היערכות המדינה ליום שאחרי המלחמה, בטח בכל מה שקשור לתיירות, עדיין לא ניכרת לעין. נדמה שאין דיוני עומק מדיניים ובעידן של קיצוצים רוחביים והסכמים קואליציוניים א-סימטריים, לא ברור מה יעלה בגורלם של חבלי הארץ הפצועים ביום שאחרי. אומנם יש דיבורים, וגם מינהלות וראשיהן שמתחלפים, אך התוכניות ותקציבי השיקום לוטים בערפל.
בשנת 2014 התקבלה החלטת ממשלה (462) לחזק את החוסן האזרחי בשדרות וביישובי העוטף (עד 7 ק"מ מהגבול). המטרה הייתה להעצים את התושבים ואת הרשויות בהיבטים של חינוך, קהילה, ביטחון, כלכלה, רווחה ובריאות. ההחלטה קיבלה תוקף נוסף ב-2020 ושוב באפריל 2023. לאחר דחיות רבות, משרד התיירות תקצב כמה פרויקטים בשנה האחרונה והוחלט לממש את התקציב עד סוף 2024, במטרה לעודד את תיירות הפנים בעוטף, בין היתר באמצעות מימון קמפיינים פרסומיים. אבל למרות ההבטחות והתוכניות הגדולות, בשטח עדיין לא ממש מרגישים את הצעדים האלה.
תיירות כדרך לשיקום
דורון נחמני-אשטן היא מנכ"לית "עמותת התיירות שקמה-בשור" מזה ארבע שנים, והיא מציירת מציאות שמחוברת לקרקע. לדבריה גורמים רבים פועלים ביחד לעשייה משותפת, שיש בה הנצחה לצד תוכניות רוחב בכל המרחב. התכנית הגדולה מדברת על פיתוח תשתיות, פיתוח נופי, קליטת קהל והיערכות לקראת חזרת התיירים מחו"ל. "עכשיו אנחנו מבינים שהאזור יהפוך ליעד לתיירות חוץ ולכן עושים גם עבודה פנימית מול תיירנים וגם מול משרד התיירות, מנהלת תקומה ולשכת תיירות נכנסת כדי לייצר מנגנוני עבודה משותפים". מקור התקציבים לתכניות לא ברור, אך במנהלת תקומה יש תקציב גדול ותוכנית תיירות מתוקצבת עליהם מסתמכים כולם. כרגע אין קולות קוראים, ואין תקציבי משרדים עתידיים ואנשי השטח מייחלים להם. "זה צריך להגיע לשטח ולתמוך בעשייה המקומית" היא מדגישה ומוסיפה: "אנחנו מחכים שייפתר המנגנון להעברת הכספים ושייפתחו הברזים. לתקומה יש מנגנון ישיר מול מועצות וגופים ועובדים על זה שכסף יגיע ישירות, אם כי לא ברור מתי, לאן ולמי, אבל יש אנשים טובים שרוצים לעזור וכרגע אנחנו סומכים על זה".
לפי נחמני-אשטן, התיירות בעוטף בימים אלה, לפחות ביחס לתקופה, יותר מבכל שנה אחרת. "המטרה היא שמטיילים יניעו את הכלכלה. אנשים באים לראות מה קרה ב-7 באוקטובר ואנחנו משתדלים לא לקחת לאתרים חרבים, זה טאבו מבחינתנו, אלא מספרים סיפור באמצעות ביקור באתרי התיירות והתיירנים. מבקרים שמשאירים כסף הם חלק מהמשך החיים שלנו כאן. הדבר הכי חשוב זה להיות מסוגלים לפתח תשתיות לקליטת קהל גדול ולמצוא את הדרך הנכונה לספר את הסיפור ושהמבקרים יצאו עם חוויה אחרת, יחוו את החוסן וייקחו אותו איתם. כל חודש נפתח כאן עסק חדש וככה מבינים את התקומה, התושבים מחפשים דרך להמשיך הלאה בהנחה שהמצב יאפשר".
גם אצל השכנה שדרות חזרה הפעילות התיירותית מוקדם יחסית. לחן כהן, מנהלת מחלקת התיירות, יש אופטימיות בלתי נתפסת. היא לא מחכה לגלגלי הביורוקרטיה ועושה כל מה שאפשר עם האמצעים הקיימים: "אנחנו ביום שאחרי כבר מהיום שאחרי" היא אומרת. "מהר מאוד הבנו שהטירוף יגיע והוא הגיע מאז נובמבר עם משלחות שלא מפסיקות לזרום ועברנו כבר את רף חצי מיליון איש. הרבה פדרציות תרמו ויש לעירייה תוכניות שיקום אבל גם פיתוח כמו התחדשות עירונית". לדבריה יש תוכניות קונקרטיות של מנהלת תקומה ומשרד התיירות ליום שאחרי, והם יודעים לחיות ולעבוד עם הביורוקרטיה ומתחזקים קשרים טובים עם משרדי הממשלה כי "שדרות היא קונצנזוס".
על פי כהן הסיפור של שדרות לא התחיל ב-7.10, ולכן הם לא מציעים סיורים בעקבות היום ההוא. "אנחנו במצב מורכב והזוי כבר 25 שנה וחזרנו לעיר אחרי המלחמה כי אנחנו אוהבים אותה. היום שאחרי לא מגיע אף פעם לשדרות וגם כשנצא מעזה זה יחזור על עצמו. לגור בעיר גבול זה לעולם לחיות עם האיום הזה באוויר. גם אם יפרוץ שלום, שנות השיקום יהיו מלווות בטראומה. לכן אנחנו מציעים סיורים שיש בהם הכל, גם עדויות אבל גם מוזיקה ואוכל ובמקום הרס אנחנו מביאים אופטימיות. אנחנו שואפים למצוינות ולא מבטאים מסכנות או בכיינות כי אנחנו טובים בזכות עצמנו וזה משמעותי. אנחנו רוצים שאנשים לא ייצאו עם הקושי, אלא יראו שאנחנו חזקים יותר ואלה דברים גדולים מאיתנו, אז אנחנו לא מחכים ליום שאחרי – אנחנו כבר בתוך זה, וכשנגיע ליום ההוא יש תוכניות, אבל עד אז זה זמן משמעותי שבו אנחנו עושים מה שאפשר, כמו פרויקטים יפים של הנצחה, והגשנו מועמדות לקול הקורא של הקמפיין הפרסומי ומגישים לכל דבר".
הגליל במאבק: שיקום התיירות בעידן של חוסר ודאות
בגזרה הצפונית הסיפור שונה לגמרי, תושבי הגליל עדיין מפונים מבתיהם, ובצל הלחימה בלבנון היום שאחרי לא נראה באופק. סיוון צרפתי, רכזת תחום התיירות והתרבות באשכול גליל מזרחי, מספרת על מצב קשה של עסקים שבנו את הצפון עם דור המשך וקורסים, אך כעת יש חשש שלא יהיו חלק במארג התיירותי ביום שאחרי. "זה עצוב וכואב בבטן כי קשה לפתח מיזמי תיירות ויידרשו שנים לשיקום ולאישוש העסקים במרחב. הגליל נפגע בכל הרבדים, וראשי הרשויות, שמכירים את השטח ואת הצרכים, התחילו במהלך לכתיבת תוכנית אסטרטגית חדשה למערך התיירות ליום שאחרי במרחב".
לרוב משרדי ממשלה הם אלה שקובעים מדיניות ומכתיבים תוכניות, אבל בגליל פועלים אחרת ורותמים את כל הגורמים לטובת התושבים והאזור. "למרות שעדיין לא הגיע היום שאחרי, והתקציבים שמגיעים נועדו לסיוע אד-הוק, אנחנו פועלים עם משרדי הממשלה לקדם את התוכניות שמתאימות לצרכים של האזור והתושבים באופן המדויק ביותר. אנחנו בתהליך ארוך לשיקום האזור יחד עם הממשלה, הרשויות וארגונים פילנתרופים. בניגוד לעוטף, בצפון עדיין לא התקבלו החלטות ולא הוקצו תקציבים, ולכן יש לנו הזדמנות להשפיע. התפקיד שלנו הוא לדייק את התוכניות לצרכים המקומיים ולוודא שביצוע החלטות הממשלה יהיו מותאמות לשטח".
הטבע בישראל בסכנה: נזקים כבדים ודרכים לשיקום
אחד הנפגעים הגדולים במלחמה הוא הטבע הישראלי שספג נזקים כבדים. רשות הטבע והגנים פרסמה דו"ח מסכם במלאת שנה למלחמה, עליו מבוססת תכנית השיקום ליום שאחרי, הנכתבת בימים אלה. הירידה ניכרת: מספר המטיילים ירד ב-38 אחוזים והלינות בחניוני הלילה הצטמצמו ב-47 אחוזים. אולם מרבית המטיילים, כ-90 אחוזים מהמשיבים, העידו כי הבילוי בחיק הטבע תרם לרווחה הנפשית ולבריאות הפיזית, מה שמעצים ומאיץ את הצורך בשיקום האתרים.
לפי הדו"ח הפגיעה בטבע ובשטחים הפתוחים הייתה החמורה ביותר מאז נוסדה הרשות לפני כ-60 שנה, וכל עוד המלחמה נמשכת אין אופק לשיקום. זאת בזמן שחלק מהשמורות והגנים הלאומיים אינם נגישים כלל. רוב האתרים שנפגעו מצויים בצפון – בגליל (העליון והמערבי) ובגולן ומיעוטם בדרום. כ-340 אלף דונם עלו באש והשהות הצבאית בשטח גרמה לנזקים ופגיעה בתשתיות טיילות וקליטת קהל. ברט"ג מתכננים לחזור לכלל השטחים שנפגעו לצורך שערוך נזקים, ניטור, ביצוע סקרים, פינוי מפגעים ושיקום בתי גידול ועוד. כרגע קשה לאמוד את הנזק הכלכלי כי אתרים רבים לא נגישים וההערכה המינימלית מגיעה למאות מיליוני שקלים. איש אינו מבטיח את התקציב שהטבע זקוק לו ואפילו לא שהשיקום שלו נמצא בסדרי העדיפויות הלאומיים.
כפי שהייתה זו המלחמה הקשה בתולדות המדינה, כך גם השיקום יהיה ארוך וקשה ולא מדובר רק בפיצוי כפי שנעשה לבעלי עסקים, וגם לא לכולם, אלא תהליך ארוך טווח לשיקום תיירות הפנים. גורמים שונים בענף טוענים שהמדינה לא יודעת איך לטפל ביום שאחרי, שהערכות תקציביות משתנות כל הזמן ככל שהפגיעה מתמשכת ולכן לא מחכים ונוקטים ביוזמות. משרד התיירות גייס לאחרונה 200 מיליון שקלים לשיקום מלונות שאירחו מפונים ועוד 70 מיליון שקלים לשימור כוח אדם מקצועי בענף תיירות נכנסת – קרן אור אך גם טיפה בים. לקיחת אחריות ויצירת תכניות לטווח ארוך, הן בסיס לעתיד התיירות כמנוף כלכלי, ואסור לשכוח שזו מורכבת מאנשים ועסקים קטנים שתומכים זה בזה ויוצרים את התיירות המקומית.
ממשרד התיירות נמסר: "באזור הצפון ובחבל תקומה בדרום, שנפגעו במלחמה, המשרד צפוי להשקיע בפיתוח ובשיקום תשתיות, כולל תכנון סטטוטורי למוקדי תיירות. בחבל תקומה תשקיע הממשלה כ-40 מיליון שקלים. משרד התיירות מאפשר קבלת תמיכה גם במסלולים נוספים לרשויות מקומיות באמצעות תקציבי פיתוח פיזי, בהתאם לבקשות הרשויות, וכן תמיכה בשיווק אירועים מחוללי תיירות. המשרד מסייע וימשיך לסייע לבעלי עסקים תיירותיים פרטיים באמצעות חממות עסקיות וסבסוד שעות ייעוץ, וכן במתן מענקים כספיים להקמה ושדרוג מקומות לינה ואטרקציות. המשרד גם נערך עם מיזם לעידוד תנועת תיירות פנים בין עונות השיא, שייתן חוויה תרבותית אטרקטיבית לציבור הישראלי". בהיבט של תיירות החו"ל מוסיפים במשרד: "בימים אלה נערכים מחקרי שוק בקרב קהלים פוטנציאליים בעולם ליום שאחרי המלחמה, ואנו מתמקדים כעת ביהודים באוונגלים ובקתולים. בשלב הראשון יתבצעו פעולות שיווק במעגלים הראשונים של קהלים נאמנים אלה, ובהדרגה תתרחבנה הפעולות גם לקהלי יד כלליים, בעיקר בארצות הברית ובאירופה".