אם נודה באמת, אום אל-פחם, העיר שחולפים על פניה בכביש 65 - ואדי ערה בדרך לצפון, לא ממש נתפסת כיעד תיירות למרות מיקומה על ציר תנועה תיירותי-מרכזי. אבל אחת לשנה היא הופכת למחוזרת ועולה על מפת התיירות הודות ללילות הרמדאן, אז היא מתקשטת, מתיפייפת ופותחת זרועות לקבל את האורחים שמגיעים לחגוג איתה אל תוך הלילה עם מוזיקה, ריקודים וארוחת אפטאר מפוארת, שוברת הצום.
המבקרים מגיעים בהמונים והתנועה הופכת לערנית ותוססת: מטיילים ברחובות ובסמטאות, מפטפטים עם המארחים, אוכלים, קונים, נהנים, מברכים "שוקראן קטיר" ונעלמים עד לשנה הבאה. התושבים, ששמחים לבואנו, היו רוצים רמדאן כל השנה, רק שנבוא. כאן נכנסים לתמונה פרנסי העיר שמאוד רוצים לפתח ולחזק את התיירות, ולהפוך אותה למנוע צמיחה כלכלי-חברתי-תרבותי. אך בדרך עומדים בפניהם חסמים ואתגרים לא פשוטים, בהם שבירת התדמית השלילית, ניפוץ החשש והפחד להיכנס פנימה, והקניית תחושת בטחון למי שרוצה לטייל כאן באופן חופשי.
>> לא לפחד כלל: ברהט רוצים לשבור את כל הסטיגמות
>> הגיע הזמן לעצור בג'סר א-זרקא
"תערפו עלינא": משנים את המציאות
"אנחנו שונים מהשאר. לקחנו על עצמנו למגר את האלימות בעזרת שתי קרנות פילנתרופיות – קרן בדר וקרן אברהם, עשינו התאמות בין התוכנית למציאות ואנחנו מיישמים אותה בשטח". כך אומר ד"ר סמיר סובחי מחאמיד, ראש עיריית אום אל-פחם, שמתמודד עם מספר אתגרים קשים ובראשם נושא האלימות והפשיעה, שמכה בכל החברה הערבית. הוא מדבר גלויות ובפתיחות, לא מסתיר, לא מטייח ומציג את העובדות לאשורן.
לראש העיר, ד"ר להנדסה גנטית ואיש חינוך שלימד באקדמיה וניהל את תיכון אלאהליה המקומי, יש זיקה חזקה לחינוך הדור הצעיר למניעת האלימות באמצעות הדרכות והגברת המודעות."אנחנו ממגרים את האלימות בין השאר על ידי מציאת תעסוקה לילדים ולנוער, הארת האולמות ומגרשי הספורט בשעות הערב ובניית שני מתנ"סים עם מרכז לצעירים, שייתן להם אופק לעתיד", הוא אומר.
לטובת ההורים, והמבוגרים שבחבורה, הוא מתכנן למסד ולחזק את ועדת הסולחה, לפתוח קורסים בנושא סולחה וגישור כדי לעודד שיח במקום הסלמה, ולקדם את פרויקט "קן חדש" להעלאת המודעות לניהול חיי זוגיות תקינה ומניעת אלימות במשפחה. "בסקר שנעשה בחברה הערבית התוצאות מתחילות להראות בשטח", הוא אומר, ובקרב התושבים כבר מורגשת מגמה של שינוי, אופטימיות ופריצת דרך חדשה.
באופן רשמי מתגוררים בעיר 58 אלף תושבים, אך לדברי ד"ר מחאמיד יש למעשה כמעט 70 אלף תושבים, מתוכם 15 אלף בתי אב בדירוג סוציו-אקונומי 2: "העיר במקום 18 על סקאלת העוני בארץ" הוא אומר בעצב, ומוסיף, "43 אחוזים מהתושבים הם צעירים, מתוכם כ-7,000 בני נוער בסיכון, ויש לנו אפשרות לתת מענה רק ל-1,000 מהם". יחד עם זאת, ישנו בעיר בית ספר למחוננים בו לומדים כ-600 תלמידים, ולאחר שהשקיעו בהכשרת כלל המורים בעיר, הם הובילו להישגים יפים של 71 אחוז זכאות לבגרות, מתוכם 15 אחוז מצטיינים, שהיום ממוקמים בממוצע ארצי 11".
גם נושא התעסוקה מאתגר באום אל-פחם, ועד לאחרונה בכלל לא הייתה להם כזו. היו חסמים של העיר ומשרד הכלכלה, אך לאחר הובלת מהלך, כבר יש 100 דונם של אזור תעשייה עם ניצנים של הייטק וטכנולוגיה מקומית: "האתגר הכי גדול שלנו זה שפ"ע - שיפור פני העיר והתשתיות לטובת התושבים והאורחים", אומר ד"ר מחאמיד. "היום יש לנו 12 פארקי שעשועים, ובימים אלה החלו העבודות על בניית פארק מבואות העיר, פארק גדול עם כיכר מרכזית, מרחב מים ומתקני שעשועים ופיקניק".
ומה בנושא התיירות?
"אף פעם לא היה לנו תקציב לתיירות, זה לא היה נושא נחשב, אבל היום זו אמירה – אנחנו עיר שיכולה לקבל תיירות ולהסביר פנים", אומר ד"ר מחאמיד. "יש מגמת פיתוח של קידום התיירות המקומית, בין השאר הודות למנכ"ל משרד התיירות, תא"ל (במיל) דני שחר, שסייר לאחרונה בעיר, וזיהה את הפוטנציאל התיירותי שלנו. העיר מצטיירת כנושאת דגל קיצוני, אבל אנחנו מחפשים שינוי – לעסוק בהייטק, בפיתוח עסקי, בתיירות, בתרבות ובאמנות. אנחנו מכשירים מדריכי תיירות צעירים, מקומיים, שיובילו את המבקרים והמטיילים ברחבי העיר ובין האתרים".
באום אל-פחם מנסים ליצור את השינוי המיוחל בעיר, על ידי הצבתה ביעד תיירותי פר-אקסלנס, שיביא את המבקרים לעיר ויציג את אותה מבעד לתפיסות הקיצוניות בה ועליה. "אנחנו רוצים להראות את הפנים האחרות שלנו ולא לתת להפרעות ולמיעוט הקיצוני להחזיר אותנו כל פעם אחורה ולהתחיל מחדש", אומרת שירין מחאג'נה, ד"ר לארכיאולוגיה, מדריכת טיולים ותושבת העיר. היא מוסיפה: "אחד האמצעים הם התיירנים החדשים שלנו – המארחים הביתיים, שעוסקים בשימור מורשת גידול הצאן, אמנות ומלאכת יד בשילוב סדנאות, סיפורים אישיים והגשת ארוחות של אוכל ביתי-אותנטי".
אילו נכסים תיירותיים יש באום אל-פחם?
"אנחנו ממוקמים על ציר תיירות חשוב, ואנחנו רוצים להיות תחנה על הדרך להכרת התרבות הערבית, שמתאימה גם לתיירות הנכנסת", אומר ד"' מחאמיד ומוסיף, "יש לנו מסורת אירוח ואנחנו מציעים אוריינטליות, אוכל אותנטי ומפגשי שיח מרגשים עם התושבים. האנשים בעיר הם נדיבים, אדיבים, תורמים, מארחים ורוצים לעשות הכי טוב לאורחים. בנוסף יש לנו משאבי טבע מסביב וכן גלריה לאמנות שהיא בין החשובות בארץ. לאלה מצטרף גם האירוח הביתי, במסגרתו סיימנו בחודש שעבר קורס הכשרה תיירותי ונכון לעכשיו יש שישה מארחים שפותחים את בתיהם לאירוח המטיילים".
מהן תוכניות הפיתוח התיירותי שלכם?
"העיר בתהליך של פיתוח, בנייה ושיפוץ של הרחוב הראשי והפיכתו למרכז חנויות ומסחר, של השוק העירוני ושל הגרעין העתיק של העיר. אנחנו בתהליך בניית תוכנית עבודה לטווח הקצר והרחוק יותר".
ומה לגבי אתרי לינה – צימרים, גסטהאוס, מלונות?
"כרגע עוד אין לנו מקומות לינה אבל יש רעיון לפתח אירוח ולינה בגרעין העתיק", אומרת ד"ר מחאג'נה ומוסיפה, "התשתיות, הסמטאות, הרחובות והבתים באזור העתיק מאוד ישנים וצפופים ואין איפה לבנות, ולכן חלק גדול מהתושבים עזבו ויש הרבה בתים ריקים. יש רעיון להקים 'מלון מפוזר' בין הבתים האלה, במודל הצימרים והסוויטות בסמטאות עכו העתיקה, שהפכו לסיפור הצלחה. את החנויות להפוך לשוק פחמאווי שיציע מוצרים מתוצרת העיר, מזכרות, עבודת יד של נשות העיר, אוכל אותנטי ועוד בסגנון".
בעודנו מדברות קבלתי הודעת ווטסאפ מחברה ששאלה היכן אני, "באום אל פחם" עניתי. "אני מאוד סקרנית ומתה לבוא, אבל מפחדת" היא כתבה. בהיסוס ובאי-נעימות הצגתי את תשובתה בפני ד"ר מחאג'נה. "אנחנו מודעים ומבינים את החשש והפחד, ורוצים לשנות את התדמית שלנו באמצעות פתיחת אירועי הרמדאן לקהל הרחב, חשיפה לתקשורת ולרשתות החברתיות, וכן באמצעות "תערפו עלינא" (תכירו אותנו) – פסטיבל שאנחנו עורכים לראשונה בשבת הקרובה (29 באוקטובר)".
מה עומד מאחורי הרעיון של "תערפו עלינא"?
"יש לנו רצון להכנסת אורחים והקרנת תדמית שונה ממה שאתם מכירים, והפסטיבל הוא הזדמנות לחשיפה ולהכרה שלנו", אומר ד"ר מחאמיד. "שינוי התדמית קורה לאט, זה ייקח עוד קצת זמן אבל בסוף זה יקרה. המטיילים שהיו ונהנו הופכים להיות שגרירים – הם מספרים לחברים, וגם חוזרים איתם. במסגרת הפסטיבל אנחנו מעמידים לרשות הבאים סיורים מודרכים במיניבוסים, שאטלים וסיור בגלריה, אירוח בבתי התושבים, צביעת קיר גדול בשיתוף המטיילים, פעילויות יצירה, הפעלות ודוכנים. גם חלק מבתי העסק יצטרפו לפסטיבל ויתנו הנחות. הרעיון הוא לתת למבקרים בטחון לבוא, לטייל ולהכיר אותנו מבפנים. יש לנו גם שוק שהרבה יהודים באים לקנות בו".
טיול באום אל-פחם: נעים באמת להכיר
בראשית השבוע הגעתי לאום אל-פחם כפרומו לפסטיבל. טיילתי, ראיתי, הכרתי, פגשתי, דיברתי, התרגשתי, אכלתי – כמה שזה היה טעים. והמסקנה – יש פוטנציאל, יש עניין, יש התחלה, אבל הדרך עוד ארוכה ויש רבים שמוכנים להתגייס כדי שהפעם זה באמת יצליח.
כדי להכיר את העיר מבפנים התלוויתי לד"ר מחאג'נה, שהיא גם מורת דרך, וכמה שהיא קטנטונת פיזית ככה היא גדולה, מעצימה, מרגשת, ידענית ופצצת אנרגיה מהלכת ששום דבר ואדם לא עומדים בדרכה. התחלנו על הגובה – בנקודה הכי גבוה שחולשת על העיר. כאן סיפרה שמקור השם אום אל-פחם הוא בשל כמויות הפחם שהופקו שם במשך עשרות שנים, ושמות נוספים שהוצמדו לה בעבר הם כפר האתרוגים – בשל החקלאים שבמאה ה-19 גדלו שם את האתרוגים הכי טובים בארץ, ועל כך העיד בכתביו יואל משה סולמון. כינוי נוסף הוא עיר המעיינות, בשל 101 המעיינות הפזורים בשטחה, שרובם הוזנחו והתייבשו וחלקם זורמים גם היום.
הר איסכנדר
איסכנדר הוא חלק משלוחת רכס הכרמל, המוכר גם כהר אמיר והר אלכסנדר. את השם קיבל בשל קבר השייח' הממוקם בראשו, שיש החושבים שמדובר בשייח' שהיה אחד ממלכי ישראל, ואחרים שטוענים שמדובר בכלל בקברו של אלכסנדר הגדול, מלך מוקדון. כך או כך זו הנקודה שבה מתחילים כל הטיולים בשל האפשרות לתצפת על העיר מגובה 527 מטר ולראות את המורכבות שלה. העיר מתפרסת על שבע גבעות, ולמרות שטחה הגדול (65 אלף דונם), היא צפופה מאוד ובין הבתים מזדקרות הכיפות וצריחי המסגדים שנוצצים למרחוק בכסף ובזהב.
פסגת ההר היא חלק משכונת איסכנדר, ובשל הבתים לא ניתן לראות 360 מעלות ולכן עוברים בין נקודות התצפית. נקודה ראשונה בחניה למרגלות המסגד, בסמוך לקבר השייח' עם הכיפה הירוקה, משם פונים ימינה והולכים בכביש בקטן המוביל למרפסת התצפית, שהיא למעשה גג של בית פרטי והדיירים באדיבותם מרשים לעלות עליו, אך בזהירות כי הוא לא ממש בטיחותי. מכאן אפשר לראות את רכס הכרמל ומגדל אוניברסיטת חיפה, רמות מנשה, מרחב ואדי ערה, יוקנעם ואליקים והקצה של עמק יזרעאל.
בחזרה לחניה, וכ-250 מטר מזרחה ממנה, בסמוך למכולת מימין ולבית הספר שמשמאל, ישנן נקודות תצפית נוספות, מרתקות יותר. מכאן, ומהכביש היורד ימינה, אפשר לראות בבירור את גדר ההפרדה שחוצצת בין העיר לבין השטחים הפלסטיניים עם הכפרים אנין, יעבד ורומנה, העיר ג'נין ורכס הרי שכם, ובטווח המובלעת של חמישה ישובים ישראלים.
הגרעין העתיק
אחד ממוקדי העניין הוא הגרעין העתיק, ותשכחו מסמטאות האבן הציוריות של צפת, עכו ויפו, כי זה ממש לא. כאן הכל עדיין בתולי וראשוני, התשתיות רעועות, חלק מהבתים נטושים ואין מוקדי עניין משמעותיים, אבל כן יש פוטנציאל גדול, ויש רעיונות וזה מתחיל לקרות. כצעד ראשון התגייסו תלמידים ומתנדבים, וביחד עם ראש העיר יצאו לנקות ולצבוע את הרחובות, הסמטאות, הדלתות והגדרות בצבעי כחול וצהוב, ציירו גרפיטי ססגוני וכתבו על קירות הבתים "בונים אותה ביחד".
טיול בין הרחובות האלה מעלה חיוך ומצטלם יפה, וזה כבר שווה. באחת החצרות, מאחורי עצי האתרוג והתאנה, גיליתי אוצר גדול ומוזנח – בית עות'מאני מפואר עם קשתות ותקרות אבן קמורות, שבמאה ה-19 היה טחנת הקמח של חסן אלסעד, הממונה מטעם הממשל לגביית מיסים. לבית יש פוטנציאל להפוך למרכז מורשת ופולקלור או מלון בוטיק למשל. יש דיבור לשמר, לשפץ ולחשוף אותו, אך הוא נכס פרטי ובעיר מקווים שהמשפחה תסכים. עד אז אפשר להסתובב במרכז הצפוף, לראות את בתי הראשונים ואת בית המושל הטורקי, את המסגדים היפים ואת החנויות, שבחלקן נראה שהזמן עצר מלכת.
101 מעיינות
בעיר היו 101 מעיינות שרובם יבשו ונכון להיום יש 7-8 שעדיין פעילים ומימיהם הצלולים טובים לשתייה. לדברי המקומיים המים מבורכים ולכן הם שואבים אותם בעיקר בתקופת הרמדאן כדי שהלגימה הראשונה לשבירת הצום תהיה ממי המעיין.
כחובבי מים מושבעים, כשאומרים לנו מעיינות אנחנו מיד נדלקים ומחשבים מסלול לשכשוך ופיקניק על שפת המים, אך כאן אליה וקוץ בה – המעיינות הם קטנים, כלואים בסוג של בארות צרים ואי אפשר להיכנס אליהם. מה שכן, אפשר לשבת בצל העצים, לתפוס אתנחתא קלה, לשתות מהמים ולהרגיש מבורכים.
אין לנו נ"צ מדויק אבל חפשו בוויז, או שתשאלו את המקומיים על מעיין אברהים, מעיין אל שערה ומעיין אל מועלקה – הממוקם בקצה העיר, בסמוך לישוב מי עמי, והוא הכי מוסדר ונגיש הודות לתושבי שכונת מועלקה ששיפצו אותו, הכשירו חצר גדולה ומרוצפת ועורכים שם מסיבות וחתונות.
ארט ליינס - סטודיו לאמנות ומלאכות יד
סנאא ג'ברין היא מורה לאמנות שיצאה לפנסיה מוקדמת לאחר 32 שנות הוראה. לפני 20 שנה, ותוך כדי העבודה, פתחה סטודיו מתחת לביתה ועוסקת בשילוב אמנויות ומלאכות יד בהן רקמה, סריגה יפנית, סריגה מדהימה על אצבעות, הדפס על בגדים ותיקים וציור על כלים בהשראת מנדלות. בצמוד לסטודיו פתחה גם חנות לחומרי אמנות.
סנאא היא אמנית רב-גונית ולצד שטיחים וכיסויי מיטה צבעוניים וגדולים במיוחד, שסרגה במשך חודשים, היא משתתפת בתערוכות ונכון לעכשיו מציגה בתערוכת אמנות המיחזור המוצגת במוזיאון חירייה. לאחרונה החלה לפתוח את ביתה לאירוח במהלכו היא מספרת על חייה ועל היותה אלמנה שגידלה ארבעה ילדים לתפארת, על האמנות שלה, על ניהול קריירה, כולל חנות נוספת שפתחה בסמטאות נצרת. בנוסף היא עורכת סדנאות, בהן גם חד-פעמיות למי שמטיילים בעיר ומחפשים חוויה שונה ומעשירה.
> פרטים נוספים: 054-4477304
המרכז למורשת הצאן
סיפורה חייה של ד"ר מחאג'נה הוא מהמדהימים, המרגשים והמעצימים ששמענו, וכשהיא מספרת אותו קשה להאמין בכוחות האדירים בהם ניחנה. מ-14 שנות מחלה בילדותה, הצטרפות אל אביה כרועת צאן בעצמה, סיום לימודים תיכוניים בהצטיינות, ולימודים אקדמיים למרות התנגדות המשפחה המורחבת: "היו דודים שלא דיברו איתי בגלל זה עד יום מותם", היא מספרת בגילוי לב.
בהמשך סיימה גם תואר שני ושלישי בהצטיינות באוניברסיטת חיפה, ומרדה בשנית כשהוציאה רישיון נהיגה. בנוסף לדוקטורט בארכיאולוגיה היא מחזיקה בשיא של 14 מקצועות נוספים - ספרנות, ניהול מזכירות ממחושבת, מורת דרך, מנחת נהיגת שטח, עבודה במחלקת ארכיאולוגיה ימית באוניברסיטת חיפה, ועכשיו היא גם תיירנית ומארחת ביתית.
בתחילת החודש חגגה את פתיחה הדיוואן בביתה – סלון אירוח מסורתי שמשקיף לגבעות ולפנורמה של העיר. בדיוואן היא מנציחה את מורשת הצאן של עבדללה, אביה היקר, בעודו בחיים וכאות תודה שטיפל בה ותמך בכל מה שעשתה, גם במחיר של חרם משפחתי. על הקירות תלתה את תמונותיו היפות, שצולמו במרעה, מציגה את כלי עבודתו, את הפעמונים של העדר, את מוטות העץ שגילף בשטח, מקרינה סרטון ומספרת את סיפור חייו. בנוסף אפשר להצטרף לאביה שרועה במדרון הסמוך לביתם, לצפות בחליבה ולהצטרף לאמה לסדנת הכנת גבינה.
> פרטים נוספים: 050-5835517
הגלריה לאמנות
תחנת חובה בעיר היא הגלריה לאמנות עכשווית, ששמה הולך לפניה כאחת מהנחשבות בארץ. על הגלריה מנצח סעיד אבו שקרה – אומן, אוצר אמנות ומנהל הגלריה, שהיה גם בין יוזמיה. בגלריה הייחודית מוצגות בעיקר עבודות של אמנים ואמנות ערבית פלסטינית והיא מהווה מקום מפגש חשוב לאמנים מהמגזר. כאן אפשר לסיר בין התערוכות המתחלפות לצד תערוכת הקבע של האמן המנוח וליד אבו שקרה, לבקר בסדנת הקרמיקה של הנשים, לשמוע את הסיפור מאחורי המקום, להשתתף בשיח גלריה, להתנסות בסדנאות ציור וקרמיקה ולעלות על הגג לתצפית של 360 החולשת על העיר.
איפה אוכלים?
סאמיה מחאמיד היא בשלנית וקונדיטורית נהדרת שברזומה שלה עבודה במלון רמדה חדרה ובמלון אלמא בזכרון יעקב. בתפקידה האחרון הייתה מנהלת מטבח קר ומטבח חלבי ובקורונה הוצאה לחל"ת ולא חזרה. במאי האחרון החליטה להפוך לתיירנית ולמארחת ביתית ולפתוח את ביתה לאורחים ומטיילים.
כשהגענו אליה, היא פתחה שולחן מלכים במרפסת מול הנוף, עליו העמיסה את כל טוב המטבח הערבי אבל עם הטאצ'ים הייחודיים לה. אכלנו מועגנת – מאפים קטנים ממולאים בגבינות, כדורי סומסום במילוי זיתים, דוואלי – עלי גפן דקיקים שאי אפשר להפסיק לזלול, סלט טבולה רענן, רולים של מסחאן במילוי עוף ובצל, סינייה בטינג'אן – חציל ממולא בבשר ברוטב עגבניות מצוין, פרגיות ממולאות, והמלכה האם – המקלובה המפוארת.
האוכל הוא עדין, הן בנראות והן בטעמים, והתבלינים לא משתלטים עליו. כמי שרגילה לסו-שף צמוד, סאמיה גייסה את פאיד, בעלה, שביומיום עוסק כמורה למחשבים ובעת האירוח מתייצב לימינה, חותך, מקלף, מנקה ומתגאה שגם למד לבשל. בנוסף לארוחות היא עורכת סדנאות מ-200 שקל למשתתף של פוטיפורים, סלטים, אוכל איטלקי ומועגנת - מאפים ממולאים.
> פרטים נוספים: 050-8980561
עושים שוק
השוק ממוקם בכניסה לעיר ונמתח לאורך רחוב אחד שאורכו כ-300 מטר. כאן אין דוכנים אלא חנויות בהן התמהיל המוכר – ירקות, פירות, תבלינים, כלי בית, בגדים ונעלים במחירים זולים יותר מאשר בשוק של באקה אל גרביה וכפר קרע. גם חובבי האוכל ימצאו כאן את מבוקשם עם מסעדת דגים ושתי חומוסיות טובות – חומוס עטף וחומוס איבן סינא.
גם מקומו של הקפה לא נפקד, וחובבי הקפה הריחני מוזמנים להתענג על קפה שנטחן במקום. יש גם עוגות מזרחיות נוטפות דבש וממולאות בפיסטוק, אגוזים וגבינת עזים ממשפחת הבקלאווה, הנמורה, העטייף, העוומה והכנאפה. ברשימת הקונדיטוריות המומלצים חפשו את ממתקי שעביה – מפעל הממתקים הוותיק בעיר, ממתקי חאסיבה –שעברו 40 שנה מאז התחילה כדוכן כנפה, קונדיטוריית חליב וקונדיטוריית אל מחרום, השלוחה המקומית של זו המפורסמת מנצרת.
מתי? פתוח כל השבוע, 09:00-22:00
איפה? רחוב השוק
עושים פסטיבל
"תערפו עלינא" הוא פסטיבל התיירות הראשון בעיר שיתקיים ברחבת העירייה, ובמהלכו יערכו מגוון סיורים ופעילויות:
סיורים מודרכים במיניבוסים: הכרת התרבות והמורשת העתיקה לצד החדשה. הסיורים יעברו בנקודות תצפית, בסמטאות הגרעין העתיק ויכללו גם אירוח ביתי וסדנה להכנת מועג'נאת – מאפים ממולאים בגבינה וזעתר. תאריך: 29.10.22 | שעות: 10:00, 12:30, 15:00 | בהרשמה מראש | מחיר: 20 שקל
הגלריה לאמנות: שאטלים מהכניסה לעיר כולל סיור מודרך בגלריה. תאריך: 29.10.22 | שעות: 10:00-15:00 | מחיר: 30 שקל
הפעלות וסדנאות: טקס חינה אותנטי, עמדת צילום בתלבושות מסורתיות, הכנת צמידים, ציור קיר בהשתתפות המבקרים, תחנת צמחי מרפא, סדנת יצירה מנייר ממוחזר. תאריך: 29.10.22 | שעות: 10:00-16:00 | מחיר: ללא תשלום