1. הטוב
טוב זה לא שאנחנו חפים מכל ביקורת. ואוהו, כמה ביקורת הייתה. אבל לזכותם של התיירים (ולזכותנו) יאמר שלצד הרע יש גם הרבה טוב. בין אם מדובר על אופיינו, על האופן שבו אנחנו מנהלים פה דברים, על היחס לתיירים או האווירה הכללית ברחוב - יש לנו הרבה דברים טובים להציע והמבקרים בארץ שמחים לקחת מכל הלב, וגם לא שוכחים לפרגן לנו בחזרה. אז בינתיים הכינו את היד למספר טפיחות על השכם, כי אחר כך תשתמשו בה לדברים אחרים, אולי קצת פחות טובים (ניעור מסך המחשב, החזקת את הראש בתדהמה, סתימת פיות ועוד). קריאה חיובית ומהנה!
אנחנו יודעים שאנחנו יפים
ויקטור תומפסון, החייל האמריקאי, פירגן לפיגורה של הישראליות ואמר ש"הגוף של הנשים פה יפה יותר משל כל אישה בעולם". וכשביקשנו ממנו לדייק הוא ציין לטובה את הרגליים, הישבן והמותניים של הבנות בארץ. מסכימים איתך, גבר. גם דניאל מקנדה נתן ציון 10 למקומיות: "אין ספק שהנשים בתל אביב יפהפיות והכי יודעות ליהנות". שנמשיך? סבסטיאן השווה את הבנות פה לאלה במולדתו גרמניה, והגיע למסקנה חד משמעית "אתן הרבה יותר יפות בעיניי מגרמניות". אחלה. אפילו את הנשים הפריזאיות עברנו. אליאס המקסים אמר לנו ש"הנשים כאן יפות בצורה בלתי רגילה ונראה שהרבה פחות אכפת להן מהדימוי העצמי שלהן מאשר נשים באירופה...כנראה שלישראליות יש משהו... אחר, מיוחד". לא, אתה.
אבל אם חשבתם שרק הנשים עמדו על הפרק, כדאי שתדעו שגם הגברים הישראלים היו קהל מאוד מדובר בשנה החולפת, בעיקר, איך לא, קרב התיירות שלנו. שרה מאריוט האמריקאית פרגנה לבנים שלנו ב-10 נרגש (בתוספת קריאות הידד כמו "יס", ו-"ואוו") ואמרה שאתם "כל כך סקסיים, מאוד מושכים ולא מפחדים לגשת ולהתחיל עם בחורה". גם מלאני מ-LA נתנה לבחורים בארץ את אותו 10 עגול: "אני חושבת שהגברים הישראלים מאוד עצמאיים ובטוחים בעצמם, וזה מאוד סקסי בעיניי". אז כן, כנראה שהמחמאות לא נעצרו אצל הנשים, ואפילו היו גם כמה תיירים, כמו אמי מגרמניה, שחשב ש"הדבר הכי טוב בישראל הם הבחורים".
ולסיום, ג'וש האמריקאי לא התכוון לעורר את השד העדתי, כשדאג הבהיר את ההעדפה שלו דווקא לצד המזרחי של הנשים הישראליות: "המזרחיות כל כך יפות, חכמות, קשוחות ותמיד שמות את המשפחה בעדיפות ראשונה", הוא אמר והוסיף: "שילוב מושלם של מראה וערכים טובים". כמובן שהטוקבקים לא איחרו להגיע, ומיד התפתח דיון עדתי סוער. אבל תגובה אחת של פנינה השכילה לעשות סדר ברשת (ועם פייסנות שכזו צריך לרוץ מהר לכנסת): "לכל אחד יש את האישיות והייחודיות שלו. גם אם הוא ספרדי, אשכנזי, מרוקאי, עיראקי- מה זה משנה? הכי חשוב האופי, הפנימיות והחינוך שספג בבית הוריו. דרך ארץ זה מה שקובע. מספיק לדעות הקדומות! כל אחד עולם ומלואו!".
אורגזמה מחומוס
אבל ככל הנראה החוויה הזכורה ביותר שהייתה לנו השנה היא של מדיאה הצרפתייה, שהתוודתה בפנינו ש"בחומוס אבו חסן חוויתי אורגזמה". מעניין מה קרה אחר כך עם המלבי. שרה מצידה, גם היא צרפתייה, התלהבה מהאלטר אגו של החומוס-טחינה וכינתה אותה: "המצאה גאונית שטעימה על כל דבר - פלאפל, שווארמה, אפילו צלחת גדולה של ירקות". לורי מאמסטרדם אמנם התקשתה לבחור ולהכריע בין החומוס לטחינה, אז היא פשוט הכריזה על שוויון כי "אני לא יכולה להפסיק לאכול את שניהם".
אבל לא רק חומוס-טחניה-צ'יפס-סלט שולטים אצלנו. ארי פנקס ממונטריאול התחבר לרוח החנוכה ואמר שהסופגניה היא המאכל הטעים ביותר שיש לנו. מבחינתה של אורה, שהגיעה אלינו מלוקסמבורג, הבחירה הייתה מאוד פשוטה: "בלי לחשוב פעמיים: פלאפל ושקשוקה", היא הכריזה בפנינו. לסיכום, אפשר לומר שהתיירים שמגיעים אלינו אוהבים, יותר מהכל, את אוכל הרחוב הישראלי, זה שאפשר למצוא בכל פינה וזה שמסתדר להם עם השקלים בארנק, אבל יותר מהכל - זה שיש לו טעם יקר מפז.
עושים את תל אביב
אם יש מקום אחד שכמעט כל התיירים הסכימו עליו שהוא לב חיי הלילה של ישראל והמטרופולין הבלתי מעורער של המזרח התיכון, הרי שמדובר בתל אביב. פרננדו ואלברטו ממקסיקו סיפרו לנו שהם חולים על חיי הלילה של ישראל, ולו רק בזכות העיר ללא הפסקה: "יצאנו ל-OCD (- הלימה לימה לשעבר) ומאוד נהנינו מהמוזיקה שם ומהאנשים" הם סיפור והוסיפו: "החבר'ה בתל אביב כ"כ מאוד מגניבים, פתוחים וכיף לדבר איתם".
גם ארתור הפריזאי התחבר לתרבות השתיה התל אביבית ואמר שהוא הכי נהנה לצאת ל'פורט סעיד': "מדובר במקום ממש מגניב, עם חבר'ה טובים. אני שותה שם עראק לימונענע או חצי גולדסטאר, תלוי אם אני צמא או ממש ממש צמא" הוא סיפר לנו. אגב, גם אנחנו תמיד צמאים. ובכלל, ארתור לא לבד. גם שרה מצרפת, ג'וליה האיטלקייה וקלואי מ- LA התמכרו למנהג הישראלי של עראק עם אשכוליות או לימונענע.
2. הרע
טוב, אז אם עד עכשיו הרגשנו מושלמים, הגיע הזמן לקלוט שאנחנו לא. ממש לא. רחוק מזה. התיירים שלנו באים מלאי ציפיות ומשאלות לחופשה שמשית בארצנו הקטנה, אך לפעמים אנחנו הורסים להם את סל החוויות עם איך שאנחנו מתנהגים, מדברים (או לחילופין, צועקים) ואפילו מתלבשים. באופן כללי, תודו שאנחנו לא ממש מודעים למרחב הפרטי של כל אחד ואחד מאתנו - לנו זה אפילו לו נראה מוזר, אבל להם קצת קשה להבין את זה. אז הנה כמה מהתופינים המרים (אבל לא הכי מרים. חכו לסוף) שהתיירים שלנו אמרו עלינו.
רולף קונזלר מגרמניה לא ממש הבין איך אנחנו מתנהלים בלי רכבת תחתית. "איך זה שאין כאן מטרו או סאבווי? התחבורה כאן מאוד לא נגישה לתיירים וקשה להתמצא", הוא טען ורגז. "כדי להבין איך להגיע ממקום למקום בישראל, אתה חייב לעשות הרבה תחקיר באינטרנט. זה די מיושן כל העניין הזה". וואלה צודק. ונמשיך עם תחבורה, נדין מגרמניה מאוד מאוד נהנית להגיע לארץ, אבל י דבר אחד שהיא פשוט לא מסוגלת להתרגל אליו: "למה הנהגים בארץ כל כך עצבניים?". וואלה, תנסי את לעלות על הכביש ותראי איך את נדבקת בזה בשנייה. ג'ואי מאוסטרליה מסכים: "האופן שבו אתם נוהגים טעון שיפור. זו נהיגה מאוד מסוכנת, ואני מרגיש שחוקי התנועה לא נאכפים פה כמו שצריך, ולא בצורה מספיק חמורה".
אופנת רחוב
אבל עזבו אתכם ממה שקורה בכביש. בואו נדבר על מה שהם חושבים על החוש האופנתי שלנו. למרגו מאיטליה, למשל, היה הרבה מה להגיד בנושא: "אני לא אוהבת את איך שהגברים כאן מתלבשים - נו באמת, גבר שלובש גופיה ונועל כפכפים למועדון לילה, זה ממש לא סטייל", כך ירתה לעברינו, ולא עצרה באדום: "אתה לא חייב להיראות אלגנטי אבל שים על עצמך חולצה עם שרוולים ותנעל נעליים סגורות". יש מצב.
הקיץ (זוכרים?) הביא איתו כהרגלו הרבה בגדים קצרים לרחובות, עבור חלק מהתיירות שלנו זה אולי היה יותר מידי קצר: "פגשנו הרבה גברים עם סטייל ממש טוב, אבל אני לא מעריצה גדולה של המכנסונים הקצרצרים שהרבה לובשים כאן. אני מעדיפה אותם עם מכנסי ברמודה" סיפרו לנו אשלי ואלי מטורונטו. רשמתם?
ישירים מדי
והנה הגיעה סוזנה משוודיה, שעדיין לא החליטה אם היא אוהבת, או לא אוהבת את הישירות של הגברים בארץ: "כולם נחמדים פה בארץ. אולי נחמדים מידי. הם יכולים לגשת אלייך, פשוט ככה באמצע הרחוב, לתת לך מחמאה, לבקש לצאת איתך לדייט או לשאול מה הטלפון שלך", היא מספרת. "מצד אחד אני אוהבת את הישירות הזו, אבל אם להיות כנה, אני ממש לא רגילה לזה".
גם לאלינה מהמבורג היו כמה תלונות בנושא: "הבחורים בארץ לא ביישנים ואומרים את מה שהם רוצים, אבל לפעמים זה עובר את הגבול, הם נהיים חוצפנים ואגרסיביים ולא ממש מרגישים מתי את לא מעוניינת". החיבה היתרה של הגברים הישראלים לתיירות מורגשת גם אצל אלי ואשלי, שלדעתן "הישראלים נחמדים והכל אבל זה נראה כאילו הם שומעים שפה זרה וישר מתנפלים עלייך - לא משנה איך את נראית". אז מי אמר שהגברים הישראלים הם שטוחים ומתייחסים רק ליופי?
פנינה לסיום - שרה דאול, צרפת: "הגברים מאוד נחמדים אבל נמוכים מידי לטעמי". נו, אז יש מה לעשות עם זה?
אגב, לינדזי מסן דייגו חשבה שהנשים הישראליות מאוד יפות אבל עדיין היה משהו שמאוד הפריע לה "הדבר השלילי היחיד בנשים ישראליות זה שכולן מעשנות ולזה אני ממש לא נמשכת". עישון זה לא מושך וגם לא בריא - לא כדאי להפסיק, ולו רק בשביל לינדזי?
3. המכוער
נהניתם? אנחנו שמחים. אבל עכשיו מגיע הכיף האמיתי. קבלו את פניני החכמה הגדולים שיצאו מפיותיהם של התיירים מהניכר – אלה שנלמד עוד לדורי דורות. לא יכלנו לבקש מתנה יפה יותר לסיים איתה את השנה - אפילו הישראלי היפה לא הגיע עם אופניו לרמות עילוי שכאלה. כן חברים, זה כל כך מכוער שזה כבר מהמם. אז הנה הן לפניכם - אוסף האמרות הכי מפרגנות לשנת 2013, מבקר המדינה - מאחוריך.
הגברים ערסים והנשים קשות להשגה
טוב, בשלב זה נראה לנו שהכי נכון פשוט לשפוך את המשפטים הכי מקסימים ששמענו. לגזור ולשמור.
ג'סיקה קמרמן, אוסטרליה: "הערסים עושים שם רע לגברים כאן כי הם לחלוטין כופים את עצמם עלייך ולא יודעים לקחת 'לא' כתשובה."
דניאל זעפרני, קנדה: "חייבים לעשות משהו עם הרעש ועם הערסים פה. אתם צריכים לשלוח את כולם לעיר אחרת, מחוץ לתל אביב".
אלי פריסקו, קנדה: "הגברים כאן נראים ממש טוב אבל לפעמים האישיות שלהם הורסת הכל. לא כולם כמובן, אבל יש כאלה שבאים אלייך בחוף, לא עוזבים אותך ואומרים לך בחצי אנגלית 'תתחתני איתי, תתחתני איתי'. כאילו, הלו - אני לא מכירה אותך!"
סופי אידוגרפיה, גרמניה: "יש גברים ששורקים לך ברחוב, מבקשים ממך להסתכל רגע על המצלמה שלך ואז מצלמים את עצמם בפוזות מביכות ומשאירים לך בפלאפון שתגלי את זה כ'הפתעה".
קתרינה, גרמניה: "יש לכם קטע כזה שאתם תמיד, לא משנה איפה ובאיזו סיטואציה, מתחילים עם בחורות. בכל מקום. זה קצת מציק".
פאולה, איטליה: "חלק מהישראלים גסי רוח וחוצפנים. הם לא מקבלים לא כתשובה, ולא תמיד זה בא בטוב. היו כבר כמה פעמים שניגשו אליי והתחילו איתי, אמרתי 'לא' בנימוס והם פשוט לא הבינו את הרמז, ולא כיבדו בכלל את המרחב האישי שלי. הם חושבים שזה מה ש'עושה את זה' לבחורות. והם בעיקר בטוחים שזה מאוד מצחיק. וזה לא. "
רובין דויטש, אוסטריה: "שמתי לב שלנשים ישראליות יש את הקטע הזה של לשחק אותה קשות להשגה, מה שיכול להיות מאוד מתסכל לתיירים".
איפה המפוח כשצריך אותו?
סטפני, סן פרנסיסקו: "אני ממש מקווה שתפסיקו לזהם את הערים שלכם ואת המדינה שלכם בכל בדלי הסיגריות. כשהיינו בנגב, הייתי בהלם מאיך שהאזור היפה הזה מזוהם. במיוחד בגלל שזה מקום שהוא גם תיירותי. קצת כבוד עצמי למדינה שלכם ולסובבים אתכם. ממש מכעיס".
מגי ויידן, טקסס: " אין לי בעיה להגיד את זה - אין אצלכם דבר כזה תור. אתם פשוט לא מכירים את זה. יוצא שאנשים ממש נלחמים זה בזה עד לרמה שזה כמעט ומעודד עוינות. אני חושבת שזה מעודד ברבריות שאבות אבותינו חוו וכבר התקדמנו מאז, בחייכם. תחשבו שבמקום זה אפשר להגיע בזמן, לקנות כרטיס ולעלות מסודר לאוטובוס".
טניה לק, איטליה: " יש לכם בעיית ניקיון חמורה. הכבישים והרחובות כאן נורא מלוכלכים והיה נחמד אם היה כאן נקי יותר".
אריאן וושלר, ארה"ב: "אתם צריכים לעשות משהו עם מעמד הפליטים כאן. לעבוד ביחד איתם ולמצוא להם תעסוקה. זה שמכניסים אותם לארץ ואז לא עוזרים להם זה נורא בעיניי. אני גם חושבת שיש הרבה גזענות בארץ, חלק מהישראלים אומרים הרבה את המילה שמתחילה באות N שהיא אסורה באמריקה, אבל הם חושבים שזה בסדר להגיד את זה כאן".
מריאלה קרוצ'יק, אורוגוואי: "הישראלים לא מתנצלים כשהם מתנגשים בך, לא שואלים את את בסדר. אם אני דוחפת מישהו לא בכוונה אני תמיד מתנצלת, אבל הישראלים ממשיכים ללכת כאילו לא אכפת להם בכלל".
סימון וסיימון, אנגליה: "למה אתם לא מסוגלים לעמוד בתור בצורה מסודרת? כל פעם שאנחנו מגיעים למקום נורא עמוס, יש כאוס, אף אחד לא יודע מי קודם, כולם דוחפים ואין סדר. יש כאן תחושה שרק החזקים שורדים, מי שמתחמן יותר מנצח".
מקווים שבשנה הבאה, בירושלים הבנויה, נקבל כמה שיותר מחמאות וכמה שפחות טרוניות, אך מעל הכל, הכי חשוב זה שאנחנו אוהבים את עצמנו לא? שץהיה לכולנו אחלה 2014.
