בוקר: באוהאוס ברוטשילד
אם מתעלמים משלל הסלבס לרגע שמסתובבים שם, הרי ששדרות רוטשילד מלאות בתפארת האדריכלות המודרנית של שנות ה-30. למעשה, מדובר במוזיאון ארכיטקטורה פתוח לכל. בדיוק המקום להראות לאורחים שלכם כמה יפה אצלנו, ולקוות שקן 5 יעבור כמה שפחות.
שוטטות בוקר בשדרה היא עונג של ממש: אפשר להתחיל את הטיול מסופה, ליד מתחם הבימה שנמצא כרגע בשיפוצים, ולטפס במעלה רוטשילד לכיוון שינקין – מקטע שוקק חיים עם הבניינים המשוחזרים הכי יפים בתל אביב, פסלים (ותערוכות רחוב מתחלפות) וספסלים למנוחה ולהשקפה על העוברים ושבים, בתי קפה באמצע השדרה ושיק אורבני-אלגנטי חזק.
אם אתם לא רוצים לרדת עד תחילתה של השדרה – שם היא נפגשת עם רחוב הרצל, מומלץ להיכנס לרחוב נחמני (לכיוון הים) ולהמשיך עד כיכר המלך אלברט. הכיכר היפה ביותר בעיר מוקפת בניינים מהמאה שעברה וכולם משוחזרים או בדרך להיות כאלה. את בית הפגודה בטח תזהו לפי, ובכן, המבנה דמוי הפגודה שלו. בכיכר יש גם ספסלים ובתי קפה, ואם לאורחים שלכם מתחשק לשנות אווירה – אפשר להגיע ממנה עד לים.
ואם נחזור רגע לרוטשילד, אז אופציה נוספת היא להמשיך במורד השדרה עד רחוב הרצל, ולהמשיך להתענג על הבנייה והאוויר. ואם אתם רוצים להרביץ באורחים שלכם עוד קצת היסטוריה ארצישראלית, הראו להם אל קיוסק הגזוז הראשון בעיר (מ-1910! הוא ניצב במרכז השדרה, בין המפגש עם רחוב אלנבי לשדרה עצמה, נהרס ב-1989, ונבנה מחדש ב-2004), והובילו אותם אל פנס הרחוב הראשון שהיה בתל אביב (הצמוד לקיוסק, והפלא האטרקטיבי שסידר לו לקוחות).
משהו לקחת הביתה: אם האורחים שלכם עושים קולות של התרגשות מתל אביב של פעם, סורו איתם לחנות הגלריה "באוהאוס" (שנמצאת דווקא בדיזינגוף 99). יש שם המון מזכרות רטרואיות חמודות, עם דגש על סגנון הבנייה הנאה.
משהו לשלב בשיחה: "אפרופו לא עומדים בחוק הבינלאומי, אתם יודעים שלפני ארבע שנים הכריזו באונסקו שהעיר הלבנה בתל אביב היא אתר מורשת תרבות עולמית?".
צהרים: שוק הפשפשים ביפו
שוק הפשפשים מציע אווירת שוק חצי אליטיסטי. בטח יותר מגוון משוק בצלאל, ובלי ניחוח הדגים של שוק הכרמל. וזאת חתיכת מציאה. למעשה, וברוח ימי איכות הסביבה השוטפים את עולמנו, ניתן לומר ששוק הפשפשים הוא סוג של מפעל מחזור ענק במסווה של שוק ענתיקות, בגדי יד שנייה, נרגילות משומשות ונעליים שאלוהים יודע מי הלך בהן קודם.
במתחם, שנמתח מרחוב יפת במערב (אזור אבולעפיה) ועד שדרות ירושלים במזרח, אפשר לשוטט בין הסמטאות, להתמקח עם הסוחרים על נחום-תקום עתיק, להתמוגג מכלי חרסינה מהמאה הקודמת ולמצוא גם בגדים, ספרים, רהיטים ונברשות יפהפיות שעושים כבוד למילה נוסטלגיה.. ואפשר, עם קצת סבלנות, לאתר מציאות של ממש.
משהו לשים בפה: כשהאורחים שלכם כבר רוצים לנוח מחוויית השופינג המרעננת, קחו אותם ל"פועה" (רבי יוחנן 3, טל': 6823821 -03). הישיבה בכורסאות העתיקות של בית הקפה, בתוספת מבט סקרן אל המולת החלפנות שמתחוללת בחוץ, היא חתיכת חוויה אנתרופולוגית. בשביל ארוחת צהריים קצת יותר הגונה נסו את "ביסטרו נועה" (רח' הצורפים 14, טל': 03-5183418) – מקביל לשוק הפשפשים, רק מן העבר השני של רחוב יפו נמצא מתחם השף ניק צוק, ונועה הוא ביסטרו עם עיצוב יוצא דופן שממשיך את חווית השוק, ותפריט מוצלח מאוד. אם אתם רוצים להלום באורחים שלכם בצהריים הארד-קור נסו את "ד"ר שקשוקה", בפאתי השוק (בית אשל 3, טל': 03-5186560) – אוכל טריפוליטאי אסלי וטעים, כולל צעקות, בלגן ולפעמים מעט טינופת. אבל אחרי השוק – האורחים שלכם כבר מחושלים יחסית. רק תדאגו שיהיה להם איך להגיע למלון, כי אחרי ארוחת הטעימות שמציעים אצל הדוקטור הם יתחננו שתתנו להם לנוח.
משהו לקחת הביתה: אין סוף חפצים מהשוק, פיציפקעס, שמונצעס, עוד כמה מילים באידיש, בגדים, מזכרות ואפילו איזה רהיט קטן. כל אחד ימצא פה משהו.
משהו לשלב בשיחה: "אולי בטורונטו יש נברשות עתיקות, אבל הן בטח לא עולות 100 שקל".