כשחושבים היום על רמאללה, עזה או חברון, הן לרוב מתקשרות לנו לפעילויות מבצעיות, כוחות ביטחון וויכוחים פוליטיים עמוקים. אך זה לא תמיד היה ככה – עשרות שנים לאחור, עד האינתיפאדה הראשונה ליתר דיוק, ישראלים עוד היו מטיילים ברחבי חאן יונס וג׳באליה, בית לחם ורמאללה, מבלים במסעדות ובחופי הים, וצוברים זיכרונות שכנראה לא יחזרו שוב. 

לא מעט מהזיכרונות היפים והנדירים מתקופה זו חולקים ישראלים שבילו בעזה. חלקם זוכרים איך ביקרו בחופשיות בחוף בעזה, במסעדות הפלאפל בחאן יונס, ובנסיעות בכבישים. עמרם גלמי (64), שגר בשדות בתחילת שנות ה-80, היה עובד כמתקין כוורות באזור וזוכר נופים יפהפיים. "החופים היו פתוחים ומדהימים, כמו צפון סיני, מלאים בדיונות. דרומית לרפיח היה את חוף הים שהגיע עד לימית, עם חול לבן ומים יפהפיים", הוא מספר.


>> סוריה רוצה להפוך ליעד תיירותי מבוקש

>> לא סתם לבנון נחשבת לפנינה של המזרח התיכון

>> כך נראית היום תימן, אחת המדינות הכי מסוכנות בעולם


חוף הים הלבן של עזה נצרב לישראלים רבים בזיכרונות. "כשהייתי בנח"ל, בשנות השמונים, החוף של רפיח היה מקום שנהנינו לנסוע אליו. אני זוכר חוף עם החול הכי לבן והכי רך שחוויתי בחיים, מים בכחול עמוק, ודגים מטוגנים טעימים. זה שונה מכל חוף אחר שהייתי בו בארץ, בין השאר בגלל הדרך והיישוב הערבי שמסביב, נותן קצת תחושה של חוץ לארץ. הצטערתי כשהתחילה האינתיפאדה הראשונה וכל זה נהיה מקום שלא נגיע אליו יותר", מוסיף איל אמיר, בן 55, מחיפה.

החוף ברפיח (צילום: Anas-Mohammed, shutterstock)
חוף הים ברפיח|צילום: Anas-Mohammed, shutterstock

"בעזה היו בתי אבן, אבל לא מדובר באזור אורבני כמו תל אביב או כל עיר אחרת בארץ. אני זוכר הרבה בלגן ומעט מאוד רכבים, אנשים היו מסתובבים עם עגלות, חמורים וסוסים"

גם בתוך הכפרים בעזה ובעיר עצמה, הם היו מטיילים בחופשיות. "הייתה הרמוניה טובה עם האזרחים. הם שמחו שבאנו ושמחו לקבל מאיתנו כסף. היינו נוסעים לקנות ירקות ופירות מדי פעם בשוק בחאן יונס וברפיח, דוכנים פשוטים שהיה בהם הכל, ובזול", נזכר עמרם. את מסעדות הפלאפל הטובות הוא זוכר במיוחד: "היינו נוסעים בשגרה דרך הכביש המרכזי ברצועה, בלי פחד בכלל, ועוצרים בצידי הדרך כדי לאכול. היה פלאפל מעולה על הכביש הראשי, הגישו בו כדורים קטנים אורגנים וטריים שטוגנו בשמן מנועים. ליד הפלאפל היה גם בית קפה ערבי טוב שהגיש שתייה וקפה". 

עמרם מתאר כיצד עזה לא הייתה ממש עיר כפי שאנו מדמיינים אותה היום: "בעזה היו בתי אבן, אבל לא מדובר באזור אורבני כמו תל אביב או כל עיר אחרת בארץ. אני זוכר הרבה בלגן ומעט מאוד רכבים, אנשים היו מסתובבים עם עגלות, חמורים וסוסים. עזה הייתה אחרת מהיום, היא הייתה הרבה פחות צפופה והרבה יותר מרווחת".

הרחוב בעזה (צילום: Stephen Butler, shutterstock)
השוק בעזה. פעם היא היתה הרבה פחות צפופה|צילום: Stephen Butler, shutterstock

 

"את הבגדים לבר המצווה שלי קנינו בחברון"

"אני זוכרת את הילדות שלי כילד בחברון בשנות ה-70, כשהיישוב היהודי עוד לא היה קיים. חלק מהאטרקציות היו ללכת לשוק ולטייל בכל החנויות העתיקות בעיר. היו חנויות שייצרו שמן, גבינות וגם בתי בד ומלאכות עתיקות", מספר אליהו ליבמן (70), ראש מועצת קרית ארבע היום, "בקריית ארבע הייתה רק מכולת אחת קטנה, וחברון הייתה העיר הגדולה, שם היינו בעיקר קונים".

אחד הבילויים המרכזיים באזור היה טיולים אתגריים וספורטיביים בטבע. "בגיל 17 במסגרת חוג טופוגרפיה יצאנו 7 חברים ומדריך לטיול ים אל ים. הרוב מכירים כיום את המסלול מהים התיכון לים כנרת, אבל אנחנו רצינו להגיע מים המלח לים התיכון. חצינו את כל חברון דרך הקסבה, דרך הכפר דורא עד למערות עתיקות מתקופת בר כוכבא", הוא מספר, "חצינו את יהודה ושומרון מקצה לקצה, מזרח למערב, באופן טבעי וחופשי".

כיכר מרכזית בחברון (צילום: nayef hammouri, shutterstock)
כיכר מרכזית בחברון|צילום: nayef hammouri, shutterstock

"חברון הייתה עיר תיירותית, כשאנשים חיו בה והגיעו אליה מכל הכפרים מסביב. היא הייתה מלאה בחנויות בגדים, חנויות כלי עתיקות, אוכל ומסעדות"

בין היתר, אליהו מספר שהם גם ביקרו במערות נטיפים נסתרות. "בגיל 12 הלכנו לטייל בוואדי תלם, באזור הר חברון, והגענו למערת הנטיפים אום צפה, שם הסתתרו לוחמי בר כוכבא. לימים נהרגו שם 2 חיילים בפיגוע", הוא מספר. "במהלך הטיולים היינו פוגשים את התושבים הערבים, מכירים את אורח החיים שלהם ואת חבל הארץ הזה. הרגשנו שם בבית".

מהעיר חברון, ששימשה כמרכז לכלל הכפרים, הוא זוכר חוויות אחרות ממה שמתקשר היום למקום. "זו הייתה עיר תיירותית, כשאנשים חיו בה והגיעו אליה מכל הכפרים מסביב. היא הייתה מלאה בחנויות בגדים, חנויות כלי עתיקות, אוכל ומסעדות. באזור השוק הרוב היו מגיעים לרחוב המרכזי שנקרא ׳השללה הגדולה׳ והוא חצה את העיר ממזרח למערב, מהקסבה ועד העיר העתיקה והעיר החדשה", נזכר אליהו. "את הבגדים לבר המצווה שלי קנינו שם. היינו הולכים מדי פעם לתופר כדי שיתפור למכנסיים מכפלת ויסדר את הבגדים".

לאחר שב-1980 פיגוע הפר את השלווה במקום, חברון זכתה לעוד כמה שנים שקטות של תיירות מצליחה עד פרוץ האינתיפאדה הראשונה ב-1987. "בתקופות השקטות היינו מסתובבים וקונים בשוק המרכזי בחברון" אומר אליהו." אני זוכר את עצמי כילד, שרוצה לעסוק קצת במסחר ולהרוויח, הולך בפסח לקנות בשוק הסיטונאי בחברון ממתקים כשרים או שתייה מתוקה ומוכר את זה למבקרים שמגיעים למערת המכפלה. ככה הייתי מרוויח כסף כדי לקנות אופניים".

השוק בחברון (צילום: Dave Primov, shutterstock)
השוק בחברון|צילום: Dave Primov, shutterstock

"החופים בעזה היו פתוחים ומדהימים, כמו צפון סיני, מלאים בדיונות. אני זוכר חוף עם החול הכי לבן והכי רך שחוויתי בחיים. מים בכחול עמוק"

רבים מהישראלים זוכרים היטב גם את השווקים בכפרים המרכזיים באיו"ש. "אני זוכרת טוב את שוק קלקיליה. היו שם הרבה דברים טעימים ממש בזול ואנשים נחמדים ומכבדים מאוד. יצא לנו לשתות המון קפה", נזכרת קאסי זרובני, בת 31, מהמרכז. "פעם לקחנו לשם את אמא שלי ז"ל שדיברה רק רוסית ואחד המוכרים שמע אותנו מדברות רוסית והתחיל לדבר איתנו ברוסית. הסתבר שאשתו אוקראינית דוברת רוסית והוא התעקש ללוות אותנו לבית שלו שנמצא צמוד לשוק כדי שנשב על קפה עם אישתו. זיכרון נוסף הוא מהשוק בנאבלוס, שם הייתה אישה מבוגרת מאוד שהייתה מכינה בשמים וקרמים בעצמה. היא הייתה שואלת אותך כמה שאלות ואז שולפת לך כל מיני תכשירים שהכינה".

"רמאללה זה כמו חו"ל. אני עוברת במחסום ויוצאת לטיול במחיר משתלם"

ומה קורה בגזרת התיירות היום, לאחר עשרות שנים בהן ישראלים לא נכנסים לאזורים אלו? ברמאללה למשל התיירות עדיין פורחת - המחירים זולים, קניונים חדשים נפתחים והמסעדות שוקקות. "לא מזמן פתחו קניון חדש בשם ׳לה קאסה מול׳ מול האוניברסיטה האמריקאית ברמאללה. זה קניון ענק שמכיל 5 קומות, מלא רשתות בגדים ומזון, והמחירים זולים בחצי מהמחיר בישראל", מספרת מרים מג׳אדלה (29) מלוד, הנוהגת לבקר ברמאללה ובכפרים לעיתים קרובות.

"רמאללה זה כמו חו"ל. אני עוברת במחסום ויוצאת לטיול במחיר משתלם, עם אוכל טעים וקניות זולות. אני הולכת לשם בדרך כלל ליום מרוכז, עושה קניות, יושבת במסעדות ובתי קפה ומטיילת. יש למשל בית קפה בשם ׳נואבר׳ ברמאללה, שנראה ממש כמו ג׳ונגל עם בריכה. מדהים שם ברמות, ויש שם גם כאלו שבאים עם בגדי ים", היא מתארת. "יש מסעדות יוקרתיות, מסעדות בשרים, מסעדות שף ומסעדות איטלקיות – יש הכל. בבית לחם למשל יש גם KFC".

רחוב ברמאללה (צילום: Andrew V Marcus, shutterstock)
רמאללה מרגישה כמו בחו"ל|צילום: Andrew V Marcus, shutterstock
רמאללה בלילה (צילום: Ahmad Odeh, shutterstock)
גם בלילה היא עובדת|צילום: Ahmad Odeh, shutterstock

גם מחירי החופשות לדבריה זולים להפליא. "לפני חודשיים נסעתי לצימר ביריחו ושילמתי אלף חמש מאות שקל בלבד. זה היה צימר ענק, עם ארבעה חדרי שינה, בריכה, ושתי קומות נפרדות. בישראל זה היה עולה לפחות 4 וחצי אלף שקל", היא מספרת ומוסיפה, "ברמאללה בדרך כלל מומלץ לעשות מסאז׳ים, יש שם חמאם טורקי מומלץ ומתחם יחסית זול".