במושבה ההיסטורית, המזוהה יותר מכל עם אהוד מנור, יש התעוררות תיירותית מבורכת ועם שותפתה למועצה, גבעת עדה, אפשר להרכיב טיול דו יומי עשיר ולבלות באזור מינימום 24 שעות.
כששומעים על סיפור הקמתה המפתיע של בנימינה, קשה שלא להרים גבה. הידעתם ש'בנימינה' הייתה קודם תחנת רכבת לפני שנוסדה המושבה וכף רגלו של יהודי חלוצי דרכה בה? האם הייתם משערים בנפשכם שהמחנה הצבאי הבריטי ששכן באזור, משך אליו אורחים רבים וכך נודעה בנימינה במלונותיה ובבתי הקפה המצוינים? והייתם מדמיינים שבשטחי החקלאות שלה, הצליחו לגדל פרחי יסמין שיוצאו לעיירת הבשמים גראס בפרובנס לצורך הפקת בושם?
בנימינה חגגה זה מכבר מאה שנה לעלייה לקרקע, ורחוב המייסדים הראשון מנוקד בכמה מהבתים ההיסטוריים, שייכנסו בקרוב להליך שימור. לאורכו, מבחר בתי עסק חינניים, לכל אחד סיפור משלו. אם תיקלעו אליו בשעות הבוקר או אחר הצהריים, מהרו לרון פטיסרי לקפה ועוגה בניחוח צרפתי. רון בולטין, שף קונדיטור, היה איש ביטוח חובב אפיה שהשקיע בתחביב בלמידה והשתלמות. בקורונה התהפכו היוצרות והוא בחר ללכת עם הלב והתחיל לאפות בבית בהזמנה. עם הביקוש וכדברי סמדר זוגתו ''השתלט על המטבח", פתח מקום לממכר וסדנאות ומאז התרחב והפריד בין הפונקציות. חלל הסדנאות מארח קבוצות קטנות ומשפחות ומגוון האפשרויות מפתה ורחב. בחנות מוצגים בחלונות הראווה מאפים בטעמים, כריכים ובעיקר עוגות צרפתיות מלבבות עין, לב וחך. גם הקפה נהדר ויש אפילו ציוד לאפיה והמחירים? מפתיעים לטובה. קולקציית המתוקים משתנה לפי העונה ונעשית במגוון טכניקות החל מקרואסון ועד סבואה פריזאי קלאסי.
עוד הלאה כדאי להציץ במעדניית FOMO שמתחברת לביטוי העדכני הנפוץ. אז כדי לא לפספס דעו שטלי רביד פייבוש גדלה בגרמניה ומכאן האווירה האירופאית. זו מעדניה קטנה עם תוצרת טרייה לצד מיני פרודוקטים ייחודיים מהאזור שלא תמצאו בשומקום, כמו גם פריטים שימושיים לבית שאפשר להצטייד ואפילו לצאת לפיקניק בסביבה.
שכן נוסף מ'קפה בנימינה', הוא רועי בן אשר, דמות צבעונית ואנרגטית שידו בכל. הקפה הוא עולם ומלואו לחובבי הז'אנר ומציע לא רק קפה משובח אלא גם כלים ומכונות, מגוון סוגים ואקדמיה לקפה עם המון ידע שמועבר בסדנאות. סביב שולחן הוא סיפר על זני קפה, משקאות, תהליכי קלייה וחליטה, כלים מיוחדים ולייף סטיילינג סביב קפה, או כמו שנפוץ היום בעולם – Specialty coffee. בעוד אנחנו מסבים ושומעים הסברים על הפילטר שחוזר לאופנה, על סדנאות לרוכשי מכונות ועל מטחנה ידנית שעולה 1200 שקלים, הגיח חבר וותיק, חובב קפה מושבע, וסיפר שבזכות עבודתו השבועית באזור גילה את המקום ופוקד אותו בקביעות. בן אשר משתף פעולה עם נעמה לביב, פוטו תרפיסטית שמשלבת שיח מגבש דרך קפה, תמונות מעולם הקפה וסיפורים אישיים כולל טיפים לצילום מהנייד - חוויה מגניבה.
עברה המרתק של בנימינה מתועד ב'בית ימי בנימינה', ביתה של אחת המשפחות העשירות מקבוצת המתיישבים השנייה במושבה. חבריה שעלו מרוסיה, הקימו בתים גדולים ומפוארים וזה נותר אותנטי להפליא, והוענק למועצה שהפכה אותו למרכז מבקרים. בבנימינה פועלת עמותה לשימור שהקימו תושבים וותיקים ואכפתיים והם פועלים בהתנדבות למען שימור ומעוררים השראה. בכניסה תצוגת כלי חקלאות ושובך יונים ענק בן מאה, שלדברי אתי, מנהלת המרכז, היה בכל בית לצורכי גידול ומאכל. אחרי סרטון קצר, סיירנו בין החדרים ופסענו על רצפה מקורית מצוירת. כל חדר מדגיש פרק בהיסטוריה: המייסדים, החקלאות, הבריטים והמעברה שהחליפה את המחנה הצבאי, וכמובן אהוד מנור ששיריו תלויים על קיר וסיפורים על המחתרות שהיו פעילות בשל ריכוז הבריטים הגבוה. יש גם גלריה עם תצוגות מתחלפות של אמנים בני המקום וחדר עם 'חפצים מדברים' ובו משחק משפחתי מקסים.
הפוגה לנפש עשינו אצל תמר אלישע בסדנת ציור חופשי - חוויה שמשחררות את הראש מקיבעונות ותפיסות, בעיקר לגבי עצמנו. אלישע בוגרת המדרשה לאמנות, לא עסקה בכלל בתחום, אבל תערוכה אחת שאצרה, העירה את השד והציפה תשוקה ליצירה. בהתחלה ציירה בסתר, קצת כמו ילדים, באינטואיטיביות חופשית ועל אף שהרגישה מוזר, מאוד נהנתה ונשאבה לתהליך ארוך. כשפוטרה, נחתה עליה, אחרי ההלם, התובנה שמדובר במתנה והיא בשלה להזדמנות לצאת לעולם. מחסן ישן הפך לסטודיו שמארח גם סדנאות ציור המזמינות את האורחים להשתחרר ממחסומים ומביקורת עצמית וליהנות מהתהליך וגם מהתוצאה. התחלנו במדיטציה קצרה והמשכנו לתרגיל שרבוט בתוך קוביות שהפך לתרגיל בציור חופשי על דף גדול והסתיים בעבודה משותפת על גיליון ענק. וזה היה נפלא. הסדנא כוללת הדרכה והפתעות שמעודדות יצירתיות ומהתוצרים יצרנו גלויה אישית למזכרת.
מעדיפים קצת אקשן? זה המקום להכיר את 'תחנת אופניים' המוכרת יותר כחיים אופניים. בחצר ביתו של חיים כהן, שעונים מאות זוגות אופניים, ממתינים למדוושים ולמטיילים והוא מקבל את כולם בחיוך גדול. משם יש גישה נוחה לבקעת הנדיב השופעת שבילים, אוצרות טבע וחקלאות. תוך דקות גלשנו מחוץ למושבה והתגלגלנו בין מטעי אפרסמונים ורימונים לכרמי ענבים ושדות, חלפנו ליד נחל תנינים, נחל תמסח ועין אביאל, עצרנו בחורשה בעין שוני, שתושבי האזור שומרים עליה נקיה ומטופחת ואם תבואו ביום שישי יש כאן גם פודטראק פופולרי. מסביב בולטים בנוף זיכרון יעקב ומבצר שוני וכיוון שהבקעה מישורית הרכיבה די קלה ומלווה בבריזה כיפית. האורחים מקבלים מפה עם שני מסלולים המסומנים בשטח, יש אופניים לילדים וכסאות לקטנטנים.
בבנימינה הקטנה פועלים כמה מוסדות קולינריים מוצלחים. פלוגי הוותיקה ידעה כמה גלגולים ובעקבות הקורונה השתנה הקונספט ושאול פלוגה, הבעלים והבשלן הראשי, מספר שהמסעדה הוסבה להגשה עצמית עם מעדניה. המקום יפהפה וססגוני עם חצר פיוטית נהדרת. התפריט איטלקי, והוא מקפיד על איכות חומרי הגלם ותמיד במטבח, מבשל מכין ודואג. וזה מצליח כי האוכל מגוון וטעים ועשוי באהבה.
חובבי האסכולה האסייתית חייבים לקפוץ ליומה ('חלום' ביפנית) שהקימו האחים גיל ורועי ברדה והגשימו חלום. שניהם בוגרי מסעדנות שנחשפו למטבח היפני והתאהבו והם משלבים איכות טריות ומצוינות בעסק המשפחתי. התפריט עשיר במיני רולים אותנטיים, מרקים, מוקפצים ומנות קארי, חצילים משגעים, שיפודי סלמון ועוד לצד אלכוהול יפני משובח. האווירה משפחתית וביתית והמנות נדיבות.
מחיי הלילה דגמנו את תרפאב, בר קהילתי ומועדון חברתי ששמו מתכתב עם שנת ייסוד המושבה (תרפ"ב). זהו פרויקט התנדבותי מרגש של תושבים שהקימו עמותה, יצרו שיתוף פעולה עם עסק מקומי, בנו ושיפצו ומפעילים בימים רביעי עד שבת, בר עם הופעות מקומיות ומשקאות במחיר מציאה. האווירה שובת לב, החבר'ה מספרים בגאווה על היוזמה, הפרויקטים הנלווים, התכנית העסקית ועוד ואין ספק שפיצחו את הנוסחה להצלחה.
בנימינה שחוגגת השנה מאה תחתום את האירועים בפסטיבל שמח בסוכות, עם מופעי אמנים ולהקות מקומיות. כשאלה ייחתמו, יחלו חגיגות ה-120 של השותפה למועצה, גבעת עדה, שגם לה סיפור מרתק וכמה נקודות חן. מרכז המבקרים 'עץ השדה' של משפחת טפרברג, היה פעם חלק מרחוב הראשונים וקיר אחד היווה את החומה החיצונית. הקירות האחרים שומרו בקפידה ונחשפו פה ושם. הנכדים והנינים של המייסדים מפעילים משק חקלאי שוקק. הם מייצרים שמן זית ויש גם יקב משפחתי ידוע. במקום פועלת חנות עם התוצרת המקומית כמו סדרת ממרחים ייחודית לצד ליין קוסמטיקה משמן זית. בפינה אחת ישנו אוסף נחשים שילדים אוהבים לצפות ובימי שישי מתקיים כאן שוק איכרים תוסס שהפך לשם דבר. הביקור במקום כולל את סיפור המשפחה הענפה, סיור וטעימות יין וכדאי להציץ לסטודיו של רחלי טפרברג אמנית קרמיקה שעבודותיה המצוירות והצבעוניות מעלות חיוך גדול
אי אפשר לבקר באזור בלי לטעום יין ויקב ראובן שבגבעת עדה הוא בדיוק המקום לשבת מול הכרם וללגום יין שנעשה במינון קטן אך באהבה גדולה. אילת ואיילה בן משה הקימו את היקב בשנת 2005 וקראו לו על שם אביו. הוא התחיל בקטן וגדל בהדרכה והסככה החקלאית הפכה למרכז מבקרים. היקב מציע טעימות יין, יין וגבינות או בראנץ' מפואר ובכל אופציה כולל הביקור גם סיור ביקב, סיפורים על האזור והסברים. לבני הזוג כעשרה דונם כרמי יין, הם מייצרים עד 3,000 בקבוקים, רובם יין אדום זני ומוסקט יבש ייחודי. החצר היפה היא פלטפורמה נעימה לכמה שעות של הנאה כי מי שמגיע, מתמכר.
גם תחום הלינה משתפר בבנימינה, ועל אף שפעם הייתה מעצמת מלונות, היום אלה צימרים פרטיים כמו 'גן הפעמונים' של לינט ונדב שרון. מרגע שנכנסים לגן, הלב מתמלא באושר. היופי והטיפוח הם סוד הקסם כמו גם האלמנטים השונים ובהם בריכות נוי, ,מזרקות, פינות ישיבה, גשרון רומנטי, נדנדה ג'קוזי ועוד. השניים מציעים אירועים קטנים ויש עמדת בר מוקפדת. נדב יוצר בעץ ועבודותיו מוצגות בגלריה קטנה ולינט מלמדת יוגה ופילטיס, יש לה יורט נאה לסדנאות והיא גם מאבחנת בצבע.
