ביום חמישי יערך פסטיבל הצפרות השנתי בערבה ואתם יכולים לקפוץ על ההזדמנות, לקחת את הילדים ובין מעוף למעוף לפנק את עצמכם בחוויות מיוחדות של נופש ולינה - כולן בדרום הרחוק. שלוש המלצות:
ארוחה של אלופים: גן ירק
אולי זה המרחק מהציוויליזציה ואולי סתם נפלתי על שני גברים דברנים במיוחד, הנשואים לנשים שתקניות במיוחד. ואולי שום דבר מכל זה לא נכון וסתם יצא ככה. הרווח בכל מקרה היה שלי. שלי ושל איתמר.
איתמר, בני הבכור, ואת זה כבר יודעים שלושת קוראיי, הוא צפר מדופלם.
אפילו בורים ועמי ארצות בענייני ציפורים יודעים כמובן לדקלם את שמו של אגם החולה, ואולי אפילו שמעו על הציפורים של מעגן מיכאל. אבל צריך לגלות קצת יותר עניין בנושא בשביל לדעת שהבוננזה האמיתית של עולם הציפורים המקומי, שהוא כידוע מהמוצלחים שיש, מסתתרת דווקא בדרום הרחוק. מי שלא שכב אף פעם בביוב של יוטבתה לא יודע צפרות רצינית מהי. מסריחה, אבל שכרה בצידה.
בעוד שבוע יתחיל בערבה פסטיבל הצפרות השנתי. אם שום דבר לא ישתבש, גם איתמר ואני נהיה שם. שוב. ואחרי שנגמור לספור ציפורים, לצייר ולצלם אותן, נצטרך כנראה לאכול משהו. זה קורה לטובים ביותר.
הדרום הרחוק, כביש 90 בואך אילת וגם אילת עצמה, אינם מחוז חפץ קולינרי של ממש. וגם זה בעדינות. אפשר כמובן לתקוע שוב נודלס בג'ירף אילת, או המבורגר בסניף אגאדיר המקומי, ואם יש מזל אפשר להגיע בזמן לארוחת הצהריים המרוקאית הנהדרת של ללו. אבל לפעמים גם אילת רחוקה מדי כשאתה בלב ליבה של הערבה ועסוק בציפורים. רק לומר שציפורי אילת אינן שוות פחות מציפורי הערבה. להיפך. אילת היא המשפך בקצה הצינור בכל מה שקשור לציפורים. חבל שזה לא כך באוכל. כמותית כן, איכותית, נו, שוין.
בוקר אחד בפסח האחרון - ציפורים, כמובן, ציפורים, נקלענו איתמר ואני למושב צופר הנידח. טוב, לא ממש נקלענו. היה לנו מודיעין טוב למדי. בשעה שבע וחצי בבוקר היינו המשוגעים היחידים שהגיעו לארוחת הבוקר של גן הירק, החממה וגן הירק האורגניים של רונית ומוטי אלעזרי. את פנינו קיבל גבר גדל מידות ומזוקן - הלא הוא מוטי אלעזרי, לבוש במכנסיים קצרים ופיו מלא שירה. שירת העשבים.
זו הושיבה אותנו אל השולחן ומילאה אותו בכל טוב. סלט ירקות, חביתת ירק, לחמניות מקמח מלא תוצרת בית, לבנה, גבינות תוצרת בית, ממרחי פסטו שונים, חציל קלוי, פלפלים קלויים, לימונדה. ישבנו בשקט ואכלנו.
חומרי גלם שזה עתה נקטפו
זה היה מוזר כמובן, לאכול ארוחת בוקר אצל שני אנשים זרים, האחד פטפטן - בשלב הזה הוא נאלם ונעלם, והשנייה שקטה כמו קיר. גם איתמר ואני שקטים למדי כשאנחנו האחד בחברת השני. אכלנו בשקט. היה טעים. טעים מאוד.
אבל היה גם עוד משהו. את הטבע איתמר ואני פוגשים כל הזמן. אפילו בחצר ביתנו אנחנו - טוב, הוא - פוגשים כל הזמן ציפורים מיוחדות, שלא לדבר על פארק הירקון, מעגן מיכאל, אגם החולה וכמובן הערבה. אבל לפגוש את הטבע דווקא במקצוע של אבא, ביקורת אוכל (זה מה שזה, לא?), זה קצת לא צפוי.
וזה בדיוק מה שזה היה. וזו בדיוק הסיבה להרחיק עד לכאן. אין שום דבר מיוחד או יוצא דופן באוכל הפשוט להפליא של רונית אלעזרי וגם לא צריך להיות. סתם ארוחת בוקר נדיבה, צנועה וטובה. ארוחה שחומרי הגלם הטריים שהרגע נקטפו, הם אלו שמדברים בה. אתה יושב מולם ואוכל אותם וזה כל מה שצריך.
אז גם אם אין לכם שום עניין בציפורים, וזה חבל - תאמינו לי, עד לפני כמה שנים חשבתי שהתחביב הכי מדליק בעולם הוא לשתות גולדסטאר ולאכול דג מלוח אצל מתי, שזה עדיין נהדר, אבל יש גם דברים אחרים - ובכן גם אם לא, שווה לכם לבוא עד לכאן. אם לא במיוחד אז לפחות כשאתם בדרך דרומה. כי מה שתקבלו כאן לחצי שעה נהדרת, חוץ מהטבע במלוא הדרו החקלאי, הוא את עצמכם. מתי בפעם האחרונה פגשתם את עצמכם?
מחירים: 70 שקל למבוגר; 60 שקל לילד
גן ירק: מושב צופר. תתקשרו לרונית או למוטי להוראות הגעה מדויקות - 052-3666819. פתוח בתיאום מראש לארוחות בוקר לקבוצות של שישה ומעלה (אבל תזכרו שהיא קיבלה גם את איתמר ואותי, ואנחנו רק שניים).
דיסנילנד קולינרי
אנחנו עומדים מהופנטים. המים שוצפים וקוצפים. בתוכם מקפצים עשרות, אם לא מאות, שפמנונים. חיים, בטח שחיים. במקרר הסמוך שוכבים קפואים שרימפס, קלמרי, צדפות ואלוהים יודע מה עוד.
על המדף מסודרות בשורות ארוכות מאות קופסאות צבעוניות של שימורי מקרל ברוטב חריף וגם דג בוץ, נשבע לכם שכך קוראים לו, ודגי...גורמי. כן-כן, אלה שאני מגדל בבית באקווריום. או לפחות גידלתי. אני חייב לזכור לשפוך סוף-סוף את המים השחורים האלה לאסלה ולבדוק מה קורה בתחתיתם.
גם מי שראה בימי חייו מכולת תאילנדית אחת או שתיים במרכזי הערים הגדולות, יוכה בהלם תרבות של ממש כשיבוא בשעריה של המכולת התאילנדית של פארן. יובל קלם מריבוע השכן הזהיר אותי שבסוף השנה המכולת תיסגר . אבל אחת אחרת תיפתח במקומה מיד, הרגיע. הרי יש כאן יותר תאילנדים מישראלים. לא רק בפארן, בכל מושב בערבה. מי אתם חושבים עובד בחממות האינסופיות.
בינתיים, תנו קפיצה מהצימר, אם תמצאו בו מקום (אל תנסו לעשות זאת לקראת פסטיבל הצפרות, כבר בדקתי, אין מקום), והיכנסו לדיסנילנד של ממש - חטיפי שרימפס מיובש, כובעים ענקיים רחבי שוליים מכל מיני סוגים, מחבתות ווק, סכינים, שימורי שום בחומץ וזה רק חלק מהמצאי האינסופי של המכולת הזו.
המכולת התאילנדית של פארן. במרכז המושב. פתוח כל יום עד מאוחר. תשאלו את המקומיים איך להגיע- אם תפגשו אחד כזה שמדבר עברית.
צימר באווירה חקלאית
קלם
יובל קלם הוא חקלאי טיפוסי בערבה. לא סותם את הפה. וזה כאמור על סמך הסקר המקיף שערכתי שכלל כזכור למי שקרא את החלק הקודם, לא פחות משני חקלאים תמימים.
קלם, חוקר פרטי בעברו וכנראה שגם כיום, מנהל יחד עם אשתו הנאווה ענת, את אחד הצימרים הכי מוצלחים בדרום, אם לא למעלה מזה. צימר כזה קל מאד למצוא כשאתם בגליל. בערבה הוא עדיין יהלום אמיתי. נקי, מרווח, גדול ובעיקר פרטי מאד. אם מתארגנים בצוותא שתי משפחות - אפילו מיזנטרופ כמוני הצליח, משתלטים על כל הנחלה הקטנה. יש רק שתי יחידות אירוח. חוץ מזה מעולם לא יצא לי לפגוש בעל צימר שהוא כל-כך ידידותי לילדים. את הילדים שלי, למשל, הוא לקח למאגר המים הסמוך לתצפת על ציפורי האזור, אלו שבעיניו היו מעניינות ואת איתמר שלי די שיעממו, לא נדירות מספיק לטעמו. אחר כך העמיס אותם ואותנו על רכב השטח המצחיק שלו, ולקח אותנו לצפות בחקלאות המאה ה-21. זו גם הסיבה שבגללה אני מזכיר אותו כאן במדור האוכל שלי. אני הרי לא נירה רוסו.
אצל קלם אפשר להבין מדוע הפכה החקלאות הישראלית, לפחות עד עידן ההייטק ואם לא סופרים את היהלומים ותעשיית הנשק המבהילה שלנו, לענף הייצוא מספר אחד של ישראל. אולי מפני שגם היא סוג של הייטק.
מחירים: 500 שקל ללילה לזוג, בסוף שבוע - 600 שקל. כל ילד מעל גיל שנתיים - 80 שקל
הבקתות של קלם: מושב פארן (הוראות בטלפון, שוב). 052-5450775 052-5450755
>> שישה אתרים לצלילה חורפית באילת
