שמונת ימי הטרק סביב מכתש רמון מאתגרים ומתגמלים, רווים נופי פרא בני מיליוני שנים, והמפגש עם הטבע מהדהד עוד ימים אחרי שתולים את הנעליים ומסירים את האבק (או הבוץ) המדברי.
כשניצבנו ביום הראשון במרפסת התצפית בטיילת של מצפה רמון ובהמשך בהר גמל, וצפינו אל עוצמתו של מכתש רמון, פלטנו כמה 'וואו' ברצף. ביום השני הוא נפלט בלי הכרה במצוק הצפון מערבי במרעול צר ומפעים לכיוון הר רמון ומפסגתו האחת. ביום השלישי טיפסנו לפסגת הרמון השנייה ובהמשך על גבעה קטומה בדרום מערב המכתש וה'וואו' היה שונה מזה שעל פסגת הר עידו שחתמה את אותו יום. ביום הרביעי התרגשנו בטירוף מהמצלעות הדרומיות ב'וואו' נדיר שנמהל בטיפות גשם זעירות וכך גם ביום החמישי בראש רכס מצלעות נוסף שהותיר אותנו ללא מילים 'וואו' של ממש. המסורת נמשכה גם בימים הבאים, כל יום הביא אתו פסגת 'וואו' מתגמלת. בלי קלישאות וטיפת ציניות, יש משהו ברגעים האלה שמרגישים הכי קרוב לאלוהות, אם יש דבר כזה, וגם המחוספס באדם לא יכול להקל ראש או להקטין את רגעי ההודיה ליקום על יפי הבריאה ועל הזכות לקחת חלק במסע שכזה.
רוברט פירסיג בספרו האלמותי 'זן ואומנות אחזקת האופנוע' כתב "יש להעפיל אל ההר מתוך איזון בין קוצר רוח לקוצר נשימה", מילים שמתגלות במלוא משמעותן בטרק. מדי יום העפלנו לשיאי גובה חדשים ולרגעי עילוי ובכל בוקר נטען מלאי הסקרנות מחדש ובא לסיפוקו במראות שכמו נלקחו מארץ פלאות והרגיעו את קוצר הרוח. סביב הרמון לא תמצאו רק 'חול וחול', זה מסע עומק לבטן האדמה ולסודות היקום, חלון לנפלאות הגיאולוגיה שהטביעה חותם בטבע הבראשיתי ובתופעות שמתורגמות בשטח ליופי בלתי נתפס: מחצבות חרסית צבעוניות, נחלי צור, גבעות געשיות, אמוניטים מוטבעים בקירות, אבן חול ססגונית, ושפע תופעות פלאיות ייחודיות. הגיאולוגיה היא התפאורה בתוכה צעדנו ובין אביזרי הבמה התגלה עושר של חי וצומח, תופעות אקלימיות, היסטוריה, ארכיאולוגיה ועוד.
טיול מאורגן של 130 ק"מ
מכתש רמון ידוע באוצרותיו ולכן אהוב ומטויל. פני השטח משורטטים בנתיבי הליכה רבים, שבילים מסומנים קצרים וארוכים, קוויים ומעגליים, קלים ומאתגרים, וזה יופיו, נגיש לכל ומגוון. כיעד מתויר כל השנה, בלט בחסרונו שביל היקפי שלם שיציג את הפלא במלוא הדרו ומכל זווית אפשרית. ב-2010 עלה הרעיון בידי פקח רט"ג וב-2016 סומן ונחנך הסובב לכל דורש, כ-130 קילומטרים מרתקים ומרהיבים. הטרק מחולק לשמונה מקטעים עם שבעה חניוני לילה וכולל מפה ומדריך מודפסים עתירי ידע. הטרק השלם לא פשוט ליישום. אפשר לצלוח אותו בטיילות ספרטנית הארד קור, עם כל הציוד על הגב ולמצוא פתרונות להטמנת מים והצטיידות בסיוע חיצוני, או לעשות מקטעים חד/דו יומיים הדורשים הקפצות, בחלקן אל/מתוך השטח.
לפתרון השלישי – מסע נודד מאורגן הכולל את הפן הלוגיסטי במלואו, אחראי סניף מצפה רמון של מו"פ מדבר וים המלח. ככלל המו"פ הם שלוחות של משרד המדע בפריפריה לצורכי מחקר בתחומים שונים (חקלאות, אקולוגיה, זואולוגיה, בוטניקה ועוד). המידע המופלא המצטבר במחקרים לא חשוף לציבור ובמו"פ המדברי רצו לחלוק אותו ולשתף והקימו מרכז ידע מדברי שמנגיש את המידע המחקרי ומסייע בשמירת ערכי טבע ופיתוח תיירות של ידע. איך? באמצעות קורסים, השתלמויות, טיולים ומסעות מודרכים, כלי תיווך ידידותיים למשתמש המשלבים חוויה ולמידה מעשירה. לפני שש שנים יצא הטרק הנודד הראשון בסובב הרמון והמסורת נמשכת מדי דצמבר, שבוע לפני חנוכה.
מסע נודד הוא כמו טיול מאורגן. הציוד הכבד הוקפץ לחניון הלילה הבא וטיילנו בתרמיל יום עם מים ומזון. בערב התקבלנו בחניון במרק חם, הקמנו אוהלים, הכנו יחד ארוחת ערב ואוכל למחרת, התחממנו סביב מדורה והתכנסנו באוהל מרכזי מחומם ומשגע לפעילות חברתית, שיחות והרצאות. מדי יום צעדנו 14-22 קילומטרים בשביל המסומן סגול. רוב הסובב מבוסס על שבילים קיימים אליהם נוספו החיבורים החסרים. מצפה רמון היא נקודת ההתחלה (והסיום), ובבוקר הראשון נפגשנו עם חברי הקבוצה שהגיעו מכל הארץ ומכל שכבות הגיל, ואת המדריכים נציגי המו"פ, רותי גובזנסקי ונעם גנץ. הציוד האישי הועמס לעגלה של נמרוד קציר ('עשר אצבעות בשטח'), איש הלוגיסטיקה המופלא שמלווה את המסע מיומו הראשון ויצאנו ממרכז המבקרים אל טיילת המצוק. המפגשים הראשונים היו עם קהילת מצפה רמון החמה והמחבקת וכשנפרדנו מהעירוני גלשנו במעבר נינוח למדברי הרוגע, לתפוס פיסת הוד ושלווה.
גובזנסקי, ממרכז הידע המדברי במו"פ, פתחה וסיפרה שמרחבי הנגב מכונים 'ארץ המכתשים' על שום מכתשי הסחיפה שהרמון הוא הגדול בהם. במו"פ מקדמים הכרה בארץ המכתשים כגיאו-פארק בינלאומי, שיש לו ערך נופי ייחודי וניהולו מקדם חינוך, תיירות וכלכלה מקומית. פארקים דומים בעולם מושכים תיירות שהיא מנוף כלכלי לקהילה שמשתפת פעולה מתוך אחריות סביבתית ומעבירה זאת גם למבקרים וכך נשמר האיזון בין שימור לפיתוח. ייחודו של מכתש רמון נוגע למגוון תופעות וגנץ, גיאולוג במקצועו, סקר אותן מדי יום ובהסברים פשוטים בנה את תמונת המכתש והיווצרותו. אליהם הצטרפו מדי ערב חוקרים ואנשי מקצוע להרצאות, חלקם ליוו מקטע או שניים בהדרכה בתחום התמחותם תוך שהם משתפים מהידע והתובנות. מארק כץ, פקח רט"ג, דיבר על בעלי חיים במדבר; האקולוג ד"ר אלי גרונר ריתק אותנו בסיור בבורות לוץ כשדיבר על 'גבול החיים' במדבר וחשיבות המים; עודד קינן סיפר על מחקר הזנבנים ותיאוריית ההכבדה; אפרת סילברט הדריכה תצפית כוכבים בטלסקופים כי המכתש הוא שמורת אור כוכבים מושלמת; עזרי קידר דיבר על עמותת קשת, ועוד כהנה מומחים בנושאים מרחיבי אופקים.
בין כל אלה צעדנו משבע בבוקר עד לקראת שקיעה, בעקבות גובזנסקי קטנת הקומה, דקת הגזרה וקלת הרגליים, שהובילה בקצב טורבו את השיירה המתפתלת כנחש. ההליכה אינה בלתי אפשרית, תשאלו את בתיה בת ה-73 שטיפסה את מעלה מחמל, והיתרון בשילוב אנשי המחקר נוגע להיכרות עם השטח שהובילה לכמה סטיות קלות כדי לגלות גב מסלעי יסוד או מחצבה מיוחדת. בדרך עצרנו בנקודות עניין, להדרכות וארוחות, היו היכרויות בין המטיילים ושיחות עומק, וגם רגעים של שקט והתמזגות עם השלווה. יש בהליכה ממושכת עניין שלא קשור ליבלות ברגליים, אלא לעיניים שלרוב תקועות באדמה עסוקות בקריאת שטח, סריקה וסלילת תוואי בטוח נטול סכנות, אך מפספסות את הנוף. נכון שחשוב לא למעוד, אבל חשוב לא פחות לעצור מדי פעם, להרים מבט ולהתענג על היופי מסביב וגם להציץ לאחור ולהתמלא סיפוק מהדרך שעשינו עד כה.
הקפת המכתש מעוררת את המחשבה המרתקת שבנתיבי המדבר צעדו קדמונים לפני אלפי שנים, אצרו מים, בנו טרסות, בתים ומקדשים, והשאירו סימני דרך מסקרנים, גם אם לא מפוענחים עד הסוף. בור חמת לימד אותנו על שיטת אגירת המים, האלות האטלנטיות סיפרו על תקופות הקרח, שולחן ההאכלה של הקוצן סיפק הצצה למזון החביב עליו, חרותות הסלע לימדו על תרבויות עתיקות, פיזור הצמחייה בשטח העיד על משטר המים, גללי הפראים הרבים הוכיחו שהם מתרבים, אולי יתר על המידה, הדייק נתן שיעור בהתפרצות לסדק, טור אבנים מסודר שאורכו 4.5 ק"מ הזכיר קו נאסקה ושער עפיפון השאיר זיכרון ממלכודת עתיקה. כל מקטע הוסיף נדבך לפירמידת המידע הרחבה, שנכיר בתהליכים המתמשכים ובהשפעות האנושיות ובעיקר שנמשיך לשמור עליו כדי שהמטיילים בשנה הבאה ייהנו לפחות כמונו.
הימים האלה בתוך נופי ירח אפשרו ניתוק מוחלט ממסכים ומדיות (יש אינטרנט בפסגות כדאי לטפס), שחררו מלחצי השגרה עד כדי אפס טרדות וגירויים מסיחי דעת. בדצמבר אמנם די קר, אבל עם ציוד טוב אפשר להתגבר על הטמפרטורות הנמוכות, מה שלא הצליח לנו בלילה הראשון שהיה הקפוא מכולם, ואפילו חזינו ערב אחד, בנס הגשם במדבר. אבל רוב הימים היו שטופי שמש וחמימים ומרחבי האינסוף מרגיעים. הצוות היה מקצועי והקולינריה מוצלחת. מסעות כאלה מזמנים מפגש לאוהבי מדבר והיה מקום חשוב לחברה הטובה שהתגבשה והוסיפה טאץ' וערך מוסף. איאד שתיעד בצילומים נהדרים, מורי שהנחתה מתיחות לשרירים המכווצים, ארזה על השיעור בפיתוח קול, בתיה עם הצ'י-קונג בבוקר, תמיר והאקרו-בלנס (כיף טהור) ואלון בהדרכת הכוכבים. על כל אלה ניצחה הפשטות הבסיסית וכל אחד חווה מסע פנימי משלו ואצר אוסף זיכרונות אישי. בשנה הבאה יצא מסע נוסף, כדאי להירשם מראש, אפשר רק לחלק מהימים. בתקופה זו מומלץ לעשות קטעים מהסובב בזכות מופעי פריחה מרהיבים כמו בבורות לוץ. למו"פ מדבר וים המלח עוד שפע של טיולים ומסעות, מוזמנים להתרשם ולהירשם.