביזנטית, שבה הפכה הנצרות לדת הרשמית של האימפריה הרומית וקנתה לעצמה מאמינים רבים, הפכו גידולי ארץ הקודש, ובפרט היין ושמן הזית המקודשים לנוצרים, למבוקשים ביותר. רצה הגורל, ועצי זית וגפנים אינם נזקקים לקרקע חרושה. הם מיטיבים לגדול בין סלעים, אינם זקוקים לכמות מים גדולה, ונהנים מאוד מהקור העז ששורר כאן בחורף. בתקופה שבה מחיר תוצריהם נסק לשמיים, היישוב כאן גדל ושגשג.
היכן גרו החקלאים? תשובה לשאלה נמצא בהמשך המסלול. כשנגיע לוואדי קטן מיד נבחין בשרידי חורבה שנמצאת מעברו האחר. זוהי חורבת ענים התחתית, השכונה היהודית של יישוב גדול יותר שחיו בו גם נוצרים (ענים עלית, שבה שרידי כנסייה, נמצאת כקילומטר משם). האתר מזוהה עם יישוב הנושא את אותו שם המוכר מתקופת המקרא (יהושע פרק ט"ו, נ'), וגם בכמה מקורות תלמודיים.
השביל מטפס בקלילות בין שרידי מבני מגורים ומכלאות צאן, ומגיע אל שיא הגובה של הגבעה. כאן ניצבים חלקיה התחתונים של מצודה קטנה. ניתן לעמוד על שרידי ביצוריה מעובי הקירות. עם זאת, המבנה המרשים ביותר באתר הוא בית הכנסת (הניכר מרחוק במשקופיו שהוצבו חזרה במקומם מעל פתחי הכניסה). בכניסה אליו ניתן להתרשם מרחבת הכניסה המרוצפת (זהו המבנה היחיד בחורבה שלו רצפת אבן), משרידי העמודים המרשימים ומהמשקופים הכבדים. מדרום לבית הכנסת (כלומר משמאל, כשעומדים מול הכניסה) ישנו מעבר תת-קרקעי קצר שבו ניתן לזחול. נכנסים מצד אחד ויוצאים מצד שני - אטרקציה חביבה ביותר לקטנים שבינינו.
מחורבת ענים חוזרים אל הוואדי הסמוך שממנו טיפסנו, פונים בו שמאלה לעבר הכביש, ואז ימינה בדרך העפר המסומנת כחול, כחצי קילומטר בחזרה אל חניון בור המים. כאן ימתינו לנו שולחנות מוצלים ואתר מצוין לפיקניק.
בסמוך לצומת ערד, בדרך היורדת מעמשה, שוכן יקב יתיר, יקב מודרני מוערך המשמר את המסורת העתיקה של גידול כרמים ושל ייצור יין באזור. בדרכנו חלפנו על-פני לא מעט מהכרמים המספקים לו את הענבים. בהזמנה מראש ניתן לערוך כאן אירועים וכן סיור וטעימות, או לחלופין להצטייד בבקבוק יין משובח (טל' 08-9959090, 052-8308196. כשר, סגור בשבתות).
עונה מומלצת: כל השנה. התאמה: כל המשפחה. קושי מסלול: קל. אורך מסלול: כשני קילומטרים. משך מסלול: כשעתיים בניחותא. מפה: מפת סימון שבילים מס' 12, "דרום השפלה ושולי הר חברון" (מהדורה אחרונה ומעודכנת ביותר הודפסה בשנת 2006). ציוד נדרש: נעלי הליכה, מים, כובעים (למעוניינים: בגדים מתאימים לזחילה, פנסים). המסלול מעגלי, לא נדרשת הקפצת רכבים.
איך מגיעים: מצומת שוקת לכביש 31 לערד. 3 ק"מ אחרי הפנייה שמאלה לחורה מגיעים לפנייה עם שלט חום "יער יתיר" (כביש 316). נכנסים ליער וממשיכים עם השילוט ליישוב שני (שם קודם: לבנה). כקילומטר אחרי, חולפים על-פני חורבת ענים מימין, מגיעים לפנייה בדרך עפר ימינה. נוסעים עד חניון "בור המים".
