שמחת בית השאיבה: טיול בעין אפק

עין אפק היא קבוצת מעיינות שבוקעים בין רגלי הגליל התחתון לבין הבנייה הצפופה של הקריות. המעבר חד ומפתיע: רק יוצאים מצפיפות הבתים ובתוך קילומטר אחד נפתחים מרחבים ונכנסים לעולם ירוק של עצים, מים וציוץ ציפורים. בריכות הדגים מסביב מושכות אליהן עופות רבים. חוויה מיוחדת היא להגיע לכאן בעונות הנדידה, לצפות בציפורים הרבות שבאות לנוח, ולסעוד ב"מסעדת הדגים לציפורים" של עין אפק.

איך מגיעים: בכביש הקריות (כביש 4), בין קריית מוצקין לצור שלום, פונים בצומת עין אפק מזרחה (ימינה לבאים מחיפה), ונוסעים ישר עם הדרך. עוברים על פני שלט "דרך ללא מוצא", וממשיכים ישר. מימין נמצא בית קברות ולצדו שילוט שיפנה אותנו שמאלה, בדרך עפר, אל הכניסה לשמורת אפק. נכנסים בשער הכניסה ולאחר 150 מטר מגיעים לחנייה מסודרת, בה מתחילים את מסלול ההליכה.

יוצאים לדרך:

תחנה ראשונה – טחנת הקמח: יוצאים מחניה אל עבר הטחנה. אפשר לעלות לגג הטחנה לתצפית על השמורה - חפשו את המדרגות: ישנם שני גרמי מדרגות לשתי מרפסות שונות. בתוך מבנה הטחנה מוצגים כלים חקלאיים עתיקים, וכן מוקרן בו חיזיון אור-קולי.

תחנה שנייה – סכר נעמן: מקיפים את הטחנה ממערב ומגיעים לאזור הבריכות, מסביבן גדלים עצי אשל, שיחי פטל והרבה קנה. ממשיכים עד לגשרון שעל תעלת נעמן ומגיעים אל קבוצת עצי אקליפטוס עבי-גזע. כאן אפשר לבחור בין שתי הצעות: האחת - להמשיך לכיוון בריכות הדגים לתצפית ציפורים, כאשר האופציה השנייה מובילה ימינה עם השביל, ולאחר מטרים ספורים
עולים על הסכר ופונים שמאלה. סכר זה עצר ואגר את מי נחל נעמן, ומזרחה מכאן התהוותה בריכה רחבה. הולכים על הסכר עד נקודת תצפית על התאואים (ג`מוסים), שהובאו לכאן משמורת החולה והתאקלמו יפה. אפשר לראותם בשעות הקרירות של היום.

תחנה רביעית – בית השאיבה ותל אפק: יוצאים משביל הביצה ועוברים ליד מעיין המשושה. מולכם ניתן נראה את תל אפק. מבנה המשרד שלידכם הוא למעשה בית שאיבה מתקופת המנדט, אותו בנו הבריטים כדי להעביר באמצעותו את מי המעיין לקירור מתקנים בבתי הזיקוק. מומלץ לעלות אל ראש התל לתצפית על הנוף, אשר תמחיש עד מאוד כמה קרוב לאזור הבנייה הצפופה של הקריות, ועם זאת כמה רחוק. מהתל חוזרים ישירות אל מגרש החנייה.

מעיינות עין אפק ותל אפק: המעיינות זרמו מקדמת דנא, והזינו את אפיקו של נחל נעמן. מכאן שם המקום, "אפק", שמשמעותו "מקור מים". גם כיום הם מגיעים אל הנחל אך בערוץ בנוי, מעשה ידי-אדם. מתבקש בארץ כשלנו יקום יישוב בצד המעיין ומימיו ינוצלו, וכך אכן קרה בעין אפק: תל אפק מעיד על יישוב מלפני 4,000 שנה (תקופת הברונזה התיכונה); על-ידו טחנת הקמח הצעירה, כבת אלף בלבד (יסודותיה מן התקופה הצלבנית); שלא לדבר על בית המשאבות, צעיר ממש, יליד המאה הנוכחית (מימי המנדט הבריטי).

טחנת הקמח: בית הטחנה נראה כמבצר - קירותיו עבים ופתחיו מועטים. מדוע טרחו כל-כך בוני טחנת הקמח בביצורה? ובכן, התקופה הצלבנית ידועה כתקופה רבת-מתח ומשופעת במלחמות. צלבנים מארצות זרות הגיעו לגאול את ארץ הקודש מן ה"כופרים" - המוסלמים, יושבי הארץ באותו זמן, שכצפוי לא ששו ל"היגאל" והשיבו מלחמה שערה. כך קרה שכמעט כל מבנה בעל חשיבות אסטרטגית עבר מיד ליד - מהצלבנים למוסלמים וחוזר חלילה. וכיוון שכבר טרחו בבניית מבנה מבוצר שכזה, שילבו בו כמה תפקידים: בקומתו התחתונה פעלו חמישה זוגות ריחיים. בחדר המרכזי ובקומה העליונה התגוררו הדיירים, בטוחים יחסית, והחדרים שימשו גם כמחסן. אבני הריחיים הונעו בכוח המים, אך כיוון שהמים זורמים כאן בשיפוע מתון שלא הספיק להנעת ריחיים, צריך היה לבנות סכר, שמאחוריו ייקוו המים ויוזרמו בכוח הנפילה אל חמש יחידות הטחינה.

עוד טיולים ומסלולים בכל הארץ

מסלול זה באדיבות צופית - פורטל הצימרים, הטיולים המסעדות והאטרקציות.