משך: משעה ועד יום שלם
ציוד: לניקבות סטאף ועין ביכורה יש צורך בפנסים ובנעליים להליכה במים
התניידות: רכב ורגל
כ-100 מעיינות נובעים בהרי ירושלים, ואנחנו ננסה לראות כמה מתוכם שמחביאים ביניהם ניקבות נסתרות. הטיול מורכב ממעיינות נפרדים ולכן יכול לארוך בין שעה ליום שלם, תלוי כמה מעיינות תרצו לראות. שימו לב שאתרי עין-חמד והקסטל שייכים לרשות הגנים הלאומיים והכניסה אליהם בתשלום. אל תשכחו לבוא מצוידים.
איך מגיעים: ניסע בכביש ירושלים תל-אביב (כביש 1). אל הגן הלאומי "עין חמד" נגיע דרך מחלף חמד. לשאר האתרים - דרך מחלף הראל.
יוצאים לדרך:
הביקור בכל אחד מן האתרים כרוך בהליכה קלה ממקום החנייה.
גן לאומי עין חמד (אקווה בלה): שמו הלאטיני של המקום, "אקווה בלה", ניתן לו על ידי הצלבנים, ותרגומו: "המים היפים" - ולא בכדי. בגן מדשאות ומקום לפיקניקים, ומעיינות טבעיים הזורמים על סלעים חשופים ובאמות המים. לצידם, מצודה צלבנית מהמאה ה-12, שחלשה על מקור המים. במצודה שתי קומות וחללי החלונות והפתחים המקומרים נשתמרו בה כמעט בשלמותם. סביבנו נראה עצי חורש רבים, כדוגמת עצי אלון קשישים, שחלקם מיתמרים לגובה 15 מטר, וכן עצי אלה ארץ ישראלית.
עין ביכורה ועין סטאף: ניסע בדרך עפר היוצאת מצומת סטאף, בעקבות השילוט, עד החנייה. משם נלך ברגל לשרידי הכפר הערבי, למעיינות ולבריכת האגירה. במרכז ההר - שרידי הכפר הערבי סטאף, שהיה במקום עד מלחמת העצמאות (1948). ערביי הכפר עיבדו את האדמה והשתמשו במימי המעיינות בעיקר להשקיה. במקום נובעים שני מעיינות, שאפשר לבקר בהם: עין סטאף ועין ביכורה. ניכנס לניקבות שהובילו מים ממקום הנביעה לבריכת האגירה. נרד בעקבות השילוט לעין ביכורה ונכנס לניקבה. נלך במסדרון חשוך, חצוב באבן, כשרגלינו במים, ואת הדרך נאיר בעזרת פנסים. נעלה בזהירות על מדרגת אבן שתוביל אותנו לאולם שתקרתו נמוכה, ונבחין במקור נביעת המים. סמוכים למעיינות בריכת אגירה גדולה, גני פרי ופינות ישיבה. באתר גם שחזור חקלאות עתיקה.
יד קנדי: זהו אתר לזכרו של קנדי, נשיא ארה"ב שנרצח ב-1963. באתר מבנה בצורת גזע כרות, המסמל את חיי הנשיא שנקטעו באיבם, ומספר שורשיו כמספר מדינות ארה"ב, שסמליהן קבועים עליהם. מיד קנדי תצפית יפה על כל אזור ההר - הרי ירושלים והרי חברון.
פינת הגאון בדרכים:
המעיינות אשר בהר: כ-100 מעיינות נובעים בהרי ירושלים, אך שפיעת המים של כל אחד מהם מועטה בלבד. לפיכך היה על בני המקום לנצל את המים ביעילות ובצמצום; הם חצבו ניקרה אל מקום השפיעה המרבית, ושם הרחיבו אותה לאולם נביעה. את המים הוליכו בניקרה ובתעלות אל מתקני אגירה והשקיה. בקצה השני של הניקבה נחצבה בריכת אגירה שבה נקוו המים, ומשם הם זרמו באמות אל שטחי ההשקיה. בכל השטח הוקמו מידרגים (טראסות), שעליהן גידלו את הגידולים החקלאיים.
מסלול זה באדיבות צופית - פורטל הצימרים, הטיולים המסעדות והאטרקציות.