את הסיבוב הקל של ההגה, זה שהוריד אותנו מהכביש המהיר אל דרך עפר צדדית שטמנה בסופה הפתעה, כינינו "פניית אינטואיציה". כאן, ליד סיבוב מוצא, הובילה אותנו האינטואיציה להפתעה של ממש. מה שמלמד שלא כל סטייה היא שלילית.
בריכות טבילה אישיות
אז סטינו. ובאזור הדמדומים של תחילת הערב, אחרי שהשמש שקעה זה מכבר והירח עדיין מבושש להופיע, התגלו לנו בלב החורש שלוש בריכות קטנות וצלולות. אלו הן מקוואות בלב הטבע, תחת כיפת השמים וצמרות העצים, סכורות בקירות חרסינה וחומת אבן ירושלמית זעירה וסמלית.
אל כל בריכה בגודל של כמטר וחצי על שני מטרים יורדות מדרגות קטנות – וכל המכלול הקדוש הזה תחום ביריעות פלסטיק כהות וקירות עץ. כאן, בעין מוצא, תמצאו בכל שעה של היממה יהודי או שניים שטובלים באדיקות במים הקרים, עוצמים עיניים ומתחברים לעצמם בדממה.
את הבריכות האישיות האלה מקיפות חורשות, שבהן מסתתרות זוּלות מאולתרות שהתקינו לעצמם נחמנים, ברסלבים וסתם תימהונים. ואם זה לא מספיק, תהיו חייבים להודות שארון ספרי קודש בלב חורשה ירוקה של עצי תאנה, עצי שקד, גפנים ואפילו שיחי צבר עם סברסים עסיסיים, הוא מראה סוריאליסטי למדי.
על אחד השולחנות הפזורים במקום מצאנו מנשר הקורא לבנות ישראל הפחות חסודות לעשות לעצמן דין וחשבון. "את לבושה טוב, הרבה שילמת כדי להיראות כמו השחקנית או הדוגמנית. אם את כזו, אז כדאי שתקראי את המודעה". ומכאן מפליגים הקופירייטרים בשירות האל בתיאורים שונים ומשונים על מהות הצניעות בחברה החילונית. כדאי לרבוץ שעה קלה ולעיין במנשרים או בספרי הקודש. זה עולם חדש-ישן מופלא (אם כי לא תמיד מובן).
אך אליה וקוץ בה. הרבה קוצים בעצם. בשעת כתיבת שורות אלו סובל המקום מהזנחה. מצד שני, הלילה מצליח לפעמים להסוות את מוקדי הפסולת. אז האיסטניסים שבניכם יכולים לוותר ולהמשיך הלאה, אל המסלול שבנחל חלילים.
גיאולוגיה בשירות הרומנטיקה
אחרי כל המיסטיקה הירושלמית, שבניגוד לחברותיה הצפוניות מתאפיינת בכבדות חמורת סבר, הגיע הזמן להגיע לזולה השנייה, המבודדת יותר: מערת נחל חלילים. תחילתו של המסלול בנחל חלילים אינה מעידה על המשכו. כחצי שעה של הליכה נינוחה בנופים המוכרים של הרי ירושלים, בין סלעי הגיר של הנחל היבש, תביא אתכם אל המבוך הטבעי של המערה הכי שווה באזור.
לאחר שמחנים את הרכב צועדים לעבר החורשה שמימינכם ומתמידים בכיוון מזרח. מגרש כדורסל שעליו השלט "פיס ספורט" ירמוז לכם שאתם בכיוון הנכון. לאחר שתחלפו לידו, חפשו את סימון השבילים הירוק והמשיכו מזרחה בערוץ הנחל. אם הצטיידתם בעיני נץ (או בפנס שמכבד את עצמו), תבחינו בצד שמאל במערת קבורה ריקה מימי בית שני, שכמו רבות מחברותיה איתרע מזלה והיא נפרצה ונשדדה. בהמשך יופיעו גם משטחי סלע חצובים ששימשו כמשטחי דריכה של גתות. גם כאן, כמו במקומות אחרים בהרי ירושלים, גידלו בעבר ענבים ליין. בקיץ, כאשר הבשילו הענבים, הם הובלו בעזרת חמורים אל המשטחים הללו. לאחר הדריכה זרם התירוש לעבר בורות האגירה, ומשם – לכדי החרס.
עוד דקות ספורות של הליכה ואורותיהם של פרברי ירושלים יופיעו במזרח. אפילו הם, כמו גם פנסי הרחוב של מבשרת ציון, לא השפיעו כהוא זה על נחישותה של גחלילית שהשתכנה על אחד הסלעים לידנו, והתעקשה להפיץ סביבה הילה ירקרקה זרחנית.
עם הזמן הולכים המצוקים ונעשים גבוהים יותר. לאחר כחצי שעה או פחות מתחילת המסלול חפשו בצדו הימני של הערוץ דרך שמטפסת לכיוון מערת חלילים. אם ראיתם סדק ענק במצוק השמאלי, זה הסימן שלכם לחפש את המערה בכיוון הנגדי.
אבל לפני הרומנטיקה, קצת גיאולוגיה: מדובר במערת המסה שנולדה לאחר שנים של חלחול מי גשמים אל עומק סלעי הגיר. התהליך העיקש ברא חללים שונים ומשונים, וביניהם – מחילות, מנהרות, עמודי סלע, קשתות וחדרים נמוכים. כדי לחקור את המערה, על אינספור חלליה, תזדקקו לפנס, קומה שפופה ולא מעט אומץ לב. זו הדואליות של הלילה. הוא מעצים את הפחד, אבל גם את החוויה.
בחרו באחת משלוש מרפסות התצפית הטבעיות ומקמו את עצמכם לשהייה ארוכה אל מול המצוק הדרומי והתהום הצנועה. במזרח יופיע נחש האורות של כביש מס' 1, ויסמן לכם שאתם עדיין מוקפים בציביליזציה. זה הזמן לשלוף את הנרות ואת הנשנושים ולהתמסר ללילה.
אופי המסלול: קווי.
דרגת קושי: קלה.
ירח מלא: מומלץ (לא חובה).
הגעה: לעין מוצא: ממישור החוף נוסעים על כביש תל אביב-ירושלים (מס' 1) ואחרי סיבוב מוצא פונים ימינה לכיוון מוצא, ומיד שמאלה. בצומת הראשון פונים שמאלה, חולפים תחת גשר וממשיכים מערבה בכביש הגישה. עולים שוב על כביש מס' 1 מצדו השני, ולאחר כמה מאות מטרים יורדים בזהירות ימינה בפנייה הראשונה (יש שילוט לבית הכנסת העתיק). מחנים את הרכב בחנייה המאולתרת וצועדים כדקה לכיוון מערב עד שמגיעים לעין מוצא. לנחל חלילים: נכנסים לחלק הצפוני של מבשרת ציון, חולפים על פני קניון הראל, ממשיכים ישר בכיכר הראשונה, ומיד אחריה מחנים.
מפת סימון שבילים: מס' 9, מבואות ירושלים (לא חובה).
זוהי גרסת טיול מקוצרת מתוך הספר "טיולי לילה", מאת איל שפירא, צילומים: איציק מרום.
הוצאת "מיל".