לא בכל יום שכונה בישראל חוגגת 100 להיווסדה בפסטיבל הולדת שנמשך שלושה ימים. המוני אורחים נהרו לבת גלים בחיפה כדי להרים לה בראש חוצות עם מוזיקה, ריקודים, סיורים ואירוח בבתים, והשמחה הייתה גדולה – מה גם ש3רק חודש לפני הוסר איום הטילים והכטב"מים מעל העיר והתושבים, שהיו נצורים שבועות בממ"דים, רק חיכו לצאת, להיפגש ולשמוח. אבל עם כל הכבוד לתרועת הפסטיבל (שהוא מסורת שכונתית בת 14 שנים) עלתה השאלה, האם זה אכן 100 עגול? התשובה היא - תלוי את מי שואלים. ההיסטוריה כאן קצת שנויה במחלוקת ובעוד שבעירייה טוענים 100, בכתובים נאמר ש"היא תוכננה על ידי האדריכל ריכרד קאופמן ב-1921 ובתיה הראשונים הם מתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20, ימי העלייה השלישית". והפרשנות המקומית – 1921 תוכננה, ב-1923-4 נבנתה ואוכלסה.
> חיפה נפתחה ואתם חייבים להגיע לבקר בה
> מהפך: העיר התחתית היא האזור הכי שווה של חיפה
בת גלים, מהשכונות הייחודיות בחיפה, שומרת על צביון שכונתי, אינטימי, קהילתי, בה כולם מכירים את כולם. סוד קסמה של השכונה עובר מפה לאוזן ובשנים האחרונות היא מושכת אליה אוכלוסייה צעירה, יוזמות חדשות ועשייה מעניינת, ונהיה דיבור עליה גם בהקשרים תרבותיים, תיירותיים וקולינריים. אם לנסות ולתאר את השכונה היום, הרי שהיא מה שהיה רחוב שינקין בשנות ה-90: רובע צעיר, נחשב ונחשק של תל אביב שכולם עלו אליו לרגל, ואם תרצו היא קצת פלורנטין רק בלי ההיפסטריות והגרפיטי, אבל כן עם היצירתיות והקהילתיות הדומות. ואם תרצו בחיפאית מדוברת – מה שהייתה שכונת הדר כשהתחילה ככזו אבל איפשהו איבדה את זה בדרך. יאמר לזכותה של השכונה שתמיד הייתה שונה מהאחרות בעיר – מנותקת, מבודדת ומחרישה מתחת לרדאר של סטלה מאריס, אבל עם לוקיישן בצמוד לים שלקח שנים להבין את היתרון שלו. בניגוד להרבה מקומות בארץ ובעולם – בו נדל"ן מול הים הוא תפוח אדמה לוהט ויקר, בחיפה זה דווקא הפוך. הבתים בראש ההר ובמורדותיו הם היקרים והיוקרתיים, בעוד אלה שנושקים לים מדשדשים וזולים. היום, כשהשכונה עוברת התחדשות עירונית וכבר מאוד מדוברת הים הפך למקום נחשק, המחירים הכפילו ושילשו את עצמם, ולזה תרמו בין השאר התושבים החדשים שמתמזגים בטבעיות עם הוותיקים.
מפתיע, אבל כמה שבת גלים מנסה לשמור על צביון שכונתי ואינטימי יש בשטחה שני מוסדות גדולים, מרכזיים וחשובים – האחד בית חולים רמב"ם, שנוסד ב-1938 וכולל גם את הפקולטה לרפואה ואת בית הספר לאחיות, והשני בה"ד חיל הים שהוקם על בסיס המחנות שהקים הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. ומה ההשלכות של אלה על השכונה? בעיקר התושבים שחלק גדול מהם רופאים ואחיות (ולהיפך), אנשי צבא, אדריכלים ומעצבים בוגרי הטכניון ומהמכללה לעיצוב בקמפוס הנמל, וכן הרבה סטודנטים ומרצים ואמנים ויוצרים ומוזיקאים – שעטנז אינטלקטואלי-תרבותי שגם מסביר את הקהילתיות, החברתיות, המודעות והאכפתיות לנראות ולעתידה של השכונה.
השכונה, שלא מוגדרת כתיירותית, היא לגמרי כזו בשל הטיילת הנהדרת שלה, חוף הרחצה המפורץ, שהוא מהיפים והנגישים בארץ והים עם תנאי הגלישה האולטימטיביים לגולשי רוח וגלים; בשל הרכבל המשתלשל מראש הכרמל ומחבר בין ההר לים בלי פקקים ועם בונוס פנורמי מרהיב; בשל המארחים המקסימים שפותחים את ביתם למטיילים; בשל הסצנה התרבותית הקולינרית המתפתחת בה; וגם בשל שני המלונות הקטנים הפועלים בשטחה, והשלישי שצפוי לקום בבניין הקזינו המיתולוגי ולהיות בוטיקי ויוקרתי, שעוד ידובר עליו רבות גם בשל המאבק והתנגדויות של תושבי השכונה להקמתו על הים.
הלב הפועל של בת גלים
את השכונה תכנן, כאמור, האדריכל ריכרד קאופמן כעיר גנים קטנה ושכונתית על הים, עם בתים דו-קומתיים מוקפים גינות. בין המייסדים ותושבי השכונה הראשונים נמנו פקידים, מורים ובעלי מקצועות חופשיים ביניהם צאצאי המייסדים של זכרון יעקב, ד"ר יצחק סמסונוב - הווטרינר הראשון בארץ, יעקב כספי - מחלוצי הספנות העברית, הרב מאיר הרכבי - מחשובי הרבנים שעסק במסחר, והמורה פנחס כהן - שהקים גם את בית הספר העברי הראשון בחיפה. את שם השכונה בחרה המורה מרים כהן, רעייתו של פנחס, מתוך ספר ישעיהו (פרק י' פסוק ל') - "צהלי קולך בת גלים" שהתחבר לה עם הים והגלים. בהמשך הצטרפו עולים מגרמניה ולאחר מלחמת העולם השנייה הקימו את שיכון הבריגדה עבור חיילים יהודים ששרתו בצבא הבריטי.
עם השנים, ובשל הריחוק והניתוק שלה ממרכז העיר, חלק מהתושבים נטשו לטובת מגורים על הכרמל ובת גלים איבדה את ייחודה והעזובה והעליבות השתלטו עליה. המהפך והשינוי הדמוגרפי החל לפני כעשור עם גל חדש של תושבים, כשהשיא היה בקורונה, שנתנה בוסט לשכונה עם צעירים שחזרו לעיר ומשפחות שחיפשו לגור במקום שקט עם מרחב, מעורבות חברתית ומחירי דירות ושכירות שפויים. את הדברים מחזק גיא רודוביץ, נגן סקסופון, מפיק מוזיקאלי ורכז קהילה, שעזב את תל אביב לפני חמש שנים ועבר לגור בשכונה "בטעות", כמו שהוא אומר. "לפני הקורונה עשיתי סבלט בשכונה, ישבתי בקפה מילהאוס והתאהבתי, ואני לא היחיד. יש בשכונה סצנה מגניבה ואנשים מתאהבים ומגיעים מתל אביב ומירושלים המתחרדת. הכל קורה בתל אביב אבל נפלא להיות ולגור פה משוחרר מכל הטירוף של העיר. התחושה כאן היא של קיבוץ ושל מושבה עם גאווה".
צריך לשים דברים על השולחן, אין בשכונה אטרקציות מסעירות מעבר לים, לטיילת ולרכבל, אבל היא כן נהדרת לטיול בין הרחובות הקטנים והבתים הישנים, להתארח בבתי האמנים, לשבת בבתי הקפה ובברים השכונתיים, להרחיק לקצה הטיילת הדרומית ולנגב חומוס ולזלול דגים, המבורגר או פיצה-פסטה, במסעדות שהן פחות שכונתיות.
הרחובות הראשונים והמרכזיים בשכונה הם העלייה השנייה ושדרות בת גלים, שהיא הלב הפועם שלה. השדרה סמוכה לכיכר גדולה, סופה מול הים והיא מתפארת בשורות עצי וושינגטוניה גבוהים. בניגוד לשדרות רוטשילד ושדרות בן גוריון, למשל, אין בה ספסלים ושבילי טיול ואופניים והיא יותר אי תנועה ארוך, מה שלא מפריע לתושבים לפרוס שמיכה ולהתנחל לפיקניק, לתרגל יוגה או לפתוח דוכן יד שנייה בין המכוניות החולפות, וזה מקסים בפשטות שלו.
להשלמת התמונה סורו למילהאוס - קיוסק אופנתי ופופולרי שהוא המקום לראות, להיראות, לפגוש, לשמוע ולהתעדכן מי ומה בשכונה. כזה של קפוצ'ינו ועוגת גזר עם השכנים על הבוקר וסלט של צהרים בשילוב דייט עבודה. סופה של השדרה חסום על ידי בניין הקזינו, שלטענת התושבים סוגר להם את הבריזה והנוף לים.
מה הסיפור של הקזינו?
ואם בקזינו עסקינן, הסיפור ארוך ונמשך כבר עשרות שנים. ראשיתו של הקזינו ב-1934, בימי המנדט, אז הוקם על שפת הים מבנה תלת קומתי שחלקו היה בתוך המים, ובצמוד אליו נבנתה בריכה אולימפית והוכשר חוף רחצה. למרות שמו, מעולם לא סובבו שם רולטה וגם לא היו בו הימורים בחדרי חדרים, כי המבנה המפואר שימש כמרכז תרבות ובילוי לאנשי הממשל הבריטי ולאצולת חיפה, בדומה לקזינו שהוקם ב-1922 על חוף תל אביב. בקומה הראשונה היה אולם מופעים ורחבת ריקודים עם רצפה שקופה דרכה ניתן לראות את הים, ובקומה השנייה פתחו מסעדה עם מרפסת פנורמית. בניגוד לקזינו, שלא היה פתוח לכולם, הבריכה הפכה לעירונית והתפארה במגדל קפיצות בגובה שלוש קומות, בימים שעוד הותר לקפוץ ראש ממרומי המקפצה למעמקי הבריכה. בשנות ה-60 הקזינו נינטש, החל להתפורר והוחלט להרוס אותו ולבנות מהר בניין חדש ודומה למקור כדי שמישהו לא יתחרט וימנע את בנייתו החוזרת על קו הים. העניין שהיזם שבנה אותו בשנות ה-90 פשט את הרגל ומאז הוא עומד כשלד בטון נטוש. ב-1985 נסגרה גם הבריכה המיתולוגית ובניגוד לקזינו נהרסה והפכה לשטח מגודר שחוסם את הגישה לים.
ב-2011 הגיע היזם גיל דנקנר ורכש את מתחם הקזינו כשבתוכנית הקמת מלון יוקרתי. תוכנית הבנייה הוגשה לאחרונה למהנדס העיר, שהמליץ על הפקדתה לדיון בפני הועדה המקומית בנימוק ש"התוכנית תואמת את חזון הנהלת העיר לחיזוק מעמדה של חיפה כעיר תיירות ולפיתוח מלונאות בבת גלים, המהווה שכונה ייחודית על קו המים. התוכנית תאפשר את שיקום המבנה האייקוני והשמשתו כמלון, תוך פיתוח חזית עירונית וציר הולכי רגל דרך המתחם. השטחים הפנויים במתחם יפותחו וייפתחו לכלל הציבור". על פי התוכנית המלון יכלול כ-110 חדרים, מעל המבנה המקורי יבנו שתי קומות נוספות ובשטח הבריכה ההיסטורית יבנו בניין חדש בן שלוש קומות. תושבי השכונה מתנגדים נחרצות להקמת המלון ויצאו למאבק עיקש במסגרתו הקימו פורום וקבוצת פייסבוק "הקזינו לכולם". לדבריהם, במקור החוק אומר ששטח הקזינו מיועד למבנה ציבור והם מבקשים להחזיר אותו לציבור ושלא יסגרו להם את הגישה לים וישנו את אופי השכונה.
מה דינו של הקזינו?
רודוביץ: "המלון לא משרת את האינטרסים הציבוריים. אנחנו מדברים פה על אנשים צעירים ועל התפתחות חברתית שמתחשבת בתושבים, ולא התרחשות חברתית שדוחקת את התושבים, ובוא נקים פה את תל אביב וחיפה ולהתראות. זה צריך לשרת ציבור, שיהיו שם בתי קפה, מועדון ספורט, פעילות לילדים. העירייה חייבת להתייחס לזה והתושבים נותנים פה פייט מאוד רציני.
"הקזינו זה מקום שאת אומרת וואו. אם המקום הזה ישרת את הציבור, זה הוואו, אבל לפי התוכניות זה מקום שיבואו אליו אנשים עשירים, יחנו את האוטו ליד וזה פספוס ענק. לדעתי זה פספוס גם של העירייה ובטח של השכונה".
אומרים שהמלון ישדרג ויהיה פרוספריטי לשכונה. האורחים יטיילו ויקנו פה
"הם באים גם בלי מלון. המלון הזה, אם יוקם, חייב להקצות מרחב ציבורי שיאפשר משהו - אקדמיה, קהילה, חברה. זה לא יכול להיות מלון שבאים אליו, זה גם לא יהיה, יאבקו על זה. יש פה קבוצה נחושה מאוד ועובדה שזה לא קרה. לעירייה יש יכולת להפקיע אותו, לקחת אותו ולהפוך אותו למשהו אחר, למשל בית לאמנים".
הטיילת והים
השכונה, כאמור, נושקת לים והרבה גולשים עברו לגור בה בשל חצי האי של כף הכרמל - מיקום, שלדבריהם, הוא ייחודי ברמה עולמית בגלל תנאי הגלישה האולטימטיביים. "המפגש של זרמי האויר מהים ומההר והשילוב של מורדותיו עם הריף התת ימי מקפיץ את הגלים ויוצר תנאים מושלמים".
הטיילת השכונתית היא מהיפות בארץ, אורכה כק"מ והיא מקטע מכלל הטיילת העירונית המתפרשת על כ-10 ק"מ מחוף זמיר ועד לחוף השקט. הטיילת רחבה ומזמינה לטיול, לשבת על הסלעים ולהשקיף אל הים כשמימין הכרמל, כמו גולש לים, ומשמאל האוניות הענקיות מחכות להיכנס לנמל. תחילת הטיילת למרגלות תחנת הרכבל וסופה בצמוד לחומת הבה"ד ולחוף המפורץ שהוא מהטובים, המוסדרים והנגישים. מעבר למקלחות ושירותים בחוף יש גם מגרשי ספורט, מתקני שעשועים, ספסלים, פינות ישיבה וחניה במרחק צעד וחצי מהמים. בימים אלה מסתיימות העבודות על הארכת הטיילת צפונה בעוד כחצי ק"מ והיא תחבר בין רחוב אהרון רוזנפלד לטיילת רמב"ם ולחוף השקט. לאחר הזזת גדר הבה"ד ובסיס חיל הים חלק מהטיילת תעבור על גשר חדש באורך 50 מטרים כדי ליצור מעבר רציף לאורך החוף. הגשר יאפשר יציאת סירות מהבסיס מבלי להפריע למסלול הטיילת. לאורך הטיילת הכשירו מדשאות ופינות ישיבה, שבילי הליכה ואופניים, רחבת גלגליות - שהוקמה על רחבת המסדרים ההיסטורית, ותצפית ייחודיות אל המפרץ ועד ראש הנקרה.
לטייל, לאכול ולישון בבת גלים
בר גלים
כפטריוט מקומי ורכז קהילה, רודוביץ לקח אותנו לסיבוב בשכונה והפגיש עם מה ומי שעושים אותה לכזו. ואם כזו, אז אין יותר מתבקש מלהתחיל ב"בר גלים", הבר הכי קואופרטיבי-חברתי-קהילתי-שכונתי, שנפתח ב-2013 על ידי רופאים צעירים שלמדו ועבדו ברמב"ם וגרו בשכונה. מתוך מחשבה חברתית הם ייסדו קואופרטיב ותפעלו את הבר בתורנות. "המקום עבר מאז מיני גלגולים והוא עדיין בחזקת התושבים שרוכשים מנייה, הופכים לשותפים ומקבלים הנחות מהתפריט. הבר הוא מלכ"ר ויש ישיבות דירקטוריון והחלטות של הועד המנהל", מספר אבים תגר, מי שמנהל אותו. הבר הוא הכי נונשלנט בעיצוב ובהתנהלות שלו, מזכיר את הפאבים הקיבוציים ומרגש לראות איך זקני השכונה מתקבלים באהבה ובחיבוק על יד צעיריה.
בבוקר המקום מתנהל כבית קפה, אחר הצהרים הילדים מגיעים לאכול פיצה ובערב הוא עובר למוד של בר. מעבר לבירות ישראליות, ליינות, לארוחות בוקר, לבורגר ולנאצ'וס בלגן עם צ'דר, נערכות במקום הופעות, הרצאות, תערוכות ומפגשי פיינט פאב. רודוביץ: לפני כעשור, כשעדיין לא גרתי בשכונה, הזמינו אותי ואת הלהקה לנגן בבר. הגיעו המוני אנשים וסגרו את הרחוב לטובת ההופעה. אמרתי לעצמי מה זו התופעה הזאת? היום כתושב אני יודע".
מתי: ראשון-חמישי, 10:30-23:30, שישי, 09:30-14:00 ושבת, 18:00-00:00
איפה: רחוב יונתן 3
מנזר זאוורה
המנזר הכרמליטי הוא מהמבנים המרשימים בעיר שממוקם בכניסה לשכונה, בצמוד לבית החולים רמב"ם, והיום הוא חלק ממנו. המנזר הוקם בסוף המאה ה-19 מול הים ומספרים על שלוש נזירות צרפתיות שהקימו אותו, שאחת מהן קיבלה ירושה גדולה השתמשה בכסף לבניית המנזר. הקמת המנזר ארכה 10 שנים, במלחמת העולם הראשונה העות'מאנים גרשו אותן מהארץ והפכו את המנזר לבית חולים צבאי. בסיום המלחמה הנזירות חזרו למנזר וב-1933 הן עזבו ועברו לגור במנזר בראש הכרמל.
איפה: העלייה השנייה 8
טחנת הקמח
החרוט האפור שהזדקר מאחורי "יעקב קבב" נראה מסקרן, אז נכנסנו לחצר וגילנו בין הבתים מבנה אבן ישן שנישא לגובה 15 מטרים. מתשאול השכנים הסתבר שמדובר בטחנת קמח ישנה רק בלי כנפיים. הטחנה הוקמה ב-1874 על ידי הטמפלרים כדי לטחון את החיטה לקהילה ולתושבי האזור אבל הרוח, שלא נשבה לטובתם, אילצה אותם לוותר על הכנפיים ולהתקין במקומם מנוע קיטור. הטחנה פעלה עד תחילת המאה ה-20 אז נעזבה והוזנחה. ב-1977 הגיע הגואל, הפסל והצייר פיני וינברג ששיפץ את הטחנה והפך אותה לבית מגורים עם מדרגות לולייניות שחיברו בין חמש קומותיה. וינברג מיקם את הסטודיו באחת מהקומות, הציב את פסליו בבית ובחצר ופתח אותו למבקרים. ב-2017 הוא הלך ועולמו והותיר אחריו יצירות אמנות נפלאות. נכון להיום הטחנה סגורה ואפשר לראות אותה ואת הפסלים מבעד לגדר.
איפה: רחוב העלייה השנייה 22
בית סמסונוב
יצחק סמסונוב היה ממייסדי השכונה ומהווטרינרים הראשונים בארץ שהקים את ביתו ב-1921. הבית, שתכנן האדריכל יוסף ברסקי, מי שתכנן גם את גימנסיה הרצליה, הוא קומפלקס של שלושה בנייני אבן שנבנו בסגנון האקלקטי ביניהם חיברה חצר גדולה. שניים מהבניינים שימשו למגורים והבית השלישי שימש כמרפאה אזורית לחיות. בהיסטוריה של הבתים נרשמו האסיפה הראשונה של הווטרינרים בארץ, יסוד אגודת הרופאים הווטרינרים העברים ובית המילוט של ש" עגנון ומשפחתו שברחו מירושלים במאורעות תרפ"ט.
איפה: בת גלים 10-12
בית רוזנפלד
בית הבאוהאוס הלבן של אולגה ואהרון רוזנפלד הוקם ב-1933 מול הקזינו והים ונחשב אז, כהיום, לאחד הבתים היפים בשכונה שמשלב לבני זכוכית וחיפו של לוחות זכוכית צבעוניים. טרם מותו אהרון תרם את הבית לעירייה בתנאי שיקראו לרחוב בו גר על שמו, וכך היה. הבית הדו-קומתי עבר שיקום ושימור ומאכלס היום את המרכז לפעילות ותמיכה לחולי סרטן, ומארח תערוכות מתחלפות של גלריה בן חורין. בנוסף פועל בבית בזאר עם מציאות היסטריות של כלים, תכשיטים, בגדים ואמנות, שחלקם וינטג' ויד שנייה וחלקם עודפים שנתרמו על ידי חנויות. המחירים מאוד זולים והכסף קודש לרווחת המחלימים.
מתי: כל השבוע, 08:00-16:00
איפה: רציף ואהרון רוזנפלד 26
סטודיו אגס
אנה פולנסקי היא ציירת, גולשת גלים, שוחה בים גם בחורף הקר, ובגדול היא אישה מדליקה ומרתקת. היא גרה על הגג של אחד מבנייני סמסונוב, שם גם פתחה את הסטודיו שלה והפכה את החדרים והגג לגלריה ביתית. היא עובדת עם צבעי שמן, מים ואקריליק, ומציירת בסגנון ריאליזם, אבסטרקט ואקספרסיוניזם מופשט. אנה מארחת בביתה, מציגה את הציורים שלה ושל בתה סופי מרטין, מספרת על העבודות ועליה, וכן עורכת סדנאות ציור, כשהכל בתאום מראש.
איפה: בת גלים 12.
לעוד פרטים: 054-3130064
סאנפלאוור בייקרי
הבית הראשון בשדרה הוקם ב-1923 עבור משפחת מיליס, שגרה והפעילה בו חנות עיתונים וגרעינים. בהמשך פתחו שם מכבסה, חנות בגדים, גלידריה וירקניה עד שננעל בשנות ה-80, נעזב ונזנח. הבית עבר שיפוץ ושימור לפני שנתיים ומאכלס היום את הגודיס של הסאנפלאוור עם הלחמים והמאפים הנהדרים לא פחות משהם יפים ואינסטגרמים. מדובר באחד מהבייקרים המדוברים בעיר בשל מאפה הארטישוק והפרמזן, מאפה הפסטו וגבינת גרוייר, הרול פטה עם לפת ועגבניות מיובשות, הקרואסון במילוי לבנה וזעתר והבוראסון – שילוב מנצח של בורקס-קרואסון במילוי תרד וסקורדליה. בגזרת המתוקים יש בריוש בראוניז ופרלינה וקרואסון בסבוסה עם שמנת מעל.
הבייקרי שייך למאי מאור וינון נשרי, תושבי השכונה ואוהבי אפייה, שפתחו גם את החצר האחורית שהיא מותק של מקום להתנחל בו, במידה ולא בקשתם לארוז את הקפה-מאפה, לצעוד כמה מטרים ולהתענג עליהם מול הים.
מתי: ראשון-חמישי 7:00-16:00 , שישי עד 14:00
איפה: בת גלים 16
קולינריה בשכונה
ארז גולקו הוא יליד חיפה, שף, חוקר חומרי גלם, ומוביל סיורים קולינריים בוואדי ניסנס ובשוק תלפיות. לאחרונה, לאחר שגילה גם את הסודות והקסם של השכונה, החל להוביל בה סיורים מלאי ריחות וטעמים. "הסיור בבת גלים שונה משאר הסיורים שלי שעוברים בשווקים. "פה", אומר גולקו, "מדובר בשכונה שעוברת שינוי ומאוד מתפתחת. חבר'ה צעירים פותחים מקומות מעניינים וטעימים ואני נותן להם חשיפה וביטוי בסיורים".
בסיור שלו בשכונה יש הרבה נוסטלגיה והערכה לעבר והוא לוקח למקומות בניחוח של פעם - מקומות שנפתחו לפני עשורים והם אבן דרך בקולינריה החיפאית, לצידם הוא משלב את המקומות החדשים, הצעירים והבועטים. במהלך הסיור פוגשים בתושבים מלאי תשוקה לעשייה שלהם, נכנסים לבתים של בשלנים ומארחים, טועמים מהמאפים הנפלאים של סאנפלאוור ועורכים היכרות עם משפחת אבו זייד במסעדת הדגים המיתולוגית שלהם, שם פותחים שולחן עם מנות דגים שבבוקר עוד שחו בים הסמוך.
אווירון בר יין
ה-Aviron (חתירה, בצרפתית) הוא שילוב משמח שעונה על כל החשקים גם יחד. בבוקר הוא ג'לטריה, בערב בר יין אופנתי-שכונתי, ובין לבין גם מעדנייה קטנה ומשובחת. כל הטוב הזה שייך לאו-רן פיאל מי שהייתה החלוצה השכונתית ופתחה לפני כעשור את קפה מילהאוס בשדרה ממול. לצד היינות שבחרה בקפידה היא מגישה מנות שרינג כדוגמת ירקות צלויים ומותססים, סשימי וסביצ'ה על בריוש, גבינות אנינות וסלט תפוחי האדמה – שהוא המאסט המקומי. מידי פעם יש ערבי איזאקיה יפניים וכן ספיישלים יומיים משתנים.
מתי: הג'לטירה בבוקר הבר בראשון-חמישי ושבת, 18:00-23:00
איפה: שדרות בת גלים 11
מבשלת תלפיות
מתי: שלישי-חמישי, שבת, 23:00-17:00
איפה: שדרות בת גלים 14