ונפתח בסקר קצר - מה הכי בא לכם לעשות בסופ"ש? ניתן לשער כי התשובות השולטות יהיו: לאכול, לטייל ולישון. אם אתם בעניין של כולן עד לכדי רמת קושי גבוהה מאוד של הכרעה, לכו לפסטיבל האוכל הכפרי במטה יהודה. תשמינו מנחת ממטעמים ומאכלים אותנטיים, תורידו הכול (טוב למה לשטות בכם? אולי שמינית מהכול) בטיול במקומות יפים בסביבה ואחר כך תלכו לישון, מותשים לחלוטין מכל הטוב הזה.
השפע הוא פלטפורמה לביטוי עצמי
פסטיבל האוכל הכפרי שמתקיים עד סוף החודש חוגג השנה בת מצווה. מאורע מרגע במיוחד שלכבודו האזור נראה יפה ופורח מתמיד. אם הייתם בפסטיבלים קודמים, אתם בטח זוכרים שהפסטיבל כלל גם את מועצת יואב הסמוכה. השנה מועצת יהודה החליטה לקיים את כל הפסטיבל אך ורק בשטחה, אך אל תמהרו למחות דמעה בשל כך, כי השפע הקולינרי גדול מתמיד. מגוון משובב בטן של מטבחים מקומיים ישמח לארח אתכם עם אוכל מסורתי: מרוקאי, גרוזיני, איטלקי, קוצ'יני, כורדי, תימני וישראלי.
הפסטיבל הזה אמנם מתקיים רק במשך חודש בשנה אבל מהווה מקור פרנסה חשוב לתושבי האזור, ובמיוחד לתושבות האזור, שמתכוננות אליו במשך כל השנה. בפתח סיור שנערך לנו במסגרת הפסטיבל סופר לנו כי הוא התחיל מפרויקט של מחלקת הרווחה של המועצה שנועד להציל בתים שפשטו רגל בעסקי החקלאות. נשים מבוגרות שהיו עקרות בית נאלצו לתרום גם הן לפרנסת המשפחה ועשו זאת באמצעות יכולות הבישול האירוח שלהן. עד מהרה הפסטיבל הפך לפלטפורמה של ממש לביטוי עצמי ויש נשים שרכבו על גל ההצלחה והקימו עסקים שנתיים שמהווים חלק חשוב בפרנסת המשפחה. ברבות הזמן גם בשלנים מהמין הגברי הצטרפו לחגיגה הקולינרית וגם בשלניות צעירות יותר. העסקים פורחים והפסטיבל הפך למוקד משיכה למבקרים מכל רחבי הארץ ומהעולם. ועל זה נאמר: מהלימון עושים לימונדה (וזאת שלגמנו ביקב נבו במושב מטע, גם ממש טעימה).
סלסלת פיקניק לרומנטיקנים חסרי תקנה
קסמו של הפסטיבל נעוץ בכך שהוא מתרחש בעשרות אתרים, בתי אוכל ומסעדות במקביל ולכן מאפשר ליהנות מחוויות שונות. מה למשל? אוכל אתני בבתים מאחרים, קדירות בשר ביין ביקבים, ביקור במבשלות בירה ביתיות, טיול עם עדר עיזים וארוחת גבינות, התפנקות אמיתית עם תבשילים שעשויים מצמחים שלוקטו באזור. ואם יש לכם קרייב למתוקים, אז אפשר להצטרף לסדנת שוקולדים בעבודת יד, ללקק אצבעות מעוגות בקונדיטוריות בוטיק משגעות ולקנח עם איזה תה צמחים טוב.
מקום שנעים וטעים לאכול בו ארוחת בוקר הוא חוול’ה בצור הדסה, שם מגישים בראנצ'ים בסגנון איטלקי. הכוכבים של הארוחה הם הלבנה, הקישואים המתובלים והחביתה עם פטריות ובצל. במהלך הפסטיבל אם תביאו לשם בשישי בצהרי היום יגישו לכם גם ארוחות בשריות (מנגל עם בשרים לבחירה) ופולנטה עם פטריות. האווירה שם כפרית, במיוחד כשיושבים לאכול במרפסת וצופים על סוסים שדוהרים למטה. על המטבח מנצח השף קרלו, איטלקי לכל דבר ועניין. תוך כדי הכנת קפה הוא מספר שלקריירת השף קדמו 20 שנות מרקטינג בחברת סוני. "עבדתי בשבילם ב-18 מדינות", הוא אומר. הוא נשאל האם מה שהוא עושה עכשיו במסעדה זה בשביל הנשמה ומשיב בשלילה מפתיעה: "לא, זה בשביל לשלם לכל הגרושות שלי". וכמה כאלה יש? "20 שנה, 18 ארצות ויש לי אישה בכל מדינה, אז תעשו את החשבון". וואו. זה היה קצת מפתיע.
היקב שהתחיל כתחביב
כדי להוריד את החביתה והסלט הלכנו ללגום יינות ביקב נבו במושב מטע (בתשע בבוקר!). מדובר ביקב בוטיק ומרכז מבקרים המארח קבוצות לטעימות יין וארוחה חלבית על טהרת חצילים, פלפלים, לחמים מהטאבון וגבינות.
למן הרגע הראשון ניתן להיות עדים לשיתוף פעולה מקסים בין בעלי היקב, נבו ואיריס חזן. הוא מכין את היין והיא אמונה על האוכל, שכולל בין היתר חצילים מטמטמים וגבינת לבנה מעלפת. "כל מה שאתם רואים כאן מתבשל בטאבון", מציינת איריס בחיוך מסופק מקולות ההנאה הצרופים של הזוללים. האוכל הנהדר שלה מחליק נפלא בגרון עם הקברנה סוביניון והמרלו מבית היוצר של נבו.
"היקב התחיל אצלנו כתחביב", אומרת איריס, שמשמשת כדוברת של בעלה הביישן. " איריס: "כל הסיפור התחיל לפני 10 שנים. לנבו יש דודה שגרה בצפון. התבשרנו שהיא חלתה בסרטן השד. למשך שנת טיפולים בבית חולים בקרבת ירושלים הציע נבו שהיא תגור אתנו". מדובר באישה שאוהבת להכין העוגות. לכן היא הביאה איתה את הטאבון מהבית. היא גם הבחינה שליד הבית שוכן ודומם מקלט משנות ה-50 שיצא מכלל שימוש. "היא אמרה לנבו שהוא חייב לתת לה להעסיק את עצמה, להכין יין כפי שאהבה להכין מדי פעם. אז הוא הביא לה קצת ענבים ומיכלי פלסטיק".
למרבה הפלא, היין שנעשה בתנאים מינימליים במקלט יצא לא רע בכלל, והסרטן של הדודה החלים כלא היה הודות להתעסקות ביקב המאולתר. " נבו תוך כדי גם הרגיש שהוא נכנס מכל הלב שלו לתוך העשייה הזאת", אומרת איריס. והנה, היום יש להם יקב בוטיק שמפיק 4 סוגי יינות אדומים יבשים (מרלו, קברנה סוביניון ופטיט ורדו) ו- 5,000 בקבוקים בשנה. בקבוק כזה עולה בין 120-150 שקל.
"האמת?", מגלה איריס. "לא הייתי בשלנית גדולה אף פעם. בכלל למדתי בשנקר ועסקתי בעיצוב אופנה". מסתבר שנבו סוג של חטף אותה מחולון. "הכרנו לפני 17 שנים בפורים. הלכתי עם חברה לשתות, היינו מחופשות לשפנפנות. הוא חבר שלו הסתכל עלינו ו...התלהב". באותה תקופה חל משבר מסוים בתחום האופנה ואיריס לא היססה לעזוב את האהבה הזו לטובת אהבה חדשה – לנבו ולחיים בכפר.
עיר שלמה מתחת לאדמה
כדי להוריד גם את האוכל וגם את היין, שכבר עלו לנו בכמה קילוגרמים, עשינו אתנחתא קלה בסיור בחורבת בורגין בפארק עדולם. ואיזה יופי שם. נפרש לפנינו חבל ארץ ירוק עם נופים של גבעות מכוסות בפריחת הרקפות והכלניות, לצד ממצאים ארכיאולוגים מעוררי השתאות של כנסיות ווילות רומאיות קדומות. הכי מעוררות התפעלות היו מערות ומחילות המסתור. מסתבר שמתחת לכל השטח הזה נמצאת עיר תת קרקעית שלמה שכוללת הרבה כאלה והן נמשכות על פני עשרות ומאות מטרים. ביקרנו באחת כזאת והיה כל כך קריר שם, שלא התחשק לחזור לאור השמש. אולי זה גם יכול להיות הפיתרון לבעיית הדיור שעלתה במהלך המחאה החברתית – הנה לכם עיר שלמה שרק מחכה שתשכנו אותה מחדש.
ולקינוח, עוד אוכל. התנחלנו בביתו של אורן שמואל לארוחה טורקית משובחת עם השפעות כורדיות. אשתו, ליאת, לא מתקרבת למטבח אלא בשביל לשטוף כלים ולסדר את הבלגן אחריו. במשפחה רצה בדיחה שהילדים נורא מתבאסים כשאימא מבשלת. היא גם צוחקת מכל העניין, אבל אתם יודעים איך זה, בכל צחוק יש אמת.
אורן הוא מטפל משפחתי בעזרת בעלי חיים ובשנים האחרונות התפתח אצלו גם תחביב חדש – לבשל כמו אימא של אשתו, טורקייה אדוקה. אם אפשר, אז לבשל גם הרבה יותר טוב ממנה. "אבא שלי בא אליי בשושו ולחש לי שהבקלאווה שלי יותר טובה משלה". אמנם לא יצא לנו להשוות, אבל היא באמת סבבה. אבל היי, בואו נדבר קודם כל אוכל אמיתי. אורן מקבל ח"ח על החצילים והעגבניות הממולאים בבשר, על השעועית ובעיקר על סלט פריקה פרי המצאתו שכולל חיטה מעושנת מהמטבח הפלסטיני. ארוחה מלאה בביתם הקט של זוג שמואלי, בתיאום מראש, תעלה לכם 110 שקל לאדם ו-60 שקל לילדים עד גיל 12.
הפסטיבל נערך מדי סוף שבוע עד ה-31 במרץ. לפרטים נוספים היכנסו לאתר פסטיבל מטה יהודה וגם בטלפון 8108*