מספיק להעיף מבט קצר באולם הטיסות היוצאות בנתב"ג כדי להבין שטיסות וחופשות זה לא דבר שכל כך מעסיק אותנו בתקופה האחרונה. ביום בו אנחנו הגענו למשל, לפני כשבוע, עברו בנמל התעופה רק כ-13 אלף נוסעים, כ-20 אחוז מהכמות הממוצעת שהיתה בדצמבר אשתקד. החלל הענק ריק, בלוח הטיסות יש רק חברות ישראליות והשקט צורם.
ואז יורדים לקומה G, קומת הנוסעים הנכנסים, שבימים אלה משמשת גם כאזור שממנו ממריאים לאילת, ומגלים שדווקא שם יש לא מעט אנשים. זו כמובן לא חוכמה, היות ולעיר, אליה התווספו 60 אלף מפונים, מגיעים בימים אלה גם אנשי צבא וביטחון ומפונים רבים שעושים את הקו בין המרכז לדרום. אבל היו גם כמה נופשים כמונו, שהגיעו לאילת לכמה ימים כדי לנוח/לברוח/להתנתק. המטוס אגב, היה מלא לגמרי.
> חודש אחרי התחלת המלחמה אילת הכפילה את עצמה
מרגע שנחתנו בעיר והתחלנו לשאול כל מי שפגשנו את השאלה לשמה הגענו: "האם אפשר כבר להזמין אנשים לנופש באילת"? כל התשובות נעו בין "ברור", ל-"חד משמעית", "בלי שום ספק" ועד "בחנוכה כבר ראינו עלייה בביקוש של נופשים מזדמנים".
כדי באמת להבין האם אילת ערוכה לקבל אליה את האורחים שהיא כל כך מחכה להם, או יותר נכון - האם האורחים יקבלו את אילת כעיר נופש, ולא רק כ"עיר מפונים", הכי טוב זה לראות את זה בעיניים ולבדוק את זה על בשרינו. התחנה הראשונה שלנו, והמקום המרכזי שבו ניתן יהיה לענות על השאלה באופן מובהק, היתה בית המלון.
את הלילה שלנו בעיר העברנו במלון דן אילת, מלון שמתנהל בימים אלה בצורה "רגילה" לגמרי. הכוונה היא שהוא מקבל אורחים מזדמנים, שירות החדרים פעיל, הבריכות פתוחות ומעל לכל אלה - בארוחת הבוקר תמצאו את הבופה המוכר, האהוב וגדוש האוכל. לכל אלה תוסיפו את העובדה שהשילוב של המלחמה והחורף הובילו לכך שניתן למצוא כיום מחירים נמוכים מהרגיל. מחיפוש מהיר, מצאנו בשבוע הבא חדרים במלון היוקרתי החל מ-650 שקלים ללילה באמצע השבוע, כולל ארוחת בוקר.
בשיחה עם מנהל המלון, גיא אדירן, הוא מציין שהמלון ערוך ומחכה לאורחים כמו כל דצמבר רגיל. לטענתו, התפוסות בסופי השבוע כבר גבוהות מאוד ומדגדגות את ה-100 אחוזים. אגב, הוא מציין גם שאם תנסו להזמין חופשה באתר הרשת, תקבלו תוצאות רק של מלונות שאינם מוגדרים כמלונות מפונים. "רק תבואו לנפוש. הכל פתוח והמחירים נמוכים", הוא מסכם.
מהמלון יצאנו קצת להסתובב בטיילת, כדי להרגיש את השטח. מצד אחד, הטיילת הייתה ריקה. מצד שני, שוטטנו בה באמצע שבוע בדצמבר, ביום שבו ירד גשם (יותר טפטוף) בעיר. כנראה שזו התמונה שהיינו מקבלים בכל זמן. מה שעוד ראינו במהלך השיטוט שלנו זה שהכל פתוח: החנויות, המסעדות, הקניונים ואפילו היו כמה אנשים שנהינו מהים (גשם גשם, אבל נעים באילת בחורף). בכל חנות שנכנסנו אליה שמחו לקראתנו. אין ספק שבעלי החנויות ועסקי התיירות מחכים שהתיירים יחזרו. אמנם המפונים כבר החלו להרגיש יותר בנוח להסתובב, אבל הם לא נופשים קלאסיים, ובעיר הנופש זה מורגש.
מה עושים בימים אלה באילת?
כמובן שמי שמגיע לנופש בעיר יכול ליהנות גם בחורף מהים, האטרקציות במלון, ריף הדולפינים, המצפה התת הימי, שופינג וכל שאר הדברים המוכרים של העיר הדרומית. אבל אם אנחנו כבר מבקרים לא בעונה, וקצת לא בתקופה, יש כמה אטרקציות נוספות שכדאי להכיר ולעשות בימים אלה.
מעל כולם נמצא פרויקט "101 חוויות, 0 שקלים, אילת אחת", שלמרות המצב, ולמרות שעד עכשיו היו במלונות העיר בעיקר מפונים, הוא יצא לדרך בשנתו החמישית. ואם במקרה לא שמעתם על הפרויקט הייחודי, אז כשמו ממש הוא - 101 חוויות שונות (החל משיט, דרך יוגה ועד לסדנת הכנת גלידה) שניתן להירשם אליהן בחינם, בסבסוד מלא של עיריית אילת ותאגיד התיירות אילת.
"הפרויקט הכי אילתי שיש חוזר עם 101 חוויות שהותאמו ברגישות לרוח התקופה המורכבת הזו שעוברת על כולנו. הפעילות פתוחה בהרשמה ללא עלות לתושבי אילת ואורחיה", אומר יוסי חן, מנכ"ל תאגיד התיירות אילת. המיזם שהתחיל בנובמבר צפוי להימשך עד חודש מרץ, ההשתתפות מותנית בהרשמה מראש ועל בסיס מקום פנוי. במהלך היומיים שלנו בעיר יצא לנו להתנסות בשלוש חוויות חינמיות שמשתתפות בפרויקט:
סיור אומנות עם יעל לרנר
עד לפני חמש שנים יעל לרנר לא כל כך התחברה לאילת, אבל אז היא עברה לגור בסמוך אליה, התאהבה בה, החלה להוציא סיורים יומיים חינמיים ומשווקת אותה בחינניות רבה לכל מי שמגיע. גם לטענתה, העיר והתיירנים המקומיים לגמרי ערוכים ומחכים שהתיירים יחזרו בהמוניהם.
אנחנו הצטרפנו ליעל לסיור אומנות והשראה מקומית של יום שלישי, ביחד עם לא מעט מתושבי ניר יצחק ששוהים בעיר. במהלך הסיור הכרנו צדדים אחרים של העיר, כאלה שלא תראו אם לא תצאו מהמלון ותפגשו את המקומיים. עברנו בין שלוש תחנות שונות, שבכל אחת מהן אומנות מיוחדת וסיפור מרתק שמועברים בשקיקה, נעימות והמון ידע של יעל.
מלבד לסיורי האומנות (יום ג' 10:00), יעל מוציאה גם סיור קולינרי (יום ב' 12:00), סיור "פרח השכונות" (יום ב' 16:30), סיור טעם של פעם (יום ד' 16:00) וסיור קולינרי בשדרות התמרים (יום ה' 16:30). כל הסיורים הללו ללא תשלום כאמור, אך יש להירשם מראש באתר.
רכיבה על איזי ריידר בחוות הגמלים
תומר, הבעלים של חוות הגמלים, נשאר בימים אלה כמעט לבד בתפעול המקום, לאחר שמרבית העובדים גויסו למילואים. כמובן שגם ההכנסות נפגעו כי אין נופשים, אך כל זה לא מנע ממנו להשתתף במיזם "101 חוויות". אנחנו הצטרפנו אליו לרכיבה על איזי ריידר - כלי שטח בעל עבירות גבוהה, שמאפשר להיכנס לתוך המדבר האילתי, למקומות שלא רואים בהם אנשים, רק טבע.
הרכיבה אורכת כשעה, במהלכה לומדים וצוברים ביטחון בנהיגה על הכלי, עוברים במקומות מאתגרים ומסיימים בנקודת תצפית. הרכיבה מתאימה מגיל 16 ומעלה. מחוץ לפרויקט 101, האטרקצייה עולה 150 שקלים לאדם, לקבוצה של עד 10 אנשים. עוד פרטים באתר.
סדנת מיחדוש עם ענבל וקנין גרוסמן
ענבל, בלוגרית אופנה, מעצבת, סטייליסטית ומרצה בשנקר (בסניף שנפתח באילת), לקחה את האהבה שלה לאופנה והחליטה להנגיש אותה. היא מעבירה סדנאות מיחדוש במהלכן כל משתתף ומשתתפת מביא פריט לבוש מהבית ועושה לבגד עיצוב מחדש, בליווי של ענבל כמובן. במקום לזרוק בגד ולהזמין מחדש, ענבל מזמינה את המשתתפים ליצור ממנו משהו חדש.
ענבל מעבירה את הסדנה עד פעמיים בשבוע. אורך הסדנה כשעה וחצי. פרטים נוספים ניתן למצוא בעמוד האינסטגרם שלה או באתר 101 חוויות.
הגן הבוטני אילת
הגן הבוטני הוא אמנם לא חלק מ-101 החוויות, אבל הוא מפתיע, יפה ושווה ביקור. כתבנו עליו כבר בהרחבה, אך אם אתם רוצים לקבל את התקציר: המקום הוא פיסת גן עדן באילת - אל תפספסו את הביקור בו.
מה אוכלים באילת?
אם במקרה לא שמעתם, בשלוש השנים האחרונות, דווקא בזמן תקופת הקורונה, הסצנה הקולינרית באילת החלה לפרוח ומאז היא לא עוצרת. אין ספק שהמסעדות השונות, הן מסעדות הרחוב והן המסעדות היוקרתיות, בהחלט יכולות להופיע בקטגוריה של "מה עושים בעיר", אך מגיע להן זרקור משל עצמן.
המקומות פתוחים ומחכים לקהל. במהלך הביקור שלנו בעיר אכלנו במעדנייה באווירה צרפתית לארוחת בוקר, ב-3 מסעדות דגים שונות וביקרנו בבר-מסעדה חדש שחוגג גם בימים אלה עד השעות הקטנות. וזה בנוסף לארוחת הבוקר במלון.
סטפני
את הביקור שלנו באילת פתחנו ב"סטפני". הבעלים של המקום, סטפני דהן, שעלתה לארץ מצרפת לפני חמש שנים, פתחה לפני שנה מעדנייה מקסימה עם שיק פריזאי, שבה ניתן למצוא בעיקר ארוחות בוקר מעולות, כריכים וקינוחים. אנחנו טעמנו את הקרוק מדאם המושחת והטעים לצד קפה מצוין. מסביבנו היו לא מעט סועדים, וסטפני טוענת שאלה בעיקר תושבי העיר שמגיעים אליו באופן קבוע.
שוק דגים
את המשך המסע הקולינרי שלנו באילת עשינו על טהרת הדגים. פתחנו אותו במסעדת "שוק דגים" שנמצאת בחלקה הדרומי של העיר. המסעדה שמעוצבת בסגנונן יווני ועם נוף ישיר לים, מגישה את כל סוגי מאכלי הים (לרבות הלא כשרים) ולמנות העיקריות מתווספים לא מעט סלטים על השולחן, תפוחי אדמה בתנור ועוד. אנחנו טעמנו את פלטת פירות הים, ויתרנו על הסרטנים שדורשים התעסקות וקיבלנו במקום עוד לא מעט שרימפסים שהיו עשויים מעולה.
סולו
אין ספק ששיא החוויה הקולינרית שלנו היה במסעדת הסושי "SOLO" שנמצאת במלון פליי (סוליי לשעבר). המסעדה מעוצבת מדהים ויושבת בסמוך לבריכה במלון. במקום לא מתביישים להכריז שהסושי שלהם הוא הכי טעים בארץ, ואין ספק שיש להם את הזכות להכריז זאת. הסושי פשוט מעולה. נקודה. יערית אבוטבול סיטבון, מבעלי המקום, מציינת שהוא מלא כל ערב, גם בימים אלה, הרבה בזכות העובדה שהתעקשו להמשיך ולהפעיל אותו גם בימים הקשים, ועל אף לא מעט הרמת גבות שקיבלו על כך. אם השתכנעתם להגיע לאילת בימים אלה, זו חייבת להיות אחת התחנות שלכם בעיר.
לה סרדין
את הסיבוב הימי שלנו סיימנו בלה סרדין היפה והאלגנטית, שנמצאת במרינה, ממש על הים. אכלנו כאן שרימפס על ארטישוק וכמהין מצויינים. ומכיוון שרצינו לגוון קצת, הזמנו גם סטייק שהיה עשוי בצורה מעולה.
היידה
היידה הוא בר אילתי שכונתי שנמצא מחוץ להמולה של האזור התיירותי. הוא נפתח להרצה שקטה במהלך אוגוסט, היה סגור במשך תקופת החגים, ואז נפתח רשמית באוקטובר, ממש ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה.
כך, בזמן שמרבית העסקים בעיר טוענים שלמרות המפונים הרבים ששוהים באילת, רובם נשארו במלון ולא ביקרו בעסקים, בהיידה זה היה אחרת. רוי לוי סבג, הבעלים של המקום, מספר שהוא ראה באירוח כשליחות: "מבחינתי זה כאילו הם באים אלי לסלון".