אם חשבתם שהתורים הארוכים והבלגן שיש היום בדרך לטיסה, הם הדבר הכי מעצבן שיכול לקרות לכם, תעצרו רגע ותחשבו על הדיילים שצריכים לקבל אתכם כועסים ועייפים, ולהם כמובן אין שום קשר למצב.

אחרי כשנתיים של מגפת הקורונה, הישראלים שבים וטסים בהמוניהם והעסק לא מתקתק, בלשון המעטה. הראשונים בחזית, אחרי הבודקים הבhטחוניים, אלא הדיילים והדיילות שצריכים להעביר איתנו שעות בתוך צינור סגור, ואם נשפוט לפי מה שהם אומרים, זה לא תענוג גדול. 

"אנחנו מקבלים את הנוסעים עצבניים בטירוף אחרי כל התורים אבל התורים לא באשמתנו", אומרת נטע, דיילת אוויר בשלוש השנים האחרונות. "אנחנו לא חשופים לתורים. הטיסות הרבה יותר מלאות ממה שחווינו עד עכשיו. בינואר פברואר היה ריק, גם לוח הטיסות שלנו היה ריק, אבל ממרץ חזרנו לטוס, מ-0 ל-300 אחוזים. אנחנו בפיק שלא נגמר".

מטוס נוסעים (צילום: shutterstock)
בזן הקורונה או אחרי הקורונה, תמיד יש על מה להתלונן. אילוסטרציה|צילום: shutterstock

דנה, שעובדת אף היא שלוש שנים, מוסיפה: "בעבר העומסים האלו היו בקיץ או לפני החגים, אבל מאז שהגבלות הקורונה הוסרו יש פיק מתמשך. אנשים מתים לטוס, לא משנה לאן לטוס, העיקר לראות את הדיוטי פרי.

"אנחנו מקבלים את הנוסעים מאוד עצבניים, כי יש להם תורים על הקרקע ומבחינתם זה אנחנו, למרות שאנחנו ממש לא קשורים. הם לא עושים את ההפרדה. הם עולים וישר אומרים לנו 'חרא של שירות'. אנחנו שואלים איזה שירות הספקתם לקבל? ועונים לנו ש'שלוש שעות עכבתם אותנו', הם לא יודעים להפריד.

"אנחנו עושים מאמצים גדולים לתת שירות. באים אלינו בתלונות כי בצ'ק אין חייבו אותם על המזוודות או שבאים ואומרים לנו 'חייבתם אותנו על תוספת משקל', אבל זה לא קשור לשירות שלי כדיילת. מאשימים אותנו בהכל".

אז את בעצם מתגעגעת לתקופת הקורונה?
"גם במהלך הקורונה רבנו עם המון נוסעים על מסכות. היו נוסעים שביקשו מאיתנו שנהיה שוטרים ונבקש מהנוסעים האחרים שישימו את המסכות. היינו מבקשים מהם, הם היו מחזירים ברגע שנעמדנו לידם, אבל אי אפשר להיות ליד מטוס שלם כל הזמן על מנת שישימו מסכות. ועכשיו אין לנו את זה, אני מקווה שיהיה רוגע או שימצא נושא אחר לריב. כולם משוועים לטוס, אנשים עולים ואומרים איזה כיף לחזור".

דיילת (צילום: Ekaterina Pokrovsky, shutterstock)
"מאז מרץ אנחנו בפיק מתמשך"|צילום: Ekaterina Pokrovsky, shutterstock

 

"הוחלט לא להחזיר את מפוטרי הקורונה"

דיילים רבים שפנינו אליהם חששו להתראיין. אלה שהסכימו ביקשו לא לציין את שמם המלא או באיזה חברת תעופה הם עובדים. אפשר להבין אותם, אין להם סיבה להסתבך עם מקום העבודה בו הם עובדים. מצד שני, יש לא מעט דיילים עם לא מעט תלונות על יחס ותנאי עבודה קשים בימים שאחרי הקורונה וחשוב להשמיע את הקול הזה.

בעיה נוספת שנתקלנו בה אלה דיילים שיצאו לחל"ת בתחילת הקורונה ולא הוחזרו לעבודה עד עכשיו, וזאת למרות שבשוק חסרים אנשים, ולא מעט.

כך למשל, נועה (שם בדוי) מספרת כי: "אני דיילת אוויר לשעבר. עבדתי שנתיים עד פרוץ הקורונה במרץ 2020 ואז כמו ברוב ענף התעופה יצאתי לחל"ת. במרץ 2021 פוטרתי ביחד עם עוד כ-20-25 אחוזים מהדיילים. במהלך השימוע נאמר לי כמו לעוד רבים וטובים שברגע שיגיע הצורך בגיוס דיילים נוספים אנחנו הראשונים שייפנו אליהם. לא דובים ולא יער. חברת התעופה נמצאת כרגע במהלך של גיוס והכשרה מסיביים של דיילים חדשים וכשהתברר שזה הכיוון פנינו בבקשה לחזור לעבודה, כמו שהובטח לנו. נאמר לנו שהוחלט לא להחזיר לעבודה את מפוטרי הקורונה. התחושה מאוד לא נעימה ואפילו כואבת. אנשים שהיו ממשיכים לעבוד בחברה לולא פרצה הקורונה ואחרי שנאמר שיחזירו אותנו מעדיפים להכשיר דיילים חדשים. לא ברור לחלוטין".