בואו נעשה רגע תרגיל מחשבתי. דמיינו שאני מזמינה אתכם לטיול בעיר שהטבע גולש לתוכה, ומספרת לכם שיש מפלי מים קטנים באמצע אחד הרחובות הראשיים, ומערת ענק מתחת לרחוב סואן אחר, וגם בתוכה מפל. דמיינו שהחומות והשערים הענקיים במרכז שלה לא רואים ממטר את משחקי הכס, ושהאנשים שהולכים ברחובות נראים כאילו הם שייכים ללפחות שלושה עמים שונים, ולמען האמת, זה גם די נכון. דמיינו שאני מספרת לכם שכל זה יעלה לכם בשעה אחת של נסיעה.

פייר, לא תבואו? בטח שתבואו. אבל כשתשמעו  את כל זה, כנראה שלא תדמיינו את בירת ישראל, כי בינינו, כשאומרים לכם "ירושלים", אתם בדרך כלל חושבים על הכותל. אבל מסתבר שירושלים של היום היא לא זאת שאתם מדמיינים מהפעם האחרונה שקפצתם לשים פתק או שפתחתם חדשות. אנחנו הגענו אליה לטיול של יומיים, שהשיא שלו, היה דווקא בלילה שביניהם – פסטיבל האור, אבל אחרי 24 שעות בעיר הזאת, הבנו שהפסטיבל הוא רק תירוץ.

מפלים באמצע העיר

את המסע הקצר שלנו לירושלים השלמנו אחר הצהריים, ואחרי שסיימנו להגיד "וואו, איזה אוויר" אינספור פעמים כמו התל אביבים המיוזעים שאנחנו, החלטנו להרוויח בכבוד את ארוחת הערב ויצאנו לטיול קצרצר בשביל ירושלים – מסלול מסומן באמצע העיר, שממש לא דורש נעליים או בגדים מיוחדים. המסלול כולו נמשך 3 ימים, אבל לנו הייתה שעה, והחלטנו לנצל אותה כדי לרדת בשביל שיורד ממוזיאון בגין לכיוון שכונת סילואן, וזכינו לגלות בדרך שבאמצע העיר יש מפלים שגולשים על גבי קירות סלע לצד גולשי סנפלינג, וליהנות מנופים על העיר העתיקה, על גיא בן הינום וגם על חומת ההפרדה. כשהרעב התחיל לדחוק התחלנו לעלות בחזרה, ואז – המשכנו לעלות עוד קצת.

שביל ירושלים (צילום: מיכל דובינסקי)
שביל ירושלים|צילום: מיכל דובינסקי

לאכול על פסגת העולם

רופטופ היא לא רק אחת המסעדות הנחשבות בירושלים. היא נמצאת על הגג של אחד המלונות הכי מפוארים בירושלים, בלב השדרה שהיא אולי הדבר הכי קרוב לחו"ל שאפשר למצוא בארץ. כשמקום כל כך מלא בהבטחות, קשה שלא לבוא עם ציפיות בשמיים, אבל כבר כשנכנסנו הבנו שרופטופ הולכת לעמוד בכולן. המסעדה נפרשת על פני כל הגג, מרוצפת בדק עץ אלגנטי, חצי פתוחה וחצי מוקפת בקירות שקופים, כך שמכל פינה במסעדה אפשר לראות את הכוכבת של ירושלים – העיר העתיקה.

האוכל, כמו העיצוב, היה מעולה. מהראשונות ועד לקינוח לכל המנות היה טוויסט מעניין, והתלהבנו במיוחד ממנת טרטר הבקר, מהפוקאצ'ה שאסור לוותר עליה בשום פנים ואופן, מהאנטרקוט, והמהפטיפורים, שמומלץ להזמין גם אם אין לכם יותר מקום לכלום.

לאורך הארוחה החושך כבר ירד, ובאופק, פסטיבל האור קם לחיים. ממרומי המסעדה הוא נראה כמו מחזה סוריאליסטי – אנחנו ישובים בתוך מסעדה, מסביבנו אינסוף גגות עם עיטורי בני מאות שנים, ומעבר לכולם – צבעים ואורות שזורחים על החומות וגולשים מהן לכבישים, מתערבבים עם פנסי הרחוב והרמזורים. במסעדה סיפרו לנו שאת החומות מאירים בצבעים בכל ערב, ופתאום זה הרגיש כאילו כל העיר היא פשוט פסטיבל אור אחד ענק.

מסעדת רופטופ
מסעדת רופטופ

רופטופ, רחוב המלך שלמה 11, 02-5482230, פתוח בכל ימות השבוע

ירושלים של אור

מהמסעדה המשכנו ברגל אל אחת מארבע הכניסות לפסטיבל האור, שהערב (חמישי) יתקיים הערב האחרון שלו. רגע אחד היינו בירושלים, וברגע השני, ובכן, תשכחו מכל מה שאתם זוכרים, כי כשגלשנו פנימה לתוך העיר העתיקה שהתקשטה באינסוף אורות צבעוניים, גם הירושלמית שגרה כל חייה בעיר לא הצליחה לזהות את הסמטאות, ואמרה שזה נראה כמו מקום אחר לגמרי. בין קירות בני מאות שנים חיכו לנו עשרות מיצגים ענקיים שעשו דברים שלא ידענו שאורות יכולים לעשות, כמו לצייר על האוויר צורות שונות או להפוך את כנסיית הדורמיציון לבית ברביות ענק שמקושט בפרפרים, או במילים אחרות – טיול שהוא טריפ בעומק העיר העתיקה. 

אחד הדברים הכי יפים שזכינו לראות שם הוא שכולם היו שם: גברים חרדים, נשים מוסלמיות, חילוניות בחצאית מיני ומתנחלים בחולצה גזורה. "ככה זה, כולם אוהבים אור", אמר מישהו לידנו. צודק, אנחנו בטוח נחזור לטריפ הזה בשנה הבאה. את הלילה סיימנו עם חיוכים של ילדים, ובכלל לא ידענו שהדרך מהפסטיבל למלון תהיה פרידה הדרגתית, כי לאורך רחוב יפו שבו הלכנו קירות המבנים מוארים בתאורה דקורטיבית כל השנה.

פסטיבל האור בירושלים (צילום: מיכל דובינסקי, מאקו)
פסטיבל האור בירושלים|צילום: מיכל דובינסקי, מאקו

לבסוף נחתנו במלון ibis, שממוקם בצורה מושלמת ליד קו הרכבת הקלה. בשילוב עם המסעדה, העיר העתיקה ושוק מחנה יהודה שנמצא במרחק נגיעה, המיקום שלו נותן הרגשה שהעיר הענקית הזאת היא בעצם לא כזו גדולה, ושהכל קרוב. המלון הזה, ברמת 4 כוכבים מרשת מלונות Accor הבינלאומית, מעוצב בדיוק כמו כל האחים שלו ברחבי העולם: אורבני, צעיר, חדשני ומינימליסטי, קצת כמו חדר בחללית בשחור-לבן-אדום. היה בו כל מה שהיינו צריכים ואף פרט מיותר מעבר לזה, ובעיקר מיטות נוחות במיוחד עם מזרונים וכריות ייחודיים שרשת המלונות מייצרת בעצמה (ומאפשרת למי שמתקשה להיפרד גם לרכוש אותם הביתה).


למחרת חיכתה לנו בחדר האוכל הנעים ארוחת בוקר מעולה. לחמים, קוראסונים, גבינות, וגם גולת הכותרת מבחינתנו – שקשוקה שלא נופלת מאלו שיש בבתי שקשוקה מוצהרים, ומה יותר מזה צריך כדי לפתוח בוקר בסופ"ש?

מלון ibis, יצחק אלישר 4, ירושלים, 073-222-8888

עולם אחר על החומות

לפני כמה שנים חוקרים מהאוניברסיטה העברית רצו לבדוק איזה מקום בירושלים הכי מרגש תיירים. הם הלבישו עליהם אלקטרודות, בדקו את מדדי הגוף שלהם במקומות שונים בעיר, וגילו שהרגע הראשון שבו ראו את החומות מגן דניאל הכי ריגש אותם. ככה בדיוק הרגשנו גם אנחנו רגע לפני שנכנסנו אל היעד הראשון שלנו להיום – טיילת החומות. הכניסה עולה 8 שקלים בלבד, והמסלול עובר לאורך חומות העיר כמעט במלואן, בשני חלקים. אנחנו, בתור חובבי צילום מושבעים, הימרנו על החלק שעובר ברובע המוסלמי וברובע הנוצרי, וכשנכנסנו פנימה הבנו שצדקנו, כשקיבלנו שוטים של נופים מדהימים, כיפות יפהפיות, צלבים בכל הגדלים והצורות, כמרים ונזירות ואותם נופים של ירושלים שגם אם כבר ראינו פעם – מהזוויות האלו לא ראינו אותם מעולם.

ההליכה על החומות היא הרפתקה בפני עצמה, אבל לאלו מכם שרף הריגוש שלהם גבוה יותר, מציעים שם גם אטרקציה חדשה: סנפלינג מהחומות. לא נשקר, זה מפחיד בדיוק כמו שזה נשמע, אבל הנופים שראינו מלמעלה, וכל הסקרנים שהתאספנו מתחתנו במבט מעריץ, היו שווים את הכל. אנחנו היינו פחדנים וגלשנו מגובה 15 מטר, אבל אלו מכם שאמיצים באמת יוכלו ללכת על 25. את הסנפלינג תוכלו לעשות מתי שתרצו בהזמנה מראש, ובחגים המדריכים כבר יחכו לכם על החומות גם בלי שתזמינו.

טיילת החומות (צילום: מיכל דובינסקי, מאקו)
טיילת החומות|צילום: מיכל דובינסקי, מאקו

טיול מתחת לאדמה

הטיול על החומות הוביל אותנו, בקצה שלו, דווקא אל בטן האדמה. ממש ליד החומה נפערת באמצע הרחוב מערת צדקיהו, שמתפרשת מתחת לרובע המוסלמי אל תוך המעמקים, בחושך מוחלט. בקצה המסלול הקצר והמרתק בתוך בטן האדמה (אל חשש, יש תאורה) מחכה לכם מעיין נובע, ואחד הדברים הכי מרתקים הוא שאף אחד לא יודע מאיפה המים שלו מגיעים ולאן הם זורמים ממנו. מי שאמיץ ולא קלסטרופובי, יוכל גם לחבוש קסדה, להצטייד בפנס ולהעמיק פנימה עוד יותר, במסלול זחילה הרפתקני של עשרים דקות. יש משהו מיסטי במיוחד במערה הזאת, ולכן לא מפתיע לגלות שהבונים החופשיים, הארגון המסתורי שנטען שכל המנהיגים הכי גדולים בעולם נמנים על חבריו, עדיין מקיימים כאן את הישיבות שלהם.

גדולי עולם אנחנו עדיין לא, ולכן כשיצאנו מהמערה, מסנוורים לגמרי מהשמש שבחוץ, החלטנו לעשות לסיום ישיבה משלנו, על חומוס, לפני שחוזרים למרכז. ירושלים של היום אולי שונה מכל מה שזכרנו, אבל יש דברים שלא משתנים, וטוב שכך. החומוס הירושלמי הוא אחד מהם.

מערת צדקיהו (צילום: מיכל דובינסקי)
מערת צדקיהו|צילום: מיכל דובינסקי

* הכתבת הייתה אורחת של משרד ירושלים ומורשת