סוף ינואר מתחילות הכלניות האדומות לפרוח במרחבי הנגב המערבי (בנגב כמעט לא רואים כלניות לבנות או ורודות - עניינים של סוג האדמה), וזו העילה לאחד הפסטיבלים הנחמדים של הנגב: "דרום אדום" הוא סדרה של ארבעה סופי שבוע, שמתחילים כבר בחמישי אחר הצהריים החל מהשבוע. בין הפעילויות: סיורים מודרכים ברגל, ברכב ובאופניים, הופעות בחיק הטבע (בעזרת הגברה סולרית ירוקה), מיצגי דמויות לילדים (פיטר פן, פיות ועוד), שוקי איכרים, סיורים חקלאיים, צעדת הכלניות המסורתית, ועוד. 31.1 עד 23.2; טל' 072-2510271, ובאפליקציה סמארטפונית חינמית בשם "דרום אדום".
גם השנה יהיו ארבעה סופי שבוע נושאיים: קולינרי, תרבותי, ספורט ופורים. כדי לראות מרבדים יפים אפשר להגיע לכמה מוקדים, חלקם עמוסים יותר וחלקם עמוסים פחות. הנה כמה המלצות: חניון רעים, גבעות גברעם, יער כיסופים, דרך בארי המתחברת לדרך מתקני המים, שוקדה, בתרונות רוחמה, גבעות אור הנר וגבעת הכלניות שליד חוות השקמים. תחנות מידע מרכזיות יוצבו בחניון רעים, ברוחמה, בבשור, בצומת יד מרדכי ובבית קמה. באתר האינטרנט של הפסטיבל אפשר למצוא אפשרויות לינה, אוכל ומידע מפורט על הופעות ועל פעילויות.
אפריקה זה פה
לצד הכוכבות האדומות פורח גם הטבע האנושי. קחו למשל את צופיה ומייק מחוות אל היען, מול פארק אשכול בכביש 241 - התחלה נפלאה לטיול בדרך הבשור, שבסופה הגשר התלוי באורך שמונים מטרים. השניים הכירו לפני כארבעים שנה, כשמייק ון חרבנברוק הגיע ארצה מהולנד כדי לעסוק בהקמת החי-בר בערבה. לאחר שליקט בעלי חיים בארץ ובעולם והביא אותם לחיות ולהתרבות בחי-בר, התפנה לאתגר הבא. קשר שנוצר עם יהודי בדרום אפריקה, שבה היענים הם לא פחות מגאווה לאומית, הוביל להקמת החווה. החווה מתפרסת על-פני 1,300 דונמים, ובעבר הייתה החווה המסחרית הגדולה ביותר לגידול יענים במזרח התיכון.
בבית עץ רחב ידיים ובמבנה סמוך בסגנון לודג' אפריקאי מוגשות ארוחות בוקר ומנות חלביות כמו פסטות, פיצות וקישים (88-46 שקלים לארוחת בוקר יחיד/זוגית), ואפשר לסעוד בכיף מול עשרות יענים שמסתובבים בשטח (אל דאגה, הם מגודרים). הילדים יכולים ליהנות מסדנאות יצירה עם נוצות יען, עם שברי ביצים ועם חומרים אחרים מהטבע, וגם להאכיל יענים גרגרנים. צופיה, מייק וצוות החווה המסור מעבירים סיורים מודרכים, שבמהלכם הם מסבירים על העוף הענקי בעל המוח הקטנטן ("מה אפשר לצפות מחיה עם כארבעה גרמים מוח ובמשקל 120 קילוגרמים?", צוחקת צופיה). הכניסה לחווה היא ללא תשלום, ואילו הארוחות, הסיורים, ההאכלה וסדנאות היצירה בתשלום של 20 שקלים למבקר.
ליקרים תוצרת בית
כדאי לבקר גם אצל זוג נוסף, אורה וראובן רוזנבלט מ"החצר של אורה" בכפר מימון. ראובן, ניצול שואה, ואורה, שעלתה עם משפחתה ברגל מתימן כשהייתה ילדה קטנה, הפכו את החצר שלהם במושב לגן עדן קטן ומלא עצי פרי, חלקם מוכרים כמו פירות הדר, אבוקדו ותמר, וחלקם אקזוטיים, כמו עץ השוקולד, פטל, תות עץ, קרמבולה, וניל, פיטנגו, קובו, פיטאיה ועוד רבים. בחורף רוב העצים אינם מניבים פירות, אבל כדאי להגיע ולהכיר את הזוג המיוחד הזה, לטעום ואף לקנות ליקרים וריבות נטולות חומרים משמרים מפרי הגן.
מלבד סיור מודרך במטע שבו 120 עצים מכשמונים זנים, מגישים במקום ארוחות תימניות בשריות אסליות עם מרק רגל תימני, לחוח, קובנה ועוד - הכול מעשה ידיהם של אורה ושל ראובן (מ-30 שקלים לאדם לסיור, 120 שקלים לאדם לארוחה). המקום כשר וסגור בימי שבת ובחגים, אבל כדאי להתאמץ ולהגיע ביום חול. מבטו המופתע של ילד למראה אתרוג תימני במשקל של כמה קילוגרמים כבר שווה את החוויה. נוסף על כך, אפשר לשלב, בתיאום עם ראובן, ביקור אצל השכן אברהם בר כץ, שהכין במו ידיו דגם מרשים של משכן בני ישראל במדבר, המיועד במיוחד לילדים.
שביל הסלט
באחת הנקודות הצחיחות בארץ (ממוצע של שמונים מילימטרים גשם בשנה) מפריחים אורי אלון ומשפחתו את השממה. אורי מ"שביל הסלט" במושב תלמי יוסף כבר הפך למוסד מוכר. אורי, אגרונום ומורה דרך במקצועו, הבין כבר לפני שנים שמחקלאות מסורתית קשה להתפרנס, ויזם את שביל הסלט - חוויה תיירותית לכל מי שרוצה לטעום עבודת אדמה ולהרגיש איך זה לקטוף עגבנייה מלאת עסיס היישר מהצמח ולנגוס בה. אורי מגדל גזרים בכמה צבעים (כתום, לבן, בורדו), דייקון (צנון יפני), 15 זני עגבניות קטנות, פלפלים חריפים מזן הבנרו, עשבי תבלין ועוד (45-35 שקלים לאדם לסיור מודרך כולל אכילה בשטח, 180-160 שקלים לאדם עבור סיור, קטיף, סדנת בישול וארוחה בסופה).
>>