בשנות החמישים של המאה שעברה, לאחר שכבר זכתה בתואר "הגדולה במושבות הגליל", נפלה תרדמת על ראש פינה, ורק מתחילת שנות השמונים – בעקבות הגירת צעירים ממרכז הארץ – הפכה למעצמת תיירות משגשגת. כיום תמצאו כאן מאות חדרי אירוח, עשרות מסעדות, וגם כמה חנויות אומן מיוחדות. למרות השפע, ולמרות הקניון שצץ לו לאחרונה בקצה השני של המושבה – כולם כאן דרים בשלום זה עם זה: האימפריה התיירותית והמושבה הכפרית.

כסא בר בפתח שביל אבן מוקף צמחיה בראש פינה בלילה (צילום: איציק מרום)
סמטאות שכבר נשחקו מסוליות המבקרים. ראש פינה|צילום: איציק מרום
על יתושי מלריה, מלון מיתולוגי ובית מרחץ שהפך למוסד


לאחר שתחנו את הרכב, לכו לכיוון אתר השחזור. בבית מספר 12 חי ופעל חוקר המלריה פרופסור גדעון מר. הבית עצמו הוקם בשנת 1887 ושימש את פקידיו הנאמנים של הברון רוטשילד, שהעניק חסות פיננסית למושבה. בשנת 1929 קיבל את המבנה גדעון מר, וכאן התגורר עם משפחתו ועם קהילות של יתושים ועטלפים ששימשו אותו בניסוייו. אגדה מקומית מספרת כי בשל מחסור זמני בחולים ונסיינים, הדביק מר במלריה את עצמו, את רעייתו ואפילו את חמורו הנאמן.
ממשיכים מעט דרומה לכיוון נקודת התצפית אל ההר שממול, שם משתרע בית הקברות הציורי של ראש פינה, ניצב בדממה על צלע ההר ומזכיר לחיים את מתיהם, דור אחר דור. מישהו החליט להציב כמה ספסלים הפונים אל מתחם המתים. ספק תצפית נוף ספק מוסר השכל.

פונים צפונה במעלה רחוב הראשונים, ומימין מתגלות חורבותיו של "מלון שוורץ" המיתולוגי, ששימש מלון דרכים עבור העולים לצפת. המלון הכיל ארבעה חדרי אירוח, חנות קטנה וסניף דואר. מספרים שבאחד הערבים הגיע לכאן לא אחר מאשר יוסף טרומפלדור והשתכן באחד החדרים שבקומת הקרקע. בבוקר, בעת שישב על אדן החלון ועסק בגילוח נינוח, התקרבה אליו חנג'ולה – פרה רגזנית ונגחנית. היא הגיעה כדי לפגוע, אך הגיבור הגלילי לא איבד את עשתונותיו. בידו היחידה תפס באוזנה, לחץ, סובב, והפך אותה על גבה. זוהי כמובן אמת לאמיתה, אבל תעשו בחוכמה אם לא תאמינו.
במעלה הרחוב, אחרי שתחלפו על פני כמה חנויות קטנות, יופיע משמאל בית הכנסת המקומי, שנבנה בסוף המאה ה-19, ופועל גם כיום. בעבר שכן תחתיו בית מרחץ – מוסד הכרחי עבור האיכרים נטולי המקלחות. אל בית המרחץ עלו כולם ביום שישי בצהריים, בשיירה מאורגנת, כאשר כל אחד נושא עמו ליפה גסה, סבונים משמן זית ודלי פח קטן להתזת מים. בבית המרחץ עצמו הסתובב הבלן והצליף ברוחצים אדומי העור בעזרת זרדי דפנה. חגיגת היגיינה אמיתית.
פונים ימינה לרחוב הנדיב, על בתיו הצרים והארוכים, ותוך דקה וחצי צצים מן האופק נופי עמק החולה, הגליל והגולן. הנוף הלילי הפתוח מגיע בדיוק בזמן, לאחר דקות ארוכות של סמטאות צרות שכבר נשחקו מסוליות המבקרים, בתי אבן צפופים ובליל של סיפורים היסטוריים.

סינמה פרדיסו וגני ורסאי בגרסה מקומית

יורדים מעט ברחוב הראשי של המושבה (אבל רק מעט, משום שכל ירידה כאן מצריכה בסופו של דבר עלייה מפרכת). הרחוב ריק יחסית, ורק פה ושם עושים את דרכם אורחי הצימרים. "צימריסטים", כפי שמכנים אותם המקומיים. לצד בתים אותנטיים, זעירים, מזמינים, מעוטרים בגינות פרא, ניצבים מבנים מוקפדים, מרוחקים, מעוצבים לעילא ומוארים באור יקרות. זהו אולי ההבדל בין בתי הוותיקים לבין בתי המהגרים, שהגיעו לכאן לפני זמן לא רב מהעיר הגדולה.
אם השעה סבירה, מומלץ לבדוק איזה סרט מוקרן בסינמטק המקומי, הנמצא ברחוב דוד שו"ב. בימים שבהם צצות ברחבי הארץ מפלצות קולנועיות מרובות-אולמות, משמש בית הקולנוע הקטן הזה תזכורת נוסטלגית, כמעט נאיבית, לימים של פעם. עלעול קצר בתוכנייה מגלה הפתעות שוות למדי: סרטי עלילה מאלג'יר, סרטי תעודה מהודו, סרטי מחווה לקתרין הפבורן וסרטוני אנימציה קנדיים (לפרטים, טלפון: 04-6801453).
קינוח חביב לשיטוט בראש פינה הוא גן הברון הפסטורלי. בשעת לילה מאוחרת הוא מואר במינון הכי נכון שאפשר: לא תאורה פולשנית החוטאת לאינטימיות, וגם לא אפלולית מדי, כזו שתרחיק אתכם ממנו. את הגן – על הטרסות, המדרגות, הצמחייה והמזרקה שלו – תכנן האדריכל הצרפתי ז'יל דה הא בהשראת גני ורסאי. הוא נחנך בתזמון מדויק עם ביקורו של הברון רוטשילד, בשנת 1887. את השקט מפרה קבוצת נערים רעשנית, החולפת בין הברושים העתיקים, ובידיהם גיטרות חשמליות. הם עושים את דרכם לכיוון המבנה שבפסגת הגן, אל המקום שבו עמד לפני יותר ממאה שנים הברון הנודע, כשסביבו מתרוצצים פקידיו הנאמנים, מפליגים בשבח המושבה ומבארים עבורו את הנוף הגלילי הנשקף מלמעלה. כיום מאכלס המבנה מסעדה אופנתית, המשמשת אורחים עירוניים שעבורם רוטשילד הוא רק שם של רחוב. אבל למרות הכל, מתברר שהניגודים המאפיינים את ראש פינה של המאה ה-21 יכולים דווקא לדור בשלום זה עם זה.

אורך המסלול: לפי החשק.
אופי המסלול: כנ"ל.
דרגת קושי
: קלילה. רק אל תשכחו שזו ראש פינה, ושאחרי כל ירידה מגיעה עלייה.
ירח מלא
: לא רלוונטי.
הגעה: נכנסים לראש פינה מכביש מס' 90, חולפים על פני תחנות הדלק והקניון החדש ומטפסים עד לקצה המושבה. חונים בחניה של אתר השימור. מומלץ להגיע בשעות הערב המוקדמות.

לכל טיולי הלילה לחצו כאן

* זוהי גרסת טיול מקוצרת מתוך הספר "טיולי לילה", מאת איל שפירא, צילומים: איציק מרום.
הוצאת "מיל"