בשנים האחרונות צצים עוד ועוד מלונות בוטיק בתל אביב. מרכז העיר, חלומו הנדל״ני של כל תל אביבי, מצמיח המון מבנים משומרים ויפים, שהציתו את הרצון להיות תייר בעיר גם למי שכבר גר בה. עד אז, בתי מלון לא ממש היו רלוונטים למקומיים - והנסיעה מחוץ לעיר הייתה הכרחית כדי לנפוש, גם לאנשים שאוהבים את הנסיעות שלהם בעולם לערים גדולות ומערביות.
אך כאמור, נדמה שברגע אחד הגיעו מלונות בוטיק לעיר, שעוררו סקרנות ודיבור גדול סביבם. המבנים היפים הפכו למן תקנים חדשים וגבוהים לאירוח תיירים וליציאה מהשגרה, בלי לצאת ממנה לגמרי. סביב הנורמן, למשל, נוצר הייפ מהרגע שהוקם לפני 4 שנים. הנורמן נמצא באיזור שכל תל אביבי חולם לגור בו מתישהו - לב העיר השקט, דקה מרוטשילד ודקה מאלנבי. כל מי שעובר לידו נוטה לבהות בו ולפנטז. מסעדת אלנה ומסעדת דיינינגס פתוחות לקהל הרחב, ולכן רבים נחשפו גם לכמה שהמלון יפה מבפנים. חופשה בנורמן נתפסת בתור החוויה האורבנית המושלמת בעיר. גם אני הלכתי מיוזעת מאות פעמים ליד, מלאת קנאה באנשים עם המזוודות שיוצאים ממנו. בשיא תקופת הלחץ בעבודה ובהעדר אפשרות לחופשה ארוכה, סוף סוף הגעתי לנורמן, הפעם כאורחת.
המקום
בשל מיקומו המרכזי, הנורמן מוקף בכל הכיף שיש לתל אביב להציע. במרחק הליכה נמצאות מסעדות מעולות כמו יא פאן, קפה נואר, פורט סעיד וסנטה קתרינה, או ברים ומועדונים כמו האוקטובר, הפאי והאלפאבית. האורחים שמגיעים לנורמן הם האנשים שרוצים ליהנות מהצד היותר מגניב של העיר, כמו מי שיבחר ללון באיזור הסוהו בניו יורק.
הכניסה נראית כמו פתח לעולם אחר בלב העיר - בין הבניינים הצפופים של הרחוב, הנורמן משדר מרחב ירוק ופתוח. שביל בתוך מדשאה מוביל למבנה עצמו - שני בניינים וביניהם גינה ובוסתן מטופחים. זהו קומפלקס שהוקם במטרה לשחזר את האלגנטיות בבנייה של שנות העשרים ואין ספק שהצליח להם. זה מרגיש כמו בתמונה ישנה, שצולמה מעל העיר, בשחור לבן, רק שהחלק של הנורמן נצבע מחדש בירוק ואבן.
המבנים עצמם מעוצבים באופן אלגנטי, מחופים בעץ, עשירים בבדים ושיש. עבודות אמנות מודרנית מפוזרים על הקירות, לצד רהיטים משוחזרים וחדשים. גם פה בולט המשחק בין הישן והחדש, מין דרך לתת טוויסט מודרני למוסדות הוותיקים.
החדר
כן, כל הפנטזיות שלי בבהייה מבחוץ התגשמו. אותה אווירה עיצובית של שנות ה-20 נשמרת גם בחדרים היפיפים. רואים שהריהוט האלגנטי הזה נבחר בקפידה, פריט אחרי פריט. כל מנורה, ארונית, כלי לסבון באמבטיה.
סוויטת הגן בה התארחתי הייתה בראש ובראשונה ענקית. חדר שינה עם מיטת קינג סייז, עליה מצעי פרטה וכמות כריות שאפשר ללכת בהן לאיבוד. חדר האמבטיה המרהיב כולל אמבטיה גדולה במיוחד ומקלחות נפרדות, ריצוף באריחי קרמיקה משומרים (מה שבעיר אוהבים לקרוא לה ״רצפה מצויירת״) ואפילו רמקול עם עוצמת שמע מתכוונת כדי שלא ישעמם לכם באמבטיה. חדר הכניסה עצום גם הוא, וכולל פינת ישיבה מעוצבת וסלונית, מטבחון מצויד באופן מלא ומיני בר. גם בו וגם בחדר השינה טלוויזיות גדולות שכוללת מערכת בידור דיגיטלית אינטראקטיבית.
מה עושים?
כאמור, המיקום מציע שלל בילויים במרחק פסיעה, אבל הנורמן גם מדהים למי שלא רוצה לצאת ממנו. ההיילייט, ללא ספק, הוא הבריכה על הגג. כיאה לבוטיק, אל תבנו על ילדים מתרוצצים עם מצופים ומדריכת אירובי, אלא לבריכת אינפיניטי עם קו אופק לים, כזו שמצטלמת מדהים לאינסטגרם. זה היה תענוג אחר לראות מגבוה (גם פיזית וגם מעמדית כמובן) את המגדלים והאנשים למטה. הרי הייתי במקומם אתמול, אבל עכשיו אני בבריכה ועם דרינק כתום ביד. עוד במלון אפשרויות ספא נחמדות וחדר כושר קטן ומאובזר. הבאתי בגדי ספורט אבל אין ספק שזה לא היה רלוונטי, בגלל הסעיף הבא.
מה אוכלים?
בקומה השלישית נמצאת מסעדת דיינינגס, שלוחה ישראלית של מסעדת המקור הלונדונית, שילוב של מטבח יפני מסורתי למטבח עילי ועכשווי. היא אמנם אחת המסעדות היקרות בעיר אבל הסושי שלה הוא חד פעמי, בדגש על טריות ודיוק.
למטה נמצאת מסעדת אלנה, מסעדת השף של ברק אהרוני, בה גם מוגשת ארוחת הבוקר לאורחי המלון. בארוחת בוקר עצמה - בופה וביצים לבחירה, שבנוסף לאומלט הקלאסי תמצאו גם ביצים נוסח בנדיקט או נוסח פלורנטין. השירות מוקפד ומצויין, אבל אני מודה שהבופה היה יכול להכיל עוד אפשרויות לירקות (יש סלט עגבניות שרי וסלט ירקות עונתי), או עוד ממרחים. יש המון מאפים טריים, אבל גם יש גבול כמה פחמימות אפשר להכניס בבוקר, שעוד צריך ללכת אחריו לבריכה.
בשורה התחתונה
מקום שהוא סטייל בהגדרה. פנינת נופש לאוהבי העיר שיכולים להרשות לעצמם.
מחירים
המחיר ללילה לזוג עם ארחות בוקר בחדר דה לוקס - 2,300 שקלים. המחיר זהה באמצ"ש וסופ"ש.
מלון נורמן, נחמני 23, תל אביב. טלפון: 03-5435555 ובאתר.
*הכתבת הייתה אורחת המלון