בעוד ים המוות הכחול כבר ממזמן לא "בלאט ינוע", אלא יותר "בלאט ייובש למוות", והשמורה ממערב לו גם היא כבר מטפטפת מלקוש מקומי בשל בעיות הידלדלות מסוג אחר, מוכרחים להספיק לראות את הנופים הללו בשלמותם לפני שהם נעלמים כליל מהעיניים. הייתי מתנצלת על הפסימיות אם היה פה באמת עניין להתנצלות. אבל כשאני מטיילת בנחל דוד, וזה קורה מדי פעם, אינני יכולה שלא לחשוב על האם אותה כמות מים תזרום פה גם בפעם הבאה, והאם תזרום באופן טבעי או בסירקולציה מכאנית, כמו זו המתוכננת כפלאן בי מצער ליום שבו תיפסק לחלוטין הזרימה הטבעית.
באופן אבסורדי, אך מובן, הדבר הכי מרגש שניתן לראות במדבר הוא מים. שמורת עין גדי היא באמת אחת השמורות המדהימות ביותר שניתן לבקר בהן, ובעיקר בגלל המחזה המקסים הנ"ל: היא מלאה מים – הן בשני הנחלים העוברים בה – דוד מצפון וערוגות מדרום, והן בשל ארבעת המעיינות הנובעים בה.
את שני המסלולים המומלצים למשפחות אפשר להתחיל בכניסה לשמורה, אחרי שמשלמים לרשות שמורות הטבע 23 שקל לנחל (אולי כשלא יהיו פה מים יפסיקו לגבות כסף).
למי שמעדיף ללכת כמה שפחות
המסלול המעגלי בנחל דוד תחתון הוא מסלול קצר וחינני, ומתאים למשפחות ומטיילים שלא מעוניינים לצעוד למעלה משעה: מדובר בעלייה עד למפל דוד וחזרה מצדו השני. אם יש כוח ללכת, כדאי מאוד להמשיך עוד קצת כלפי מעלה ולהגיע גם למערת הדודים ולמעיינות שולמית ועין גדי. התוספת האחרונה מוגדרת, אמנם, כמיועדת למיטיבי לכת – אבל רמת הקושי שלה בהחלט בינונית (זאת אומרת – מיועדת למשפחות עם כוח רצון ולאו דווקא כוח ברגליים).
בשיא המסלול ישנה תצפית מקסימה על ים המלח וגם על אתרים ארכיאולוגיים ייחודיים כמו טחנת הקמח ובריכות האגירה. אבל מעבר לארכיאולוגיה – החברים הכי נחמדים למסע הזה הם שפני הסלע, שרצים ומתרוצצים בכל פינה אפשרית ומדגמנים לפעמים כמה פוזות טובות למצלמה. אל תפספסו.
למי שמוכן ללכת קצת יותר
האופציה השנייה למשפחות או למטיילים סטלנים היא נחל ערוגות, שיספק לכם מסלול עוד יותר רטוב מקודמו, משום שבו ניתן לדרוך כמעט כל הזמן בתוך המים. נחל ערוגות נמצא מדרום לכניסה לנחל דוד, ודורש הליכה קצרה עם השביל לכיוון קיבוץ עין גדי לפני שחשים את טיפת המים הראשונה. בתוך הנחל עצמו כל מה שצריך לעשות זה לעקוב אחרי הסימון האדום ולנסות ללכת בתוך המים עד כמה שאפשר – עד שתגיעו למפל הנסתר. כל זה יעלה לכם בכשלוש שעות טיול איטי ונינוח, כולל רביצה ושחייה בבריכה בסוף. חוזרים באותה הדרך.
למי שרק רוצה לצעוד
מיטיבי הלכת שבינינו, או לפחות מעדיפי לכת, יבחרו שלא להיכנס בשער הרשמי של השמורה - ולהתחיל את הטיול דווקא בקיבוץ עין גדי. מהצד המערבי ביותר של הקיבוץ עולה שביל בסימון ירוק, היישר אל הר צרויה; לאחר עליה מכובדת תגיעו לנקודת תצפית שלא ניתן לפספס, ואחר כך תמשיכו – גם לתצפת וגם ללכת – עם השביל הכחול שמתנגש בירוק מימין. המשיכו עליו עוד קילומטר וחצי, עד שתראו שהוא מתנגח בסימון אדום שפונה ימינה ויורד במעלה אסיים עד לכניסה האחורית אל נחל ערוגות.
במסלול זה, שאליו לא נכנסים מהשמורה עצמה, לא ידרשו מכם תשלום על תענוגות הטבע. זוהי דרך שלוקחת כמה שעות טובות והיא איננה קשה במיוחד, אך כן מחייבת בעלייה רצינית וירידה חדה – בהתאם. מי שממש מתעקש על עוד מאמץ, יכול להתחיל בטיפוס מחודש – הפעם עם השביל השחור – מיד אחרי שמסתיימת הירידה (שביל אדום, זוכרים?) אל נחל ערוגות. העלייה לכיוון מצפה עין גדי קשה יותר מקודמתה, ותדרוש מכם להתכונן בהתאם מבחינת שעות הליכה וזמן יציאה למסלול.
דרך טובה לעשות את זה תהיה לישון בחניון הלילה שברמת חבר (שני קילומטר על השביל הירוק אחרי העלייה להר צרויה) ולהתחיל מוקדם מוקדם בבוקר. כך יהיה לכם תירוץ טוב להתעורר כדי לראות את הזריחה, להתפעל מיופיו של הכחול הרגוע שמולכם תוך לגימת קפה טוב של מדבר וכמובן, באופן בלתי נמנע, המהום יהודית-רביץ-יוני-רכטר בקול צרוד של בוקר.
פתוחים: השמורה פתוחה מאפריל עד ספטמבר בשעות 08:00-17:00, ומאוקטובר עד מרץ: 08:00-16:00.
משלמים: 23 שקל למבוגר לכל אחד מהנחלים (26 משולב עם כניסה לבית הכנסת העתיק), 12 שקל לילד.
מגיעים: נוסעים על כביש 90, הפניה לשמורה ממוקמת קילומטר צפונית מקיבוץ עין גדי.
מתקשרים: 08-6584285.
מצטיידים: אל תשכחו להביא הרבה מים.
