משה (מושיק) גלעד, 54, פתח תקווה, נשוי, אבא לשלושה
ספרים: "מועדון מקיפי העולם", "העולם הוא ספר פתוח", "נוסעים גדולים", ואחרים. ספרו "מסעות בלי קנה מידה", שבו הוא משלב סיפורי מסע אישיים, סיפורים על נוסעים גדולים מהעבר, ומפות עתיקות וחדשות, יצא לאחרונה בהוצאת עם עובד.
איך הגעת לג'וב: הייתי אחרי התואר השני בחוג לספרות של אוניברסיטת תל אביב והתחלתי לכתוב דוקטורט, אך די מהר החלטתי שלא מעניין אותי להישאר באקדמיה. בדיוק אז התפנתה משרת עורך המשנה במגזין "מסע אחר". זמן מה אחר כך התמניתי לעורך. השאר היסטוריה, או יותר נכון גיאוגרפיה.
התנהלות שוטפת: אני יוצא לחו"ל כעשר פעמים בשנה בשליחות עבודתי, לרוב לגיחות קצרות של שבוע או פחות. אני נוסע כמעט שלושים שנה, ונראה שזה טוב לחיי הנישואים. רעייתי הייתה רוצה לנסוע איתי יותר, אבל אנחנו מטיילים גם יחד, והמשפחה מתייחסת אל זה בדרך כלל באהבה. פעם, בז'נבה, הוזמנתי על-ידי לשכת התיירות השוויצרית ואירחו אותי במלון, מאלה ששייח'ים סעודים מתאכסנים בהם. ישבתי לגמרי לבד בחדר שגודלו כגודל הדירה שלי בערך, וחשבתי שבעולם טוב יותר הייתי מרשה לעצמי להתארח במלון כזה בטיול פרטי עם רעייתי.
זהו קטע משעשע עד אבסורדי, שהוא חלק מעבודתי - אני מוזמן על-ידי לשכות תיירות במדינות שונות, מתארח בבתי המלון הכי מפוארים; אבל מה אכפת לי איפה אני ישן כשאני לבד?
קיטורים: פעם איחרה לי טיסה, פספסתי רכבת, ישנתי על ספסל בנמל התעופה של בודפשט; דברים שעלולים לקרות לכל מי שמטייל.
תגובות מהסביבה: אני כל הזמן שומע משפטים כמו, עוד לא נמאס לך? איך סידרת לעצמך ג'וב כזה? אנשים צעירים, בעיקר סטודנטים לתקשורת, מצהירים בלהט שזה בדיוק מה שהיו רוצים לעשות בחיים. לך תסביר להם עד כמה קשה להתפרנס מזה בארץ.
על העבודה: הנסיעות הן תשוקה גדולה. למזלי אני אוהב גם לכתוב, ויכול לחבר בין שתי האהבות. הכתבות בעיתון אינן מדריך אלא מתאבן. הן צריכות להיות מהנות, מעניינות ואף משעשעות, ולתת ידע ומידע במינונים הנכונים. אשר לספרי מסעות, זהו ז'אנר שבעידן האינטרנט נמצא בצומת בעייתי. עידן הנוסעים הגדולים פס מן העולם, וכשכל יוצא צבא טרי נוסע לחצי שנה לדרום אמריקה ויודע הכול, אתה צריך לתת כיוון אחר, חווייתי יותר.
המקום הכי יפה שהיית בו במסגרת העבודה: יש לי זיכרון קצת קצר, על כן המקום שממנו זה עתה חזרתי נראה לי הכי יפה, כמו למשל לה פס, עיר הבירה המהממת של בוליביה. גם טוקיו פנטסטית, ומקסיקו סיטי מרתקת. שמורות טבע גורמות לי אושר עצום. שמורת Borjomi בגיאורגיה, שבה טיילתי לאחרונה, היא מקום מאוד לא נגוע, פראי לחלוטין, עם נהרות ונחלים ובלי שום התערבות אנושית.
עצה לטיול מוצלח: לנסוע עם אנשים שאתה אוהב, לתקשר עם המקומיים הרבה יותר ממה שרובנו רגילים בחיי היומיום. אם היית, לא דיברת ולא הרגשת את האנשים - חבל על הזמן. תישאר בבית, תלך לסופר.
מיכאל שיחור, 51, רמות השבים, נשוי, אבא לשלושה
תפקיד: מחבר ועורך מדריכי שיחור.
ספרים: חיבר עשרות מדריכים לערים ולארצות בעולם, שתורגמו ל-11 שפות. לאחרונה יצאו לאור שמונה מדריכים חדשניים על ערים ואתרים באירופה הקלאסית. ב-30 בספטמבר יעלה לרשת אתר חדש ומקיף.
תגובות מהסביבה: כבר מזמן הפסקתי לשים לב למשפטים כמו "אתה צריך סבל?", "קח אותי איתך במזוודה" וכיוצא באלה. פעם, תוך כדי שיט נהרות באנגליה, אני יושב עם חבר על הסיפון, החיים עוברים כמו גלוית נוף, שותים כוס בירה, ופתאום החבר אומר לי, "ולחשוב שאצלך זו הוצאה מוכרת למס". בפעם אחרת שאלתי את הבן שלי אם ירצה להתלוות אליי לסיור עבודה בברצלונה. בטיסה בחזרה הביתה הוא שואל אותי, "לא אמרת שיש לך עבודה בברצלונה?".
איך הגעת לג'וב: את הטיול הראשון שלי, לארצות הברית, קנדה ומקסיקו, עשיתי בגיל 16 וחצי. כבר אז החלטתי על הכיוון. בשלב מסוים אמנם הלכתי ללמוד משפטים, אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא בשבילי - כל הזמן לחשוב על בעיות שעלולות לצוץ במקום על דברים נחמדים. בוודאי שבמהלך טיול עלולות להתרחש תקלות. כל מי שאיחר קונקשן או שעשו לו אובר בוקינג במלון יודע זאת, אבל לך תשווה".
על העבודה: בשביל לקרוא על מגדל אייפל לא צריכים אותי. אני פה כדי לסנן ולזקק את כמויות המידע האין-סופיות שבאינטרנט. הרי אף מסעדה לא תכתוב על עצמה שהיא זיפת. טיול מוצלח מורכב מאיזון נכון בין זמן, כסף ומאמץ. בניית מסלול לטיול היא בעיניי החלק הכי אתגרי בעבודתי, ונדרשים מחשבה ותמרון בין הרצון לראות כמה שיותר לבין ההספק ויכולת הקליטה. המצרך הכי חסר בטיול הוא זמן, וידוע שישראלים מוכנים לחכות בתורים פחות מאחרים. על כן, אחד מהתפקידים החשובים שלי הוא לבדוק באילו ימים ושעות כדאי להגיע לאטרקציה כזו או אחרת, ואם היא שווה את הזמן ואת המאמץ.
תיירות היא עניין סובייקטיבי, אין קבוצת ביקורת. אני יכול להתנסות במסעדה כפרית מצוינת בצרפת - אשתי הייתה במצב רוח מרומם, מזג האוויר היה מצוין, האוכל היה אלוהי, ולטעמי זהו הכפר הכי רומנטי בצרפת. מישהו אחר יגיע בגשם זלעפות עם בת זוג שרוטנת כל הדרך, ואז יגלה שהמסעדה כבר נסגרה. זהו חלק בלתי נפרד מכתיבת מדריך.
המקום הכי יפה שהיית בו במסגרת העבודה: כפי שסבי עליו השלום נהג לומר בפולנית, בכל מקום טוב, והכי טוב בבית.
עצה לטיול מוצלח: לשמור על ראש פתוח, לזכור שטיול בחו"ל הוא כמו גל עם רגעי שיא ושפל, ופשוט לזרום.
גוני היימס, 32, תל אביב, רווקה
תפקיד: עורכת מדור ילדים ומדור אמנות באתר מפה.
תגובות מהסביבה: ההתייחסות מפרגנת ומהולה בקנאה קלה. יש התלהבות מצד חברים מתחום התוכן, שהיו רוצים משרה קבועה (ולא כפרילנס כנהוג במקומותינו), ועוד כזו שמחייבת לצאת מהמשרד ולשבור שגרה.
התנהלות שוטפת: אני משתדלת לבדוק בהקדם כל מקום חדש שנפתח ועלה לאתר, ובונה סביבו ביקור באטרקציות הקרובות לו גיאוגרפית. אין לי ילדים משלי, אך אחייניי פרוסים היטב על-פני קבוצות הגיל השונות, ומשמשים כשפני ניסויים. "אימא שלהם שמחה להשאיל אותם לטובת אתר מפה, וגם אני יוצאת נשכרת, כי רק כשמתלווים אליי ילדים אני יכולה לתת חוות דעת מלאה ושלמה על אטרקציה כזו או אחרת, ולבחון את המקום דרך עיניים לא מבוגרות. בעקבות שיחותיי עמם על מקומות שבהם ביקרו, גם בלעדיי, ייסדתי בשער הילדים באתר את פינת "מה הילדים אומרים?", שמציעה סקירה וביקורת מנקודת ראות עיניהם של ילדיהם של גולשי מפה.
מה עשית קודם: הגעתי לתפקיד אחרי כשנתיים וחצי כמפיקה של ההוצאה לאור של מפה, והתחלתי לפזול לכיוון עולם התוכן, שמתאים לי יותר מבחינה אישית. רצו המזל הטוב ומנהלי המחלקות, והתפנתה משרה כעורכת תוכן בתחום הילדים. מאוחר יותר נוסף לי גם תחום האמנות באתר. אני בכל פעם שמחה לגלות שיש מקומות ומופעים הפונים לילדים כקהל האינטליגנטי שהם באמת, מספקים תוכן משובח ופעילויות בעלות ערך מוסף - חברתי, או כזה שמרחיב אופקים.
על העבודה: הדבר המעניין באמת באתרים שאותם אני סוקרת הוא סיפורם האישי של מקימי המקום, בין אם זה מושבניק מעמק יזרעאל שהלך אחרי חלום הילדות שלו והקים מבוך מצמחים, אב שכול שמרפא את כאבי הלב בשיפוץ מכוניות עתיקות, או שני בחורים שבחרו לספר את ההיסטוריה הישראלית ואת תולדות ההתיישבות העובדת דרך טרקטורים שאספו והרכיבו. האנשים שמאחורי האטרקציות הם הלב והנשמה, והם השמחה האמתית.
המקום הכי יפה שהיית בו במסגרת העבודה: מסלול החייזרים במוזיאון הילדים בחולון, שביקרתי בו לאחרונה, עשוי ברמה בינלאומית, מושקע ומוקפד עד לפרט האחרון, מעורר שאלות ופונה לדמיון ולאינטליגנציה של הילדים.
עצה לטיול מוצלח: שותפים טובים לדרך עושים את כל ההבדל.
צביקי (צביקה) זידא, 50, תל אביב והוואנה, גרוש ואבא לשניים
תפקיד: מדריך טיולים לקובה ומרצה על-אודותיה.
איך הגעת לג'וב: בשנת 2002 נסעתי לטיול בקובה עם חבר. נחתנו בהוואנה. הגענו על-פי המלצה למלון שלושה כוכבים, והתברר שבחדרים אין חלונות. שוטטנו בחיפוש אחר מלון אחר, ומהר מאוד תפס אותנו חינטרו (jintero, ברנש שמסדר הכול -ממלון ומונית ועד סיגרים).
זו הייתה תחילתה של ידידות מופלאה עם האיש ועם קובה בכלל. ככל שהעמקתי להכיר את המדינה, את אנשיה ואת אתריה, בשלה בי ההחלטה שאחבר מדריך עם המלצות לישראלים כמוני, שרוצים לגלות את קובה ולקבל המלצות על אכסניה טובה, מסעדה או אטרקציה, מבלי ליפול בפח.
לפני תשע שנים, אחרי 25 שנות שירות, פרשתי מצה"ל בדרגת סגן אלוף, עם תואר ראשון במדע המדינה ותואר שני במינהל עסקים. עם השחרור מצה"ל עשיתי שינוי קיצוני והתחלתי לשוטט בעולם. תחילה שוטטתי במזרח הרחוק, ואחר כך במדינות אמריקה הלטינית - בקוסטה ריקה, בגואטמלה ובעיקר בקובה, שהפכה לביתי השני. נשביתי בקסמיה והתוודעתי לתושביה, למסורתם, לתרבותם, לאורח חייהם ולתפיסת עולמם הייחודית.
התנהלות שוטפת: אני מרבה להסתובב בשווקים, אוכל עם המקומיים, יושב במסעדות ובבתי קפה, מחפש דברים ייחודיים ומחליט מה טוב לישראלים. בסיום התחקיר אני מדרג את האתרים ונותן המלצות של מי שבאמת חי שם, עד כדי שמות של אנשים שבטיחותי ואמין להתארח אצלם. הכתיבה היא עניין אישי, אך אני מתייעץ בחברים הקובנים.
קיטורים: ממש אין, פרט לכך שהאינטרנט לא תמיד זמין בקובה, וזה לעתים מרגיז.
תגובות מהסביבה: מפרגנות ומחויכות.
המקום הכי יפה שהיית בו במסגרת העבודה: העיר טרינידד בקובה. היא נמצאת ברשימת אונסק"ו והתברכה במרכז היסטורי יפה, בחוף ים קריבי ובמועדונים נפלאים.
עצה לטיול מוצלח: לא לנסות לשנות את המקומיים. להצטרף אליהם ולדבר איתם בגובה העיניים.
דוד גלאור, 51, ירושלים, נשוי ואבא לשלושה
תפקיד: דוד הוא מנכ"ל הוצאת מסלולים ומורה דרך מוסמך. הבן ערן, 26, אחראי על תחום התוכן במדריכים שהם מוציאים לאור.
ספרים: המדריך "להתאהב בארץ מחדש", המורכב מחמש חוברות על-פי אזורים גיאוגרפיים, יצא לאור ב-2006. לאחרונה יצא הספר "365 מקורות מים ומעיינות - מעיין לכל יום", הכולל מידע על מפלים, פלגים, נביעות, גבי מים ואתרים לצפייה בשיטפונות.
איך הגעת לג'וב: לפני כארבע שנים החלטתי לשנות כיוון. פרשתי ממשרת סמנכ"ל השיווק בקבוצת הסחר של אסם שבה החזקתי 15 שנה, והקמתי את חברת מסלולים. זו הייתה הגשמת חלום. אנחנו מטיילים מאז שערן בן חודשיים, וככל שגדל ביקש שאספר לו על כל מקום שבו טיילנו. התחלתי לחפש סיפורים, לתעד את הטיולים ברשימות ובתצלומים, לשרטט מסלולים ולציין אפשרויות לינה ומסעדות. חברים היו באים להתייעץ, ובמשך הזמן התחביב הפך למיומנות ולדרך חיים.
התנהלות שוטפת: הגשמת החלום כרוכה בעבודה מסביב לשעון - מבניית תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח ותכנון מסלולים, ועד פרטים כמו עובי הדף, צבעי הדפוס, שיווק המדריכים והפצתם, ומעל לכול הטיולים עצמם. חלק גדול מהשנה, מאוקטובר ועד מארס, ערן ואני מטיילים ברגל כדי לבנות את המסלולים הבאים. ערן, שמדריך גם במכינה קדם צבאית ולומד הוראת דרך, אחראי כיום על כל נושא התכנים. אני במידה רבה הפועל שלו, וזה הדבר הכי כיפי בחיים.
למעט הבת הצעירה, המשפחה כולה מגויסת לעניין. אשתי אינה עושה אמנם מסלולי הליכה, אבל כשאנחנו יוצאים לשטח, היא אחראית על הלוגיסטיקה, על ההקפצות ועל סידורי הלינה. הבת, שהשתחררה זה עתה מהשירות הצבאי, תנהל את אתר האינטרנט שלנו, ואנחנו נעזרים בעורך לשוני, במשרד גרפיקה ובמטיילים "מקצועיים" שעושים בקרת איכות למסלולים.
על דבר אחד אני לא מוותר: בכל חודש אני מטייל עם קבוצות ועושה גם הדרכה למורי דרך, במיוחד בתקופת הסליחות ובחנוכה, ובכל יום שני אני קופץ לשוק מחנה יהודה לבדוק מה התחדש.
קשיים: לומד להתמודד עם הלחץ הכרוך בעבודה והעמידה בלוחות הזמנים.
תגובות מהסביבה: אין יום שאיננו שומעים בו, איזה כיף לכם, אנחנו חולמים ואתם עושים.
עצה לטיול מוצלח: תכנון נכון. לא תכננת - הפסדת; בעיקר זמן. ללמוד לעומק את מה שרואים ולהטות אוזן לסיפורים, כי אלה עשויים להעשיר אותך. כשמטיילים עם ילדים - לנסות לגרום להם שילמדו קצת על המקום ושהם יהיו המדריכים.
המקום הכי יפה שהיית בו במסגרת העבודה: זה נורא פשוט. נחל פרת שעל גבול צפון מדבר יהודה, עם מים כל השנה, עם בריכות ועם ירוק בלב מדבר.
