אני לא בחורה של בתי מלון, כלומר לא של בתי מלון רגילים. סתם לאונרדו ים המלח או מרידיאן אילת - לא מעניין. אבל מריוט קהיר או אמריקן קולוני ירושלים - זה כבר סיפור אחר. וזאת אולי אחת הסיבות לכך שכל-כך נהניתי ממלון הבוטיק מונטנה ("הררית", שמה של עין כרם בתקופה הצלבנית) החדש בעין כרם. מדובר בבית שיסודותיו בתקופה הצלבנית, שנרכש על-ידי שלושה יזמים ירושלמים (אחד מהם הוא פרופ' משה עמירב, ממנסחי מסמך עמירב-חוסייני המרתק מ-1987 ומחבר ספר על עין כרם) ושופץ ברוח של שימור. זהו בניין מדורג, שהשיפוץ מדגיש את אופיו המיוחד: אבני הקירות המטויחים נחשפו, חלק מהרצפות שומרו, פרטים ארכיטקטוניים מקוריים הודגשו, ושובצו אריחי קרמיקה ארמנית בעבודת יד של משפחת בליאן מירושלים העתיקה.
במלון יש ארבע סוויטות, כל אחת על-שם אציל צלבני אחר (לא כולם ביקרו במונטנה הצלבנית, אבל ודאי עברו באזור). כל סוויטה שונה בעיצובה ומאובזרת עד הפרט האחרון. יש גם מבואה קטנה וגג מצופה עץ הצופה אל הצריחים המנצנצים של כנסיית יליזבטה הרוסית. אנחנו שוכנו בסוויטת בולדווין (השני, לא המצורע) הפונה לרחוב. לכל סוויטה יש כניסה נפרדת, אין כניסה מוכרת של מלון, ולא פוגשים אורחים אחרים. ההרגשה היא של פרטיות ושל שקט, ועם זאת שייכות לשכונה. החדר היה כל-כך נעים, שנקרענו בין הרצון להישאר בין הסדינים הרכים והלבנים לבין הרצון לשוטט. הדילמה לא פתורה. שכל אחד יעשה את שמתאים לו.
>> חופשה בקרבת החרמון: ביקרנו בכפר הנופש רימונים נווה אטי"ב