כשמגיעים לגיל מסוים, יש כמה אטרקציות שכבר לא חוקי להתרגש מהן. פארקי מים, למשל, או חוויות אותנטיות במדבר. אבל כשזה מגיע לפעילות שקשורה לאוכל – הרגרסיה לילדות מתבקשת. אחרת קצת קשה להסביר את כמות המבוגרים שהסתערה בעיניים נוצצות על העצים בבוסתן הגולן – מטע פירות שמאפשר להדיוטות כמונו ללקט את מזונם ולהתפעל מזה.
המסע התחיל בחמישי בערב. אחרי שבוע עבודה מפרך יצאנו צפונה, שני זוגות וטף אחד, במטרה ברורה: לחזור למחרת למרכז אחרי שאכלנו כמה שיותר דובדבנים. בסופו של דבר יצא שאכלנו גם לא מעט מטעמים אחרים, מה שמאפשר לנו לומר כבר עכשיו שבטיול הזה הפעלנו הרבה יותר את הלסתות מאשר את הגפיים, וטוב שכך.
קטיף פירות עצמי בבוסתן הגליל, עין זיוון
בוסתן הגולן הוא האטרקציה המרכזית במתחם התיירות של קיבוץ עין זיוון, שהשכיל לרתום את הטבע של הגולן לשירותו. חוץ מלקטוף תוכלו ליהנות פה מטיולי טרקטורונים, טומקאר ורכבי 4X4, טיולי שטח עם לינה, טיולי סוסים ועוד פעילויות משתנות. בקיבוץ עצמו יש חדרי הארחה סטנדרטיים, כמו גם בקתות עץ משודרגות. החדרים שבהם התארחנו היו צנועים אך מספקים בהחלט ללינת לילה, ואחרי ארוחת בוקר קיבוצית יצאנו אל הבוסתן, שנמצא במרחק של כשלושה ק"מ מהקיבוץ.
בבוסתן יש מטעים של דובדבנים, פטל, תפוחים, שזיפים, אגסים, ענבים ועוד פירות אהובים – פרי פרי ועונתו. עונת הדובדבן מסתיימת בסוף יוני, כך שאפשר לומר שהגענו ברגע האחרון. רוב הפירות שנותרו חיכו גבוה על צמרות העצים, והמראה היה מפעים ממש. אשכולות אשכולות של פרי – דובדבן חמוץ (הזן הצהוב-אדום) ודובדבן מתוק (זה בבורדו עז), המתינו לידיים שלא ידעו לאן ללכת קודם ונשלחו לכל עבר בחיפזון. בזה אחר זה הושלכו דובדבנים טריים ויפהפיים אל כל הפיות, ולא ידענו נפשנו מאושר. כן, אושר. יש אושר בלתי מוסבר ביכולת לקטוף את האוכל שלך מהעץ, אולי משהו קמאי שמזכיר לנו שלא תמיד התלבטנו בין סוגים של קוטג' בסופר.
אחרי שסרנו לשיחי הפטל כדי לנשנש גם מהם, גילינו שיש עוד המון הפתעות בבוסתן. אתם יכולים, למשל, לרכוש בקבוק יפה תואר של מיץ תפוחים מזן פינק ליידי סמוק, לשבת איתו סביב שולחן בבית הקפה וליהנות מהנוף. אתם גם יכולים לסור עם העוללים לפינת הליטוף (כבשים, טווס, סוסי פוני. אנחנו ראינו סייח שרק נולד!) או לקחת אותם לרכוב על סוסי הפוני, או לשלוח אותם לפינות היצירה. בקיצור, אפשר להעביר פה בשקט חצי יום.
אחרי שתזכו לכאב בטן חינני (אין מה לעשות נגד זה, פשוט אי אפשר להפסיק לאכול), תוכלו גם לרכוש כמה דובדבנים על המשקל. אבל בינינו, זה כבר ממש לא אותו הטעם.
מחיר: 30 שקל כניסה למבוגר, 25 שקל לילד. על סלסילות הפרי תשלמו בנפרד.
איך מגיעים: נוסעים צפונה עד לצומת גולני, שם פונים שמאלה וממשיכים לצומת קדרים. פונים ימינה וממשיכים עד לצומת עמיעד, בו פונים שמאלה ונוסעים צפונה בכביש 90 עד לצומת מחניים. פונים ימינה לכביש מספר 91. מטפסים לכיוון צפון מזרח כ-30 ק"מ עד שמגיעים לעין זיוון.
טלפון: 04-6993612.
בוטיק השוקולד "דה קרינה", עין זיוון
כשהגענו ל"דה קרינה", בוטיק שוקולד פרטי בתוך עין זיוון, היינו בטוחים שלעולם לא נרצה עוד מתוק. אך ראו זה פלא – בעזרתה האדיבה של כוס קפה גילינו שאין כזה דבר יותר מדי סוכר, והתפנינו לשמוע (וכמובן לטעום) את פועלו של המקום.
ההרצאה שבדיוק התחילה הייתה מיועדת למשפחות, וככזו הייתה מלווה בתנועות ידיים רחבות ובהסברים פשוטים ומפושטים, במיוחד לילדים. לא נעים לומר, אבל המדריכה הצעירה והמקסימה של "דה קרינה", מש"קית חווי"ה בהווייתה, הצליחה במקום שבו אי אלו סדנאות שוקולד חמורות סבר כשלו; בזכותה הבנו סוף סוף מה זה בדיוק חמאת קקאו, ומה למען השם היה הקטע עם האצטקים. אחרי ההרצאה נכנסנו למקום שבו הכל קורה, ושם ראינו את מכונות הטמפרור בפעולה, ואת קרינה בכבודה ובעצמה מעניקה חום, אהבה וציפוי לכל פרלין ופרלין.
כל כך נעים ונחמד היה ב"דה קרינה", שאפילו הגילוי שהשוקולד עצמו הוא – איך נגיד את זה – רק בינוני-פלוס, לא הצליח לבאס. כן, זה דבר שצריך להיאמר: השוקולד של "דה קרינה" לא הצליח להלהיב אותנו. אולי זה בגלל שאנחנו מכירים יותר מדי טוב את השוקולטריות המופתיות של אבן גבירול, אולי בגלל שהסיפורים על קרינה ומסירותה למפעל המשפחתי עוררו בנו יותר מדי ציפיות – השורה התחתונה היא שהתוצר של "דה קרינה" לא עמד במבחן הבוטיק, ונשאר בגדר השוקולד שנחמד-לסיים-איתו-ארוחה.
ובכל זאת, אם אתם באזור אנחנו ממליצים בלב שלם שתבקרו במקום – לא בשביל השוקולד כמו בשביל החוויה. כי מי שלא ראה את פניהם הנרגשים של הילדים שבדיוק יצאו מסדנה לקטנטנים, בידיהם קופסאות עם דוגמאות שוקולד עקומות מעשה ידיהם – כאילו לא ראה התרגשות מימיו.
מחירים: ביקור מודרך - 20 למבוגר, 16 לילד, סדנאות לילדים - 35 שקל, סדנאות למבוגרים - 55 שקל.
איפה: קיבוץ עין זיוון. טל': 04-6993622.
מסעדת נחלים, גן הצפון, על החצבני
ערימה של שוקולד ושק דובדבנים הם לא מה שימנע מאיתנו לאכול ארוחה הגונה, מה גם שאחרי כל המתוק הזה, אך טבעי שנרגיש צורך באיזו חתיכת בשר או נתח של דג. החלטנו להצפין לכיוון אצבע הגליל, למסעדת נחלים, שמיקומה הגיאוגרפי (תחנת דלק בפאתי קריית שמונה) לא מלמד דבר על האוצרות שהיא מסתירה בחצר האחורית. המסעדה, שמטבחה מוגדר צרפתי, איטלקי עם נגיעות ים-תיכוניות, באמת לא צריכה להתאמץ בגזרה הקולינרית. המיקום שלה – על גדות החצבני, באופן שמאפשר לכם לשכשך את הרגליים בין המנות – הוא עילה מספקת להגיע לפה.
זאת משימה לא קלה, לרצות ארבעה עירוניים שאוהבים לאכול, אבל נחלים עמדה בה. אל השולחן העגול שבגזיבו – מרפסת עץ מקסימה שמיועדת לאורחים שמעוניינים להתפנק וגם יכולים להרשות את זה לעצמם – באו בזו אחר זו המנות. אנטיפסטי מדויק, קרפצ'ו חביב, רביולי חצילים (שלקה למען האמת בבישול יתר) ולחם טרי וטעים. את העיקריות התחלנו עם מנת פירות ים ברוטב בורדלז, שמבוסס על אניס ושימח מאוד את חובבי הטעם העז הזה. אחריה הגיע פילה דג ז'אן דורי – דג נטול טעם של ים ובעל מרקם שמזכיר סקלופ – שהיה עשוי מצוין, מתוחזק בשרימפס, קלמארי ומולים, על מצע של אורז. את הסינטה הצלויה במידה טרפנו כליל, וזה לא אומר שלא נותר מקום לקינוחים.
האווירה מסביב הייתה יותר מנינוחה ונעימה, ואפילו קיבלנו שיעור גיאוגרפיה קצר מהמלצר הנחמד, שהסביר שהנחל השוצף מתחתינו הוא כבר שילוב של החצבני והדן, בדרכו להפוך לירדן. על בטן מלאה כבר היה קשה לרדת לשכשך, אבל זיכרון המים הקרירים עוד ילווה אותנו בהרבה לילות אורבניים קשים.
מחירים: 130-180 שקל לסועד. ארוחה על הגזוזטרה תעלה מ-330 שקל לסועד.
איפה: תחנת דור אלון, גן הצפון. טלפון: 04-6904875.