נצרת היא העיר הערבית הגדולה בישראל והיא לא רק מיני-מטרופולין אלא גם יעד קולינרי ותרבותי מתוחכם. בשנים האחרונות חווה נצרת פריחה מחודשת של תיירות, עם מבקרים שמגיעים מישראל ומחו"ל להרגיש את הרוח המיוחדת של העיר, ההיסטוריה שלה והמרקם האנושי.
לקראת חגיגות הכריסמס, העיר כולה מתקשטת עם נורות צבעוניות, עצי חג המולד, פסטיבלים ואירועים, שיהפכו אותה למקום החם בישראל עד תחילת השנה החדשה ואפילו קצת אחריה. קפצנו לראות מה קורה בעיר לפני החגיגות, וטיילנו בסמטאות הישנות, עברנו בין החנויות המקושטות שנראות כמו באירופה, ובעיקר טעמנו אוכל מצוין שיש רק כאן.
עיר של אוכל, אנשים והיסטוריה
את הסיור שלנו התחלנו בהר הקפיצה, בהדרכתו של המדריך איציק ליטאני, שליווה אותנו לאורך כל הטיול ויצר לנו מסגרת סביב הסיפור של העיר, התושבים שלה וכמובן הקולינריה המצוינת שבה. הר הקפיצה, או הר קדומים, הוא גבעה תלולה בפאתיה הדרומיים של נצרת, המשקיפה אל עמק יזרעאל. לפי האמונה הנוצרית, כאן ניסו בני נצרת לדחוף את ישו למותו בגלל שטען שהוא המשיח.
הפסגה נגישה ברכב מנצרת כל השנה וללא תשלום. הר הקפיצה מספק פנורמות מדהימות של עמק יזרעאל, נצרת והגליל התחתון. לא פלא שבשנת 2009 בחר האפיפיור בנדיקטוס ה-16 לצבע טקס מיסה ממש על הפסגה, בתיאטרון פתוח עם 40,000 מושבים שנבנה עבור האירוע המיוחד ועדיין בשימוש.
למרות שנצרת היא לחלוטין אחת הערים המרכזיות בכל הקשור לטיולים היסטוריים עם מבנים וסיפורים עתיקים, יש בה גם חלקים מודרניים. המשכנו את הטיול שלנו בעיר והגענו לקניון הפתוח Big Fashion, שבימים הבאים יהפוך למרכז של חגיגת חג מולד, עם אירועים, סדנאות, מבצעים, בית עץ של סנטה קלאוס ועץ אשוח ענק שיוצב במרכזו. כל פעילויות החג ללא תשלום והכניסה חופשית לקהל הרחב. פרטים נוספים על האירועים בפייסבוק ובאינסטגרם.
כשחושבים על אוכל בקניון, ישר עולה התמונה של מתחם המזון המהיר עם הג'אנק פוד והשולחנות הגנריים. אבל שלא תטעו לרגע, כאן תמצאו את אחת המסעדות הטובות ביותר בנצרת, "הביסטרו של לונא", שכולו פיוז'ן על טהרת האוכל המקומי גלילי-נצרתי-ערבי, בשילוב של מרכיבים מודרניים, מתכונים עכשוויים ומנות מוקפדות להפליא.
מהסלטים והמנות הראשונות הרבים שכללו גם עלי גפן וחומוס מסורתיים, סלט עלים עם חתיכות גויאבה, גרעיני הרימונים שהופיעו במספר מנות, ועד הקובה, השישברק המצוינים והמאפים שיצאו זה עתה מהטאבון. הביקור כאן הוא לגמרי חוויה, ואנחנו גם זכינו לדבר עם השפית לונא זרייק, שסיפרה על המקורות שלה שמהם היא שואבת את ההשראה ליצירת המנות, שאותן היא מגישה עם הטוויסט המיוחד שלה.
ואחרי כל האוכל, בנצרת כמו בנצרת, ממשיכים הלאה לאכול עוד קצת, ואנחנו הגענו אל "מפעל חלבה נצרת". מהרגע שנכנסים למקום אפשר לחלוטין להריח את הריח המתקתק של החלבה והשומשום, שהוא למעשה המלך כאן. סבו של בילאל החל לייצר חלבה כבר לפני 80 שנה, ומאז המקום עובד עם שומשום שמיובא מאתיופיה, סודן ומצרים, ומייצרים טחינה, חלבה בסוגים שונים, שמנים ועוד. אפשר להגיע למקום ולצאת לסיור שכולל הסברים על המפעל, וכמובן לטעום כל מיני סוגים של חלבה.
אין כמו נצרת בלילות
בשעות הערב נצרת נראית קצת אחרת. מהצריחים והמגדלים של הכנסיות והמסגדים שמוארים, הצבעים של המנורות והמקומיים שיוצאים אל המסעדות והברים במרכז העיר. אנחנו הגענו לשתות יין חם אצל ע'סאן תומא במסעדת "רוזמרי" שבכיכר המעיין הסמלית. במסעדה מגיש ע'סאן אוכל שמשלב את המטבח הביתי של אימו, עם פלאפל מעשה עבודת ידיה, לבשרים וקינוחים שמושכים קהל מנצרת ומחוצה לה. אנחנו שתינו יין חם מתובל בקינמון, שהתאים בדיוק למזג האוויר הקריר.
ממש במרחק של שתי דקות הליכה, הגענו אל כנסיית הבשורה היוונית אורתודוקסית (בשונה מזו הקתולית אליה נגיע בהמשך). נקראת גם כנסיית גבריאל הקדוש וכנסיית באר מרים, המבנה הקיים היום, נבנה בשנת 1750 על ידי הקהילה האורתודוקסית מעל חורבותיה של כנסייה צלבנית מהמאה ה-12 שנהרסה על ידי הממלוכים. על פי האמונה, כאן התבשרה מריה אימו של ישו כי הרתה, בזמן ששאבה מים מהמעיין שהיום נמצא מתחת לכנסייה. המאמינים מגיעים לכאן, נכנסים לקריפטה שבה מי המעיין הזורמים, זורקים כסף למזל טוב, משאירים תמונות וכותבים מכתבים.
שתי כנסיות הבשורה נראות שונה זו מזו. ישנם כמה אלמנטים המייחדים אותן, כאשר לפי המדריך איציק, בכנסיות האורתודוקסיות אין פסלים, אלא הרבה איקונות של קדושים שצוירו על הקירות. הבדל נוסף הוא שבכנסיות קתוליות המזבח נראה לעין, ואילו בכנסיות האורתודוקסיות, השטח הקדוש סביב המזבח מוסתר מאחורי איקונוסטאזיס - מחיצת עץ אמנותי מגולף עם איקונות.
מכאן המשכנו על "הדרך הצלבנית" והגענו אל "גלריית ריג'א", גלריה של האמנית הנצרתית אריג' לאוון. בגלריה מציגה אריג' את עבודותיה, רובן עם נגיעות אישיות שסובבות סביב המסורת, פוליטיקה ויצירה נשית. המבקרים יכולים להגיע למקום ולקחת חלק בסדנאות יצירה. לפרטים על מחירים ומידע נוסף בטלפון 054-6705196.
את הערב חתמנו, איך לא, עם אוכל. במסעדת "תשרין" (במרכז העיר ליד כיכר המעיין), תקבלו חוויה קולינרית אותנטית, עם אוכל מקומי ומסורתי עם מנות מהמטבח הערבי. המסעדה שנפתחה בשנת 2004, ממוקמת בבניין עתיק מהתקופה העות'מנית, מייצגת בצורה נהדרת את הרוח של העיר, עם שילוב בין המאכלים השורשיים כמו הסנייה עגל והעלי גפן, לבין המערבי והמודרני כמו הקורדון בלו וסטייקים. בכל זמן, אך במיוחד בתקופת חג המולד, כדאי מאוד להזמין מקום מראש מכיוון שהמסעדה פופולרית ביותר, ובצדק.
ולמרות שהייתם כבר מלאים לגמרי, אי אפשר לוותר על עוד טעימה של כנאפה מצוין. ממש ממול לתשרין נמצא הכנאפה המצויין של "ג'וז ולוז" (לא קשור למסעדה התל אביבית). פה פגשנו את זאהר, נצר למכיני כנאפה, שמתייחס למאכל ברצינות, אך עם חיוך ויכולת לשכנע את השבעים ביותר לטעום, ולטעום עוד קצת. זו בהחלט הדרך המתוקה והמושלמת לסגור יום שלם מלא בפעילות. אל דאגה, גם מחר יהיה לא פחות כנאפה, בקלאוות ולילות ביירות.
בין סמטאות השוק
לאחר שינה טובה וארוחת בוקר מלאה במלון, התחלנו את היום השני שלנו בכיכר מעיין מרים, אחד מסמליה העתיקים והמרכזיים של נצרת. באר מרים מסמנת את סביל מי השתייה המרכזי של העיר בימי הביניים ועד תחילת המאה ה-20. אלו אותם מים של אותו מעיין שעובר דרך כנסיית הבשורה האורתודוקסית, והמקום אפילו מונצח על סמלה של העיר.
הטיול שלנו המשיך אל "מאפיית אלמשהדאוי", מאפייה שמנוהלת על ידי מוניר חסאן, אישתו ושני בניהם ,ומתמחה במאפים מסורתיים, חלקם ממש יצירות קולינריות טעימות להפליא, עם תוספות של ירקות ושאר מצרכים שנמצאים בעונה. אנחנו קיבלנו מופע שלם שבסופו אכלנו מאפים עם גבינות מקומיות וירקות בתוך הבצק החם שזה עתה יצא מהתנור. לא מעט מהתיירים במקום נעצרו וטעמו איתנו יחד את המטעמים הפוטוגניים, חלקם לקחו צידה לדרך ואי אפשר להאשים אותם.
את הבוקר שלנו בילינו בסיור באזור העתיק של העיר והשוק. האתרים ההיסטוריים שמנקדים את נצרת הם רבים, ואנחנו הגענו אל בניין המוסקוביה המונומנטלי, שהוקם ב-1905 על ידי הכנסייה הרוסית ושימש עולי רגל שהגיעו מרוסיה, ולאחר מכן הפך לבית חולים ובית ספר, והיום חלקו שייך למשטרת נצרת וחלק אחר לדואר ישראל.
נקודת ציון נוספת היא מערת אל קילאי, מערה בת 2,000 שנה שנמצאת מתחת למנזר היווני אורתודוקסי, ושימשה בעבר למקום מסתור של נוצרים מפני אלו שרדפו אותם. המערה היא למעשה חלק קטן ממערכת שלמה של מנהרות שנמתחות מתחת לרחובות העיר העתיקה, ורובן עדיין לא נחקרו או נחשפו. הכניסה למערה ללא עלות, אך נהוג להשאיר תרומה סמלית לשימור האתר.
מכאן המשכנו אל תוך העיר העתיקה וסמטאות השוק הצרות. למי שרגיל לראות את השווקים של עכו וירושלים, השוק כאן הוא לא כזה. לא מעט מהחנויות סגורות כבר כמה שנים בעקבות חוסר כדאיות, ואחרות נסגרו סופית לאחר מגפת הקורונה. יחד עם זאת, לסמטאות הציוריות עדיין יש קסם, ואפשר למצוא בהן בעלי מלאכה, בתי קפה, מסעדות, חנויות שמוכרות הכל מהכל ובעיקר מבנים עתיקים ויפים שמזכירים את הימים התוססים של המקום. כיום הגסטהאוסים הרבים הם אלו שמחיים את העיר העתיקה, עם קבוצות תיירים שמגיעים מכל רחבי העולם.
אנחנו הגענו אל בית הקפה "רוזה", אותו מנהל אחיו של ע'סאן ממסעדת רוזמרי, הישאם תומא. בית הקפה הקטן נמצא בנקודת מפגש של סמטאות צרות וציוריות, בתוך מבנה אבן עתיק שעבר שיפוץ. כבר שנכנסים יש אווירה נינוחה ורגועה, שמזמינה לשתות מהקפה שנקלה במקום. אנחנו גם טעמנו מעוגת לילות ביירות שהישאם מכין, וחיסלנו אותה בכמה שניות.
המשכנו בטיול בין הרחובות הצרים, נהנים מזרמי התיירים מכל עבר, והגענו אל הנקודה הבאה שלנו – "כנאפה אם עלי". עזמי הוא המנהל, המבשל והמבדר של המקום, והוא מספר את סיפורו האישי, האתגרים עליהם גבר ועל הדרך שאותה עשה עד היום. תוך כדי הוא גם דואג להכין את הכנאפה המעולה שלו, שמוגש חם וטרי.
בשביל להוריד את הכל, המשכנו במורד סמטאות האבן, ועברנו בדרכנו במסגד הלבן, המסגד העתיק ביותר בעיר, ובכנסיית בית הכנסת, מבנה שהיה בעבר בית כנסת עתיק והפך בימי הביניים לכנסייה. הגענו לאתר הגדול ביותר בנצרת, ובעצם לסמל המוכר ביותר שלה, כנסיית הבשורה הקתולית. מדובר במבנה מרשים, שהוקם בשנת 1969, בסגנון מודרני, כשהקומה התחתונה מכילה את המבנה שלפי האמונה של הזרם הקתולי היה ביתה של מריה ובו קיבלה את בשורת היותה הרה.
ואיך אפשר לסיים טיול בנצרת בלי עוד קצת אוכל. ב"קפה אבו סאלם", בעצם תבקרו בבית הקפה הוותיק ביותר במדינה, שעוד פועל מיום הקמתו בשנת 1914, ומגיש רק שתייה. וויסאם הוא זה שמנהל את המקום, כשלפניו היו אלה אביו וסבו שהפכו את המקום למרכז עבור גברים שרצו להגיע לסוג של דיוואן ולשחק שש-בש וקלפים. כיום כולם יכולים להגיע לכאן וליהנות מהמשחקים ולשתות את המשקה הסודי והמיוחד, שמכיל חמישה תבלינים ואגוזים.
ב"ממתקי מחרום", עסק משפחתי שפועל משנת 1890, תמצאו את כל הסוגים של הבלקאווה, כנאפה, זלבי וכל הממתקים המקומיים שאתם יכולים לדמיין. אפשר לרכוש גם מארזים גדולים, או לשבת וליהנות במקום. ב"תבליני אל באבור", תתקבלו ישר עם ריחות עזים של תבלינים וקטורת, עם מבחר עצום של מגוון תבלינים, שוקולדים ושאר מוצרים. את המקום מנהל ג'רג'ורה, שמפעיל גם סיורים במקום ואירוח, כשהוא מסביר על עבר של המקום כטחנת קמח ומבנה חשוב ומרכזי בחייהם של תושבי נצרת והאזור כולו.
איפה ישנים בנצרת
בכל רחבי נצרת תמצאו מגוון אפשרויות לינה, החל מאירוח ביתי ועד למלונות מפנקים עם ספא ושירות יוקרתי. אחד המקומות המומלצים הוא "בית מישל", שממוקם במבנה היסטורי שהיה ביתו של ראש העיר הראשון של נצרת, בסמטאות השוק, קרוב לכל האתרים המרכזיים. המקום זוכה לשבחים באתרי ההזמנות, ותיירים רבים מגיעים ללון באורחן מלא האופי שישר מכניס את האורחים לאווירת העיר.
במקום תמצאו פטיו שמשי עם פרחים, אותו סובבים המבנים הישנים, אך המלון כולו מטופח ונקי, כשהוא משלב עיצוב מודרני יחד עם נגיעות אתניות מקומיות. חדרי המלון משתנים מקומה לקומה ובהתאם לדרישה, כשחלקם מתאימים ליחידים, זוגות, משפחות וחלק עם מרפסות שצופות על הנופים.
החדר שבו ישנתי היה נקי ואסתטי, העיצוב אמנם היה די רגיל, אך בהחלט נעים וחדיש, אבל גולת הכותרת הייתה ללא ספק המרפסת הצמודה, ממנה נשקף הנוף על העיר ובמיוחד על כנסיית הבשורה. ארוחת הבוקר הכלולה הייתה טובה, ואם ייצא לכם לפגוש את הבעלים מישל יושב ומעשן את המקטרת שלו, שבו איתו לשיחה ותמצאו אדם עם סיפורים מרתקים, ולא מעט סודות על המלון והאורחים המפורסמים שהתארחו בו לאורך השנים.
בכל רחבי העיר תמצאו מקומות לינה טובים לא פחות, אחד מהם הוא "וילה נצרת", שממוקם מספר צעדים מכנסיית הבשורה האורתודוקסית וכיכר המעיין. המלון מציע חדרים מרווחים בגדלים שונים, עם צוות אדיב, חדר אוכל ואפשרות מצוינת להגיע למספר גדול של מסעדות ואתרים שמצאים כולם במרחק הליכה קצרצר.
למי מכם שמעוניין בחוויה מפנקת של מלון חמישה כוכבים, מלון "רמדה אוליבייה" הוא כנראה האופציה הבטוחה. במלון הגדול שנמצא במרחק נסיעה קצר ממרכז העיר, יש חדרים מרווחים שבזכות מיקומו על ראש גבעה, צופים אל העיר נצרת כולה. כאן תוכלו למצוא גם חדר אוכל עם מבחר גדול, אזור ספא עם בריכה מקורה, ג'קוזי, סאונות וחדרי טיפול. בגלל המלון ישנו בר-טרקלין, עם חלק חיצוני וחלק פנימי, שפועלים בעיקר בשעות הערב, בדיוק בזמן לצפות באור המנצנצים של נצרת שהופכת לזוהרת בלילה.
