הטיסות הראשונות
אל על נוסדה על פי החלטת ממשלה ב-8 לאוגוסט 1948. אז עוד לא היה לה אפילו מטוס אחד, לא היו לה צוותי אוויר והיא כלל לא הייתה רשומה כחברה בישראל (זה קרה ב-15 לנובמבר). בשבועות הבאים הוקם מטה החברה ונמסר לה מטוס צבאי מדגם DC-4. המטוס הוסב בזריזות למטוס אזרחי, נצבע מחדש, זכה לשם ׳רחובות׳ ונהיה למטוס הראשון שקיבל רישום ישראלי (מספר זנב המתחיל ב-4X).
טיסת הבכורה, לציריך, המריאה ב-29 לספטמבר 1948. הנוסע הראשון של אל על היה שר החוץ דאז משה שרת. אך מטרת אותה טיסה לציריך הייתה אחרת: להביא ארצה, באופן סימלי ורשמי, את נשיא המדינה חיים ויצמן.צוות האוויר
השוויצרים, כמיטב מסורתם, התעקשו להישאר נייטרלים ולכן סרבו שמטוס צבאי ינחת בשטחם. אל על אומנם החזיקה במטוס שהוסב למטוס אזרחי אך בהתאם לתקנות התעופה היה עליה להציב לפחות שני אנשי צוות לשירות הנוסעים. לטובת המשימה גוייסו מלצר ממלון בת"א ופקידה מחיל האוויר.
אגב, בתחילת הדרך אנשי הצוות כונו "סדרני אוויר", או "סטוארדס", והמילה "דיילים" נכנסה לשימוש רק בתחילת שנות ה-50. מקורה במילה היוונית "דולוס" שפרושה עבד, אשר בהמשך הפכה למילה הארמית "דיילא" שפרושה אדם המגיש מזון ומשקאות. אליעזר בן-יהודה הוסיף לעברית את המילה "דייל", בפרוש דומה סה"כ אך בשונה ממלצר, וכיום נהוג לומר "דיילי אוויר" ובין השאר משום שהמקצוע דייל אינו בלעדי לתחום התעופה.
ציריך|צילום: אימג'בנק / Thinkstock על כנפי נשרים
זהו שמו של המבצע הישראלי להעלאת יהודי תימן. המבצע החל בדצמבר 1949 ואל על לקחה בו חלק משמעותי. המבצע הסתיים באוקטובר 1950 וסה"כ בוצעו במהלכו קרוב ל-400 טיסות שהעלו לארץ כ-50,000 יהודים.
באופן מעניין השתתפו במבצע גם מטוסים של חברת התעופה האמריקנית אלסקה איירליינס. כ-70 שנה מאוחר יותר, וללא כל קשר, החל שת"פ בין שתי החברות ומועדוני הלקוחות שלהן.עידן הסילון
בפברואר 1961 המריאה טיסת אל על הראשונה במטוס סילון. היה זה מטוס בואינג מדגם 707. זאת הייתה תחילתו של קשר מסחרי רציף ועמוק בין היצרנית האמריקנית לבין חברת התעופה הישראלית. מאז רוכשת אל על אך ורק מטוסי בואינג.
טיסת הבכורה הייתה לניו-יורק עם נחיתות ביניים ברומא ובלונדון. לטיסה הוזמנו מספר כתבים מכלי התקשורת המובילים. הביקור בארה"ב נמשך מספר ימים וכלל סיור במתקני חברת בואינג במפעל הראשי שלה בסיאטל.
בואינג 707|צילום: מוטי שוימר שיא עולמי
ביוני 1961 קבעה אל על שיא עולמי לטיסה המסחרית הארוכה ביותר בזמן הקצר ביותר. הייתה זו טיסה מניו-יורק לת"א ללא עצירות ביניים, במטוס ה-707, שעברה מרחק של כ-5800 מייל (כ-9400 ק"מ) בתוך זמן שיא של 9 שעות ו-33 דקות. במטוס היו 85 נוסעים ו-12 אנשי צוות.
אך זו לא הייתה טיסת הנון-סטופ הראשונה של אל על מניו-יורק לת"א. בסוף שנות ה-50 השלים מטוס מדגם בריטניה טיסה בקו בזמן של קרוב ל-15 שעות. גם זה היה שיא בשעתו. אחד מטייסי אל על, דן רוזין, היה בשתי הטיסות הנ"ל.החטיפה שהצליחה
ביולי 1968 נחטפה טיסת אל על מספר 426 בדרכה מרומא לת"א. במטוס ה-707 היו 38 נוסעים ו-10 אנשי צוות. החוטפים, אנשי החזית העממית, הנחיתו את המטוס באלג׳יריה ומיד שחררו את הנוסעים שאינם ישראלים. במסגרת המו"מ שוחררו גם הנשים והילדים (אשר חזרו לישראל בטיסת סוויס) ושאר הנוסעים ואנשי הצוות שוחררו רק כעבור 39 ימים. מדינת ישראל שיחררה בתמורה 24 מחבלים. זו הייתה הפעם היחידה שבה נחטף מטוס אל על. החוטפים היו לבנונים.
בעקבות אירוע זה ובעקבות אירוע נוסף באותה שנה (תקיפת מטוס אל על וצוותו על הקרקע בשדה התעופה באתונה) ביצע צה"ל בסוף 1968 את "מבצע תשורה" במסגרתו פשטו כוחות של סיירת מטכ"ל וחטיבת הצנחנים על שדה התעופה של ביירות והשמידו 14 מטוסים אזרחיים.הדממה והבראה
בסוף שנות ה-70 הייתה אל על במצב כלכלי חמור. בתחילת שנות ה-80 פרצו סכסוכי עבודה על רקע תנאי השכר. עקב המצב החליט דריקטוריון החברה בספטמבר 1982 על הקפאת הפעילות למשך חודש כדי להחליט על תוכנית התייעלות. המהלך נכשל ובאוקטובר ביקש הדריקטוריון את פירוק החברה. הממשלה הסכימה, וגם האסיפה הכללית, ולחברה מונה מפרק זמני שמינה מנכ"ל חדש. אל על חזרה לטוס בינואר 1983 לאחר חתימה על הסכם עבודה חדש עם העובדים.
אל על מעולם לא הייתה קרובה יותר לפירוק. זו גם הייתה הפעם היחידה שאל על חדלה לטוס לפרק זמן כ"כ ממושך בגלל קשיים פנימיים (להבדיל מהמצב הנוכחי בתקופת הקורונה).זכות ראשונים
במרץ 1984 הפכה אל על לחברת התעופה הראשונה שמפעילה מטוס בואינג מדגם 767-200ER. מטוסי ה-767 נחשבו פורצי-דרך בהיותם מטוסים רחבי-גוף שנדרשו רק שני טייסים להפעלתם (בניגוד לכל מטוס רחב-גוף אחר באותה תקופה). הדגם הראשון בסדרה החל טיסות מסחריות ב-1982 אך דגם ה-200ER, הייעודי לטיסות ארוכות, נכנס לשירות רק ב-1984. הסיומת "ER", היא קיצור של "Extended Range". אל על, אם כן, הייתה הראשונה להפעיל את הדגם החדיש.
לאורך השנים הפעילה אל על 6 מטוסים מסדרת ה-767. מטוס ה-200ER הראשון, זה שנכנס לשירות במרץ 1984, עזב את הצי בספטמבר 2011 ונגרט.
בואינג 767 של אל על|צילום: באדיבות אל על, mako חופש מועדוני לקוחות
בשנות ה-90 הפעילה אל על ארבעה מועדוני לקוחות במקביל. אחד כללי ("הנוסע המתמיד"), אחד ייעודי ללקוחות כאל ("קונים טסים"), אחד ייעודי ללקוחות לאומיקארד ("הנוסע הנאמן") ואחד לנוסעים צעירים ("ראש בעננים"). ארבעתם אוחדו ב-2004. אחת הסיבות לאיחוד הייתה השאיפה של אל על להגיע להסכמים עם מועדוני התעופה של אמריקן וקוונטס.
בהמשך הפעילה אל על תוכניות שונות לתגמול קהלים שונים. לדוגמה תוכנית Sell&Fly אשר איפשרה לסוכני נסיעות לצבור נקודות ממכירת כרטיסים או תוכנית Executive שעדיין קיימת ומציעה סל של הטבות ללקוחות אל על שאינם תושבי ישראל.מנהלי אל על
ישנה דעה רווחת לפיה מנכ"לי אל על הם ברובם טייסים בוגרי חיל האוויר. זה לא נכון. למעשה, מתוך 15 המנכ"לים שניהלו את החברה מאז היווסדה – כולל הנוכחי, אביגל שורק – רק 6 שירתו כטייסים בחיל האוויר. 2 מה-6 היו גם מפקדי החיל (מרדכי הוד ואליעזר שקדי).
רפי הר-לב, שהיה טייס ומפקד בחיל האוויר והשתחרר מצה"ל בדרגת תא"ל, החזיק בתפקיד המנכ"ל יותר מכל אחד אחר. ב-1977 הוא מונה כמשנה למנכ"ל וב-1979 הפך מנכ"ל בפועל לאחר פרישתו של מרדכי הוד. הוא עזב ב-1980 כשלא ניתן לו מינוי קבע כמנכ"ל החברה, ובא במקומו יצחק שנדר, אך הוא חזר לתפקיד המנכ"ל ב-1982 כשהחברה נכנסה להליך הפירוק. הוא נשאר בתפקיד עד 1996. במהלך כהונתו הוא שיקם את אל על היטב והפך אותה לרווחית.
FlyingOut הוא הבלוג המוביל בתחומו בישראל וחבר ברשת הבלוגים הבינ"ל BoardingArea. הבלוג מתמקד בנושאים של תעופה, מועדוני לקוחות לנוסעים תכופים, מחלקות עסקים, מלונות יוקרה וטרוול-האקינג. זהו ביתם הישראלי של הנוסעים התכופים וכל מי שמעוניין ללמד כיצד לטייל חכם יותר.