בסוף שנות ה-80 הגיעה לישראל בשורת ה"טיים שרינג" (Time Sharing) - יחידות נופש מלונאיות ששיווקה רשת קלאב הוטל באילת, שנועדו לשנות את הרגלי החופשה בארץ. ההצעה: לקנות יחידת נופש לכל החיים, אליה תוכל לחזור בכל שנה מחדש, לשבוע קבוע. בפרסומת משנת 1994, ששיווקה את המוצר נאמר: "בקרוב תוכלו לבלות גם אתם באחת מהסוויטות היפות ביותר שראיתם מימכם. אחת מ-700 הסוויטות ההולכות ונבנות בפרויקט הנופש הגדול ביותר במזרח התיכון".
המחיר נע בין 5,000-17,000 דולר (תלוי בשבוע/גודל היחידה אותם קנית). מפגשי השיווק נצצו כמו באמריקה הנשגבת ובמהלכם מכרו זכאות ליחידת נופש בשבוע קבוע בשנה, עבור 4-6 נפשות למשך 98 שנים בכפוף לתשלום דמי החזקה שנתיים. כ-25,000 ישראלים בחרו לגעת בחלום החופשה המפנקת.
קלאב הוטל רכשה את הפרויקט ב-1987, ושיווק היחידות הזרים כסף להשלמת הבניה, שבלעדיו היו נאלצים למצוא פתרונות פיננסיים חלופיים יקרים יותר (הלוואות/גיוס משקיעים וכד'). ההסדר היה אמור לשרת את שני הצדדים, אך חוזה הרכישה הדרקוני היטיב לאורך השנים בעיקר עם צד אחד.
מלון קלאב הוטל אילת נפתח בשנת 1997. רותי חבקין, מנהלת ארגון בעלי יחידות הנופש, מספרת שמי שכבר החל לשלם ורצה לנפוש קיבל מלון חלופי תמורת דמי החזקה שנתיים. אך מהר מאוד התגלה עקב האכילס של הפרויקט: החברה לא חישבה את העלות השנתית כפי שהוצגה לרוכשים במעמד השיווק בפרסומים או בהסכם הרכישה, ובמשך שני עשורים התנהלו מולה תביעות ייצוגיות על כך. גל (שם בדוי) פגש לפני כ-30 שנה במשווק של קלאב הוטל בכנס קבלנים, כשחיפש דירה והשתכנע לרכוש יחידה גם להוריו במחיר של כ-12,000 דולר (להערכתו כ-150,000 שקלים של היום). "דמי ההחזקה אז היו נמוכים ביחס להיום, משהו כמו אלף שקלים בשנה, אבל העלויות השתנו והם העלו מחיר מתי שבא ואיך שבא להם בלי פיקוח, עד שהתארגנה קבוצה לתביעה". בשנת 2022 נקבעה פשרה ולאחרונה עלו דמי ההחזקה ב-400 שקלים נוספים ועומדים כיום על כ-3,500 שקלים בשנה על הזכות להחזיק יחידת אירוח לשבוע בשנה.
בקבוצות בעלי יחידות הנופש בפייסבוק מתפרסמות אפשרויות השכרה מכאלה שלא יכולים/רוצים לנפוש במהלך השנה. והמחיר? כ-7,000 שקלים בממוצע לשבוע (ללא ארוחות). בעלי יחידות בשבוע מבוקש (חגים/חופשות) מצליחים להשכיר בשוק החופשי או למתווכים ורושמים שורת רווח צנועה, אבל לא כולם רואים זאת בעין יפה.
איריס (שם בדוי), רכשה בעזרת אבא שלה יחידה לפני כ-30 שנה והם רשמו אותה על שם אחיה, ורוב הזמן היא המתארחת. "מעולם לא השכרנו את היחידה והשנה ניסינו לראשונה כי לא יכולנו להגיע. בסוף ויתרנו על חופשה והשכרה כדי לא להיכנס לעימותים עם המלון. יש פחד שאם נשכיר למישהו שלא מתנהג כראוי יחסמו את היחידה. אנחנו לא רוצים להסתבך אז בודקים בשבע עיניים". גם שני (שם בדוי) היא נצר לזוג הורים שרכשו יחידה לחמש נפשות ולדבריה אין הרבה קופצים להשכרה, והיא היחידה במשפחה שנופשת. "פעם אחת נעזרתי בחברת תיווך והפסדתי קצת כסף, העיקר להשכיר ולא להפסיד הכל. גם ככה העלו את המחיר וצריך לשלם בזמן ושנה מראש. אבל המיקום של המלון מעולה והמחיר שפוי כי אין אף מלון באילת במחיר הזה".
גל ובעלי יחידות נוספים, סיפרו שלפעמים המלון מציע להם מחיר נמוך מהשוק עבור שבוע הזכאות. "הם מציעים 5,000 שקלים ומוכרים לאורחים אחרים בכ-13,000 שקלים, כי זו הדרך שלהם להרוויח כמה שיותר" טוען גל. משה בידה, מנכ"ל בעלי יחידות הנופש בקלאב הוטל, מסביר את הסיפור מהצד שלו: "אנחנו פונים לבעלי יחידות שיש להם שבוע בקיץ ומציעים להעביר לנו את הזכות לשנה ספציפית במקום למתווכים, ואנחנו משלמים די הרבה". לדבריו, הסכום מגיע עד 7,000 שקלים, והוא סירב לפרט בכמה נמכרת אותה יחידה. לשאלה למה לא להציע יותר הוא עונה "כי זה המחיר שנוח לנו".
"מי שיצאו לפנסיה לא יכלו לשלם יותר דמי החזקה"
כיום, קלאב הוטל כבר לא מוכרת זכויות אלא רק בעלי היחידות שרוצים להעביר את הזכויות שלהם, בעיקר בשבוע מבוקש (חגים/חופשות) והמחיר, מעריך גל, עומד על כ- 40,000 שקלים לשבוע. לדברי בידה, כל יום נחתם במשרדי החברה חוזה העברת בעלות, כך שיש עוד החלפות ידיים. הדבר קשור לאחד המוקשים בחוזה שלא אפשר לרוכשים 'נקודת יציאה', ומשהתבגרו ולא רצו לנפוש ולשלם דמי החזקה גבוהים, הדבר הפך לבעיה של ממש.
בעקבות תובענה ייצוגית שהגישו רוכשי יחידות נופש בעבר, הושגה פשרה עם הרשת לפיה הרוכשים יוכלו לבטל את החוזה עם הרשת, יפסיקו לשלם דמי החזקה, אך לא יקבלו החזר יחסי על ההשקעה שעשו. כ-10,000 בעלי מנוי עזבו תוך שנתיים ובהמשך השנים עוד הצטרפו אליהם. "המלון עשה בעבר 'מבצע' והסכים לקבל את היחידות בחזרה", מסביר גל. "היו חסרי אמצעים שיצאו לפנסיה ולא יכלו לשלם דמי החזקה ואמרו להם שיבואו לקראתם, סיפרו סיפורים וממש רימו ולחצו ולקחו להם את היחידות. הם עשו דברים הזויים. גם לאמא שלי מתקשרים כל שנה ומציעים לה לוותר על הזכויות שלה".
חבקין טוענת שלא הגיוני לשחרר יחידה בעלת ערך ללא תמורה, ואין לה תשובה מדוע זה נעשה אך היא חושפת את המאבק בנקודה הכואבת הזו. "ישבנו שלוש שנים בוועדת הכלכלה כדי שאנשים יוכלו להשתחרר מהיחידות, כי החוזה היה כובל מלכתחילה ולא נתן אופציה ואנשים לא יכלו להיפטר מהגיבנת. המטרה הייתה שירדו מהגב של הקהל המבוגר. זה היה חוזה רווי כשלים כלפי הרוכשים ורק ב-2014 מי שלא רצה לנפוש, יכל להשתחרר מהחוזה המתמשך והפסיק לשלם. בעקבות ההסכם הרוב פרשו והעדיפו לוותר על תשלומים עתידיים בלי פיצוי וכיום נותרו רק כ-10,000 בעלי יחידות".
בידה טוען שמדובר בשקרים: "אנחנו לא מתקשרים ולא רוצים שיוותרו על היחידות ומעדיפים שיישארו וישלמו. נלחמנו נגד ביטול ההסכם והשקענו מיליונים בבתי משפט. היה לנו יותר טוב כשהיו הרבה בעלי זכויות כי קיבלנו דמי החזקה מובטחים ולא היינו צריכים לשווק". כעובד חברה כבר 38 שנה, הוא מוסיף: "בחוזה לא היה סעיף יציאה והתעקשנו שאנשים יישארו בעלי זכויות וייקחו אחריות כי אנחנו גם משקיעים בהחזקה ולא יכולים לוותר על זה. מלון צריך תחזוקה שוטפת, אם יש נופשים או לא. לא רצינו לוותר על דמי החזקה ומאז שהוחלט אחרת, כל אחד שמבקש, ההסכם שלו מתבטל". לשאלה אם לא מגיע להם פיצוי שהרי מדובר בסוג של נכס, הוא אומר: "אחרי שרוכשים ניצלו את הזכות במשך עשר פעמים, הם החזירו את ההשקעה".
"בשנים האחרונות שומרים לנו חדרים סוג ג'"
"בשנים האחרונות הם עושים הכל כדי שאנשים ימכרו את היחידה ויוותרו", מספרת גל. "הם נותנים למשל חדרים גרועים שפונים למזבלה או לברים". הטענה הזו של גל איננה חדשה ובתכניות תחקירים שונות הוקלטו עובדי המלון באמירות קשות על כך שבעלי יחידות מקבלים את החדרים הכי גרועים. "בהתחלה התייחסו אלינו כמו שצריך וקיבלנו חדר על בסיס מקום פנוי, ובשנים האחרונות הם משריינים חדרים סוג ג'. לפני כמה שנים קיבלתי חדר רועש שפנה למועדונים, כמה שביקשנו להחליף לא עזר, זה היה סיוט. שלחתי מכתב להנהלה והציעו שבביקור הבא אוכל לבחור איזה חדר שאני רוצה וגם זה לא בדיוק קרה, כי המלון היה מלא ושוב קיבלתי חדר שלא הייתי מרוצה ממנו. בסוף, לצערי, הם מחליטים ולי אין את הכוח להילחם בהם". שני מוסיפה: "צריך להתחנן או להיות הכי נחמד כדי לקבל חדר נורמלי ולא ישן או כזה שפונה למזבלה או לברים. לפעמים אם מתחננים או מתחנפים למנהלים זה מצליח או בגלל שאמא שלי מבוגרת, אבל איש קבלה הסכים אתי פעם כשאמרתי שאני יודעת שהם נותנים את החדרים הכי גרועים".
גם איריס מתארחת חווייה דומה: "מתייחסים אלינו על הפנים, תמיד קיבלנו את החדר הצדדי הכי לא טוב, אף פעם לא קיבלנו חדר נורמלי ומעולם לא הייתה לנו חופשה שקטה. יש לנו שבוע בחגים ולפעמים הם משנים את ימי האירוח כדי שלא נהיה שם בחג או מצמצמים את הימים תמורת ארוחות בוקר. אבא שלי קנה את היחידה למשפחה ותמיד עושים לנו בעיות, מנסים לסחוט תשלום נוסף על משהו ולהקשות. לפני שנתיים הגעתי עם חברה באמצע השבוע ובסופ"ש אמא שלי וחברה הצטרפו ועשו הכל כדי להקשות עלינו. זו יחידה משפחתית לארבעה, למה מפריע להם שמישהו מצטרף באמצע? אני מגיעה קבוע למלון כבר יותר מעשור ומעולם לא קיבלתי חדר עם נוף לבריכה, הבירוקרטיה תמיד נוקשה, אם אנחנו רוצים לשנות עושים בעיות, אנחנו ממתינים על הקו שעות ולא חוזרים למיילים, התייאשנו".
בידה מתקומם על הטענות הללו: "אצלנו אין כזה דבר שמשלמים יותר לחדר טוב ואין יחס מועדף, כולם קיבלו מאז ומתמיד את אותו היחס. המלון נמצא במרכז וחלק מהחדרים פונים למרכז התיירות, ואם הברים מפריעים, אז זה לכל המלון. אין לכולם נוף זהה כי יש חזית ועורף ולא יתכן מצב שכל בעלי היחידות מקבלים עורף. כולם מקבלים את אותן יחידות ומראש כל הזכות מוגבלת בתוך הפרויקט וצריך להכיר את ההסכם טוב מאוד". את היחס המפלה הוא מסייג: "יכול להיות שהיו פקידות שאמרו את הדברים אבל בפועל זה לא יכול להתבצע כי רוב היחידות אינן לכוון המסחרי, כי אין כמות כזו ולא כולם יכולים להיות מרוצים".
"הוצאנו לכל הרוכשים פירוט של מה מותר ומה אסור"
גל מודה שבזמנו קנה חלום וכיום הוא מרגיש שבעלי היחידות הם עצם בגרון למלון. "אנחנו משלמים החזקה והם קיבלו כספים עם רכישת הזכות ולכן אנחנו באיזה מקום שותפים שלהם, אבל הם לא מתייחסים אלינו ככה. מבחינתי זה סוג של נכס שחשבתי שאוכל למכור מתי שארצה. אני לא מתלונן כי לי עדיין נוח לצאת לנופש וזה גם מכריח אותי, אבל פעם יכולנו לשנות תאריכים או לבחור לבלות בטבריה בתוספת תשלום ואת מי שהתלונן פיצו. היום התחושה היא שאי אפשר לשנות כלום, עושים הכל כדי לא להוציא שקל ומסתכלים עלינו כבעייתיים".
חבקין מסבירה שמאז הסכם הפשרה היא עוסקת בסיוע פרטני בנושאים שונים: "אם מישהו מעוניין להחליף שבוע זה תלוי ברצון הטוב שלהם והם גובים מחיר גבוה על ההחלפה. גם בקשה לפיצול שבוע דורשת אישור מראש ותשלום נוסף של כאלף שקלים". איריס התלוננה על כך שהתוספת עבור משתמש חמישי (ילד שלישי במשפחה עד גיל 18) מגיעה ל-400 שקלים ללילה.
על טענות אלה אומר בידה: "הסכום נקבע מראש על פי החלטת חברת הניהול ושיקול דעתה ומה שמשתלם לה. המשתמש החמישי לא משלם דמי החזקה אלא מחיר מלונאי ולכן הסכום צריך להיות יותר גבוה. כל מי שרוצה שינוי או פיצול צריך לבקש בכתב ויקבל מענה בכתב. לא ייתכן שאורחים מתפרצים וזה דבר חמור שאדם מתחלף ואנחנו לא יודעים שהגיע למלון. הוצאנו שובר בסיסי לכל הרוכשים עם הפירוט של מה מותר ומה אסור".
יחד עם כל זאת, בידה וחבקין מציינים שבשנה האחרונה, על רקע המלחמה, נרשמה תקשורת טובה ושיתוף פעולה בין הצדדים, ושבקשות שונות נענו בחיוב.