"יואו, בייב, בא לי חופשה בים המלח" זה לא משפט מאוד נפוץ. יתכן שהוא לעולם לא נאמר, לצד משפטים כמו "רצינו משהו רומנטי, ירדנו לים המלח" או "איזה וויקאנד היה לנו בים המלח, לא יצאנו מהמיטה". אין מה לעשות - כשיחסי הציבור שלך בנויים על מחלת הפסוריאזיס, לך תנסה להיות רומנטי, ועוד לשכנע אנשים להיכנס לתוך המים האלה שלך אחרי שתרגלו קצת רומנטיקה במלון. רק מלחשוב על זה שורף לי.
מה יש לזוג תל אביבי נטול סבוריאה וחבריה לחפש בים המלח? על פניו - לא הרבה, אך מכיוון שהדובדבן ואני עדיין בשלב בחיינו שבו כיף לנו יחדיו, אין בנו קטנוניות. תוסיפו לזה את העובדה שאנחנו חיוורים להחריד ושהחופשה היא מטעם המערכת, וקיבלתם תיק קטן ללילה עם מכנסונים קצרצרים, כפכפים כעורים ומסנן קרינה 50, כי בכל זאת, אין פלא טבע שיכול לרפא סרטן עור.
קפיצה לים המלח היא כמו קפיצה קטנה לאייטיז - העשור בו "קפולסקי" בעט, כובע הקסקט להט ושמן הגזר על הגב שלט. המקום תקוע בעבר, או שהוא פשוט מאוד נוסטלגי. לו היו מתגלים חיים בים המלח, הם היו מתים (הבנתם את בדיחת האבא? מצוין, כי זה בדיוק הלוקיישן שמכבד אותן).
לא ברור למה זה כך, שהרי לא כל המבקרים בלוקיישן ויתרו על החיים; יש ביניהם גם משפחות צעירות, פנסיונרים שאוהבים להתפלש בבוץ ותיירות חוץ נוצצת שיודעת להעריך סגולות אנטי אייג'ינג (ויעיד על כך הקהל הזועם שבשנת 2013 התייבש בפארק הירקון בזמן שריהאנה צפה להנאתה בקשקשי הזולת). מצד שני, שנות השמונים זה העתיד לעומת אווירת ימי הביניים שהמדינה כופה על ענף המלונאות, וההרחבה על כך בסעיף האוכל.
המקום
מלון "קראון פלאזה" בים המלח כבר בן 21. לא מדובר במלון מפואר אלא במלון פונקציונלי עם כל מה שצריך כדי לספק את התייר הממוצע. המלון כולל 304 חדרים (כולם משופצים) בריכות חוץ, בריכת מי מלח מחוממת ושתי בריכות גופרית בספא. השוס האמיתי טמון בקרבת המלון לים: 20 מטרים בלבד מפרידים בין בריכת המלון לבין החוף, ומדובר, בחיי, בחוף שווה; כזה עם חול נקי ונוף בתולי שבזווית הצילום הנכונה יעבור כמעט כאיי סיישל. כמעט.
את פנינו מקבלים אפס מקומות חנייה ופקח שמחלק דוחות לאלה שהחליטו לא למות ב-42 מעלות באוטו ולהשאיר אותו בחנייה אפורה. אני חשה בבית, ולא בכדי: מנהלת יחסי הציבור של המלון מספרת לי שחלוקת הדוחות בים המלח מדורגת מקום שני אחרי תל אביב. חולדאי, הוא בכל מקום.
הלובי הממוזג והמבושם עמוס בתיירים - הרבה ישראלים, מעט יפנים. דיילת יופי מזמינה את בן זוגי לסדנת איפור שנערכת באולם המרכזי. הוא מסרב לטובת הטרקלין, ששמור לשוהים בחדרי הקלאב והסוויטות. הוא לא משקיף לים אלא להמולת הלובי, וזה שווה לא מעט במלון ששעריו פתוחים גם לילדים עם מיתרי קול של פבארוטי.
החדר
אם כבר ים המלח, אז שיהיה בסוויטה הנשיאותית. זו אובזרה בפינת ישיבה, פינת אוכל, סלון מרווח, מטבחון עם מכונת אספרסו שהופכת בסופי שבוע למצרך כמעט מציל חיים עבור הציבור החילוני במלונות ישראל (ועוד נגיע לזה) וחדר שינה מפנק עם מקלחת כיפית בת 7 (!) זרמים. מרפסת שיזוף לא הייתה פה, כמצופה אולי מהחדר הכי מפואר במלון, אבל כנראה שבלוקיישן שכולו שריצה שמשית אין בה צורך. ערכת בוץ לתפארת הושארה לנו במקלחת ונוצלה עד תומה. יש דברים שחבל שאי אפשר להעלות לאינסטגרם.
מה עושים
מי שמגיע לים המלח לא בא לעשות הרבה, ויש בזה קסם. הפעילות האירובית היחידה כוללת ערבוב בוץ עם מלח, או, במקרה שלי, ירידה לספא המלון שמוגדר מפואר אבל הוא לא. הוא ישן, לא מושקע ולא מספיק מבודד מהמולת בריכות הגופרית - אבל השירות שניתן בו מפצה על הכל. שני הטיפולים שעשיתי היו לא פחות ממעולים: הראשון - סאונה בחבית עץ ארז שמבטיחה לסחוט מהגוף רעלים ולדלל את השומן התת עורי; והשני עיסוי קרקפת עם שמן תפוז ומסיכת אצות ים - חוויה סמי אורגזמית שהותירה אותי מתולתלת במשך יומיים, אך רגועה וקורנת. מומלץ בחום.
מה אוכלים
מסעדת המלון "רוזמרין" והבר החלבי עם השם המושלם "אשת לוט" עומדים לרשות השוהים והבולסים. אנחנו הזמנו מהבר שקשוקה עם צפתית וחצילים, מנה עם פוטנציאל נפיץ שהפתיעה לטובה. היתר - פחות: סלט יווני עם זיתים שלמים כולל החרצנים, בתוספת רוטב אלף האיים זרחני וג'בטות סביח עצובות - בין המאכלים היחידים שתפריט הבר החלבי איפשר בשישי בערב ובשבת בבוקר. אך בואו לא נאשים את המטבח של קראון פלאזה, שהרי הם רק הקורבן של חוקי הכשרות והשבת בישראל, שגורמים לציבור החילוני להתפשר בענק, שלא לומר לוותר כליל על הפן הקולינרי בחופשה. מילא במלונות הגדולים, אך גם במלונות הבוטיק הגובים 2,500 שקלים ללילה מאמינים כי אם יכינו לך אומלט בבוקר שבת, השמיים יפילו עליך פסנתר כמו בפרסומת ההיא לאספרסו, אותו אספרסו שאין אפשרות ללגום בסופ"ש, כי ככה זה עם כפייה דתית. האם יבוא יום שבו תהיה גם אופציה פחות כשרה לטובת החילונים, כפי שיש מעליות רגילות לצד מעלית השבת? ברור, קצת אחרי שנגלה דולפינים בים המלח.
בשורה התחתונה
אז המלון לא יחדש לכם הרבה, אבל אם כבר ירדתם לים המלח - כנראה שתצאו מבסוטים. אז נכון שאין כאן עיצוב מרשים, גימיקים חתרניים או קולינריה מטלטלת חך - אבל השירות חמישה כוכבים. מתוקתק, אדיב, קשוב ומחויך. ובינינו, כשמאות אורחים מסתובבים מבסוטים כשמלח אוכל להם את הרגליים וריח גופרית מחמצן להם את הנחיריים - את יודעת שאת במקום טוב.
מחירים
אמצע שבוע: החל מ-350 שקלים לאדם בחדר זוגי רגיל.
סופ"ש: החל מ-450 שקלים לאדם בחדר זוגי רגיל.
סוויטה נשיאותית: 5,000 שקלים ללילה לזוג (באמצע שבוע ובסוף שבוע).
קראון פלזה ים המלח, טלפון: 08-6591919. לאתר.
* הכתבת הייתה אורחת המלון