כבר שבעה חודשים שאזור צפון הארץ הסמוך לגדר עם לבנון הוא אזור רפאים. מושבים, קיבוצים והעיר המרכזית בגזרה ריקים כמעט לגמרי מתושבים. בתוך כך, גם העסקים השונים, לרבות בתי המלון, הצימרים ו-וילות האירוח, סגורים ונטושים לגמרי. רק הצמחייה המשתלטת ובעלי חיים המשוטטים מגיעים לבקר.
> כך נראים המלונות הנטושים בצפון
"הכל עזוב, זה כאב לב", מספר ל-mako אבי שלב ממושב אבן מנחם שצמוד לגדר. "הגינה לא מתוחזקת, העשב השתלט, הכל מוזנח. מה שטיפחנו במשך שנים נהרס, זה ממש עצוב. יש נזקים שאי אפשר להאמין. הבריכה ריקה, הכיסויים נקרעו, כל המגבות והכיסאות נלקחו על ידי הצבא".
אבי ומשפחתו שפונו מהמושב, בהתחלה שכרו דירה בטבריה ולפני מספר ימים עברו לאזור הקריות, לאחר שבעל הבית של הדירה שלהם החליט לעלות להם את שכר הדירה ב-3,000 שקלים במכה. יש להם סוויטת אירוח שכאמור נפגעה מאוד מהמצב. לפני שבוע הוא הגיע למושב בו התגורר עד ה-7.10 וראה במו עיניו את ביתו ומקור הפרנסה שלו הרוסים לגמרי.
גם אבי כמיסה, ממושב נטועה הסמוך, נמצא באותה הצרה, ואיתו עוד מאות בעלי צימרים ו-וילות לאירוח. אבי הוא חקלאי במקור, שבעקבות הקושי להתפרנס החליט לפני כשנה להקים וילת אירוח בצמוד לביתו. הנזק אצל אבי מתבטא בעיקר בבלאי, בעכברים וחולדות, מערכות החשמל והמים שלא עובדות, הבריכה והג'קוזי וברו אבנית וקורוזיה.
"הגעתי למקום לפני חודש כדי לפתוח מים ולראות שאין נזילות וסדקים והמקום נראה נורא", הוא אומר "המקום נראה מוזנח. כל העשבייה מסביב השתלט והכל אבק. לא נעים לראות את ההשקעה שלך יורדת לטמיון".
לאבי ברור שגם אחרי שתיגמר המלחמה הוא לא יתאושש, אנשים לא יגיעו והמדינה לא באמת תעביר פיצויים הולמים. "אף אחד לא מדבר איתי" הוא אומר. "ואני יודע שאין מה לשגע אנשים כרגע כי אין בכלל כיוון למתווה פיצויים הולם, לא התחילו לעבוד. מס רכוש מסתכל על נזק ישיר בלבד, ולא על נזק עקיף. כלומר, אם לא נפגעת ישר מטיל, אין לך מה לעשות. אני יודע שהנזק הוא הרבה יותר חמור ממה שרואים בעיניים, וכנראה שלא נוכל להחזיר אותו".
"הפגיעה הכלכלית האנושה מתבטאת במגוון היבטים"
כאמור, כמו אבי שלב ואבי כמיסה, ישנם עוד מאות תושבי הצפון שלא בטוח שעסק האירוח שלהם יחזור אי פעם לעמוד על הרגליים. עו"ד אלי דורון, שותף מייסד ומומחה לדיני מיסים ותביעות מס רכוש ממשרד עוה"ד דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, עמית גרוס ושות', מתאר את התופעה הנרחבת: "מאז פרוץ המלחמה, בעלי עסקים רבים מתחום התיירות פונים אלי בבקשה לסיוע מיידי, חלקם עם דמעות בעיניים, עם תחושת תסכול וחוסר אונים עקב המצב הביטחוני".
הוא ממשיך: "בחג הפסח האחרון, מועד שאמור היה להיות תקופת שיא בתיירות המקומית, הצימרים נשארו ריקים. אם ממשלת ישראל רוצה שעסקי התיירות ישרדו, במדינה כולה – וביישובי קו העימות בפרט, חשוב להקדיש לכך את הזמן והמשאבים במסגרת תכנית חירום לאומית. הרי גם אם המלחמה תסתיים מחר בבוקר, ייקח לעסקי התיירות זמן להתאושש ולחזור לשגרה, וגם בתום המלחמה - תידרש תקופת זמן מהותית ותקציב ראוי כדי לתקן ולהחזיר לפעילות את כל העסקים שנפגעו או התבלו".
יחד עם זאת, עו"ד דורון אומר שחשוב להחמיא להתנהלות של אנשי מס רכוש שעושים לטענתו כל שביכולתם כדי לסייע לבעלי העסקים. אבל גם הם כפופים לחוק ולהחלטות ממשלה וצריכים להתמודד עם הרבה מקרים תקדימיים שאין פסקי דין או חוקים ברורים לגביהם. "למשל, אין כרגע בחקיקה הוראות ברורות לגבי נזק מתמשך בשעה שבעל נכס לא יכול להגיע ולתחזק אותו, סיטואציה עימה מתמודדים בעלי צימרים רבים באזורי העימות מאז פרוץ המלחמה.
"הפגיעה הכלכלית האנושה מתבטאת במגוון היבטים: יובש בהזמנות וביטולי חופשות, עלויות תחזוקה שוטפת, תזרים מזומנים שירד לאפס ולא ברור מתי יתאושש, פגיעה פיזית כתוצאה מנזקי המלחמה, מערכות שמתבלות כתוצאה מחוסר שימוש ועוד. אני מקווה ומעריך כי בתום המלחמה, המדינה תדע לפצות את בעלי הצימרים בגין כל התקופה בה הם הושבתו, לרבות פיצוי על אובדן הרווחים ועל ההוצאות השוטפות שבעלי העסקים נדרשו לשלם (ארנונה, מים, חשמל וכד'). כמו-כן אני מניח כי יינתן פיצוי בגין תקופת התאוששות שלאחר המלחמה – רק שלא ברור מה פרק הזמן בגינו יינתן פיצוי בגין ההתאוששות".
יחד עם זאת, עו"ד דורון מציין שיש אי-ודאות של ממש בנוגע לזכאות לפיצוי בגין הזנחת הצימרים עקב הפינוי המאולץ. "חשוב שהמדינה תלך, בחקיקה או בכל דרך ברורה אחרת, לקראת בעלי העסקים, שממילא נמצאים באי-וודאות רבתית, ותסייע לבעלי הצימרים להחזיר אותם לקדמותם".