הירוק בכרמל ירוק כפליים, לא רק בזכות הטבע שפרץ בעוז אלא שהאזור בטוח לטיול, ואפשר לחמוק אליו להתאווררות ולנעול את הטרדות מאחור. מגמת ההתרעננות היא לא רק לחיילינו שבחזית, וגם הנפש שבעורף זקוקה לכך לתחזק חוסן. אז תרגישו בנוח, גם לכם מגיעה אתנחתא, באחריות מלאה, כי קשה לתחזק שגרה לא שגרתית. לפיכך מה יותר טבעי מלהתחיל את היום במסלול הליכה מסומן ירוק, בטבע הקסום בכרמל? בואו נתחיל.
> אי של שפיות: טיול התאווררות באזור מטה יהודה
> חיים בבועה: כך הפך שדה בוקר לאחד המקומות הבטוחים בארץ
הכרמל מכונה הר, אבל בתכלס, לא עונה להגדרה (מעל 600 מטרים) ומסתפק ב-546 בלבד. כל זה לא מנע ממיטב המשוררים להרעיף עליו שבחים של בעל פסגות תמירות, אבל כולנו אוהבים אותו ככה, בזכות השירים והודות לאוצרותיו. הריאה הירוקה הוכרזה עי אונסק"ו כמרחב ביוספרי המאזן בין שמירת הטבע לפיתוח, דבר שמתבטא היטב בכפר האמנים עין הוד, יחיד סגולה וציורי להפליא. מאז הוקם בשנות ה-50, נשמרת בו מסורת שמגלמת תרבות, אמנות ויצירה, והוא עשיר בגלריות, בתי אבן, גינות חמד, בתי קפה ומסעדות, פיסות אומנות המוצגות במרחב ומוזיאונים. בשבתות מקיימת עמותת כרמלים ואמני הכפר הפנינג משפחתי הכולל סיור עם שחקן ופעילויות שונות (11:00, 40 שקלים למשתתף). אפשר לשוטט לבד בסמטאות, לספוג אווירה העולה מקירות האבן ולהתמוגג מהעושר. מוזיאון ינקו דאדא המוכר, יצר במציאות החדשה ובטווח מיידי, תערוכה יוצאת דופן וכמה פרויקטים אמנותיים מרגשים.
גלריית בארי, שאירחה בזמן הטבח תערוכת צילומים של אסנת בן דב, חרבה אמנם כליל, אך במוזיאון הבינו שצילומים אפשר לשחזר ויצרו תעתיק מחודש של התערוכה, המוצגת באופן שחורג מהנוהל, בקומת הקבע במוזיאון. במהלך חריג נוסף העלו ברשתות של המוזיאון תערוכה וירטואלית 'כל העם יומן מלחמה', שנולדה בלייב מתוך האירועים המטלטלים. ניצן שובל אבירי האוצרת, הבחינה בשלב מוקדם, שאמנים רבים, מעצבים, גרפיקאים וכו' יצרו והעלו עבודות שנעשו מהבטן, ונתנו "ביטוי ויזואלי רגשי עמוק, עוד לפני שהצלחנו לנסח לעבד ולהבין את הטראומה". מתוך אלף עבודות בשלל טכניקות, נבחרו כ-500 המבטאות עיבוד מהיר של המציאות בהזדהות, כאב, הומור ורגשות, 40 מהן מוקרנות בכל פעם. בחלל אחר במוזיאון מוצגת עבודה של עדי דרימר מרעים, 'א.ק.ג של אסון' – כל התכתבות הווטסאפ בקבוצת הקיבוץ במשך 24 שעות, נכתבה על קיר בצורת א.ק.ג. בקיץ עלו במוזיאון שתי תערוכות 'בתים כואבים' ו'חיפוי שיפולים' שעוסקות בבתים ומקבלות בעקבות האסון ממד מצמרר במיוחד. בשבת הקרובה יערך אירוע סוף שנה, סיורים ומפגשים במוזיאון ללא תשלום בחסות המועצה לשימור אתרי מורשת.
בעין הוד חולף גם שביל ישראל שנמתח צפונה לעבר רכס אצבע. אם בא לכם טיולצ'יק חביב, לכו בעקבותיו. מהחניה מטפס השביל (המסומן גם באדום) מעלה, ומנוקד בכמה פסלים, והנוף נפתח בהדרגה. תגלו נרקיסים ורקפות חלוציות, ותצפית משגעת גם אל נחל בוסתן. במפגש עם דרך הג'יפים, חוזרים ימינה - לופ קצר של כקילומטר ורבע, שווה כל שעל.
מכאן לזכרון יעקב הפסטורלית, קצרה הדרך לבילוי משפחתי קליל ומרענן. את אווירת האמנות, אפשר להמשיך בסטודיו "מאפיית בטון", שהקימה הילה בן עמי לפני חצי שנה, בו תצללו לעולמות הבטון וחומרי בניה במשך שעתיים וחצי בלתי נשכחות. בן עמי חלמה שנים להעביר סדנאות, ולא ידעה במה. חקירה ולמידה הובילו אותה לחומרים שלנו נראים אפורים, כמו מלט וגבס, אבל היא התאהבה באפרוריות ובחיספוס ובמהפך מחומר תעשייתי למוצר מעודן. בראשית המלחמה, עם עסק חדש, חוותה קיפאון וחשה שהאדמה נשמטת, אך לקראת חנוכה החל ביקוש ל'סתם יום חופש' שנמשך עד היום, ומארח אפילו אנשי מילואים ובנות זוגם לחוויה משותפת. העיסוק בבטון לדבריה חוצה מגדרים, גילאים ומגזרים וכולם מתחברים. בסדנא מכינים עציץ שמייבשים בבית, אבל צובעים גם עציץ מוכן ומתנסים במגוון טכניקות. מלבד אישיותה הכובשת, העבודה היא תרפיה, יש חוגי אמנות, ההדרכה נעימה והחוויה מנתקת מהחוץ וממלאת את הפנים (280-300 שקלים, 050-3603738).
שיטוט במדרחוב של זכרון יעקב אף פעם אינו משעמם, תמיד יש אקשן ומשהו מעניין. מאז פרוץ המלחמה מוצבים בחלקו התחתון כסאות ועליהם צילומי חטופים, שמגבירים את ההזדהות עם המשפחות, זאת למרות הדיסוננס אל מול הבתים ההיסטוריים, החנויות הקטנות והחצרות הססגוניות. באחת מהן שוכנת הבולונז'רי של אביעד יהל, איש נעים הליכות, מבויש משהו, שמאכיל אורחים ומקומיים כבר 11 שנה. כשף קונדיטור שיורד לפרטים הקטנים, מציע בית הקפה ארוחות בוקר וארוחות קלות לאורך היום. כריכים, סלטים, פסטות ומאפים שנעשים במקום, בהקפדה יתרה. בימי שישי יש בונוס, אז הוא מתפרע עם קינוחים מושחתים מעשה ידיו, כולל כאלה של פעם: סברינה, קרמשניט, פאי פירות ועוד (כשר, 6:30-18:00, 04-6337003).
הגעתם בערב ואתם רעבים? זה הזמן ל"גרינגוס" גריל בר בניחוח לטיני עם סיפור אקטואלי מרגש. דניאל ומיטל בוראקס חזרו ארצה לפני תריסר שנים משהות ארוכה בארה"ב. שניהם טיפוסים שאוהבים לארח, חמים ומסבירי פנים ופתחו מסעדה. בקורונה נאלצו לצמצם ועברו למיקום הנוכחי במדרחוב ועם פרוץ המלחמה, כשהם בהלם כמו כולם, סגרו את העסק לשלושה ימים, אבל לא שקטו. למחרת הגיעה בקשה לשלוח אוכל למפונים, אך בהיעדר תשתית לוגיסטית החליטו לארח במקום, חיילים ומפונים ללא תמורה. כך נולד מיזם "חוזרים לאכול ביחד" במהלכו חילקו מדי יום כמאה ארוחות חינם, והם לא עוצרים. במקביל חזרו בהדרגה הסועדים והמסעדה לשגרה, ואוכל רחוב לטיני, קליל ונגיש מוצע במקום, עם מוסיקת רקע מתאימה ואווירה אסקפיסטית. בתפריט מגוון המבורגרים ומנות מקסיקניות כמו קסדיה, בוריטו, טאקוס וצ'ילי קון קרנה לצד מנות כמו חזה עוף ונקניקיות למי שלא אוהב אתגרים קולינריים מתוחכמים. "אנחנו נהיה כאן לחכות לאנשים ומי שצריך עזרה שלא יהסס" הם אומרים ומתכוונים. בקרוב יתווסף ה'טאקוס-פורט', מעין פודטראק שיפעל מתוך המסעדה בשעות הקטנות של הלילה, כמענה לבליינים כשהכל מסביב סגור (פתוח כל השבוע 12:00-22:00, למעט יום שני).
אם חשקה נפשכם בניתוק אקסטרא, להתרחק מהשגרה ומסערות הנפש, תוכלו להניח ראש במתחם אירוח חדש שהושק בתקופת החגים. "הגפן" הוא מבנה היסטורי שהיה נטוש שני עשורים, ובתום שיפוץ ושימור הוסב לשמונה סוויטות בוטיק זוגיות ומשפחתיות. לצד חצר קסומה מנוקדת עצי זית ופינות ישיבה, נח בית האבן היפהפה שהוקם ב-1884 ושימש בראשית ימיו כאכסניה ולמעשה סוגר כעת מעגל. בזמן השיפוץ התגלו מתחת לאדמה שני קיילרים, מבנים חביתיים מקומרים ששימשו כמאגורות למזון בזכות יתרון אקלימי אדיר. בקיץ נשמרה בהם טמפרטורה קרירה ובחורף חמימה, וגם היום, כשהיחידות הפכו לסוויטות, כמעט ולא צריך מיזוג או חימום. אגב מהקיילרים נמתחה מנהרת מילוט מימי החלוצים. המתחם השקט הפך למבוקש גם עבור משפחות אנשי מילואים שיוצאים להתרעננות והמיקום הנוח בקצה המדרחוב, מאפשר שוטטות רגלית במושבה החודרת לנשמה. עקב המצב יש גם 20% הנחה, אך אין ארוחות בוקר (ניתן להזמין סלסלה, 200 ש"ח לזוג).
