את הכתבה הראשונה בסדרת הכתבות שלי אפתח, איך לא, בנוף ילדותי. כילדים מושבניקים (האמת, מרכז כפרי, אבל לא ניכנס לזה עכשיו) נטולי אינטרנט, משחקי מחשב מולטימדיה וטלוויזיה בצבע, הרבינו לשוטט ב"חצר האחורית". כאשר אני אומר ה"חצר האחורית", אני מתכוון לעתים לחצר אחורית בגודל של עשרה קילומטרים רבועים. באמת ובתמים האמנו שיערות העד שמאחורי ביתנו, עצי התאנה ופירות הצבר בבעלותנו, ויישארו כך לנצח.
טוב, אז לנצח הם לא נשארו אבל טעמם המתוק עדיין דבוק לי לחך. השוטטות האינסופית היא חלק בלתי נפרד מילדותי. היינו חוזרים מבית הספר, זורקים את התיק בבית ויוצאים לחפש הרפתקאות. המקומות שהגענו אליהם, חלקם נהרסו בידי הדחפורים וחלקם נעלמו בין מדפי השכחה, אך כמה מאלו שעדיין קיימים ואחרים שהכרתי עם הזמן אחשוף כאן.
הפעם אמליץ על מסלול קליל וכיפי המתאים אף לילדים הקטנטנים שרק החלו ללכת (בעזרה של ההורים כמובן).
אזור הטיול מכונה גב ההר ומסלול הטיול מחורבת חנות אל עין מטע ועין תנור.
לאן תיסעו: כדי להגיע יש לנסוע על כביש ת"א - ירושלים ולרדת בשער הגיא לכיוון בית שמש. עוברים את בית שמש ואת מושב זכריה עד צומת האלה. בצומת האלה פונים מזרחה ומטפסים מעלה לעבר מושב מטע. הכביש עולה ומתפתל, ובדיוק בנקודה שבה מסתיימת העלייה משמאלנו נמצא את רחבת החנייה של חורבת חנות. את ארוחת הבוקר ניתן לערוך בנקודת ההתחלה שם יש שולחנות וצל (אין שירותים).
ממה הילדים יתלהבו: התנ"ך לא מספר לנו על חורבת חנות אבל לדעתי, בדרך למפגש עם גוליית הילד הג'ינג'י עצר שם להתרעננות במי המעיין. אחרת מדוע מכל המקומות היפים שלאורך הדרך מצא גוליית את מנוחתו האחרונה במקום זה? כן, כמו שאתם שומעים, למי שמחפש כבר שנים את קבר גוליית - אפשר להפסיק, מצאנו אותו. בחורבת חנות ממש מאחורי השלט של קק"ל המעיד על שם המקום יש ערימה של אבנים.
יש הרבה ערימות של אבנים בארץ, אשר המחקר (שם כללי כשאין לך שם של חוקר ואתה רוצה לצאת טוב מהסיפור) מזהה כקברים עתיקים, ששמם טומולי. אבל אף אחד מהקברים הללו לא זהה בגודלו האדיר של הטומולוס של חורבת חנות. המסורת מספרת שכל מי שעבר במקום זרק שלוש אבנים לאות גנאי על קברו של הענק הרשע (בדומה להיום כשאנחנו יורקים, כך גם בעבר רק באופן יותר מנומס). אז אם אתם מגיעים לשם תזרקו כמה בשבילי. כמה מטרים מהקבר יש חירבה. בעבר הכול היה מכוסה קוצים ודרדרים, אבל לאחרונה המקום עובר שיקום מסוים ונפתחה דרך גישה נוחה אל המבנה. בתוך המבנה, אם תסיטו מעט את החול המכסה את הרצפה, תגלו רצפת פסיפס של כנסייה מרהיבה בת כ-1,500 שנה (תביאו מטאטא ותנו לילדים לגלות לבד מה יש מתחת - וכשהם מגלים תעשו פרצוף נדהם. עובד תמיד). יש עיטורי גפנים ועלים וגם כתובת - נסו לקרוא מה כתוב בה ביוונית. החול עוזר להגן על הרצפה מהרס ובליה. לכן לאחר חשיפת הרצפה הקפידו לכסות אותה בחול שהסרתם.
מצד שמאל של המבנה יש שרידים של גת עתיקה. המקום שבו דרכו על ענבים בשלב הראשוני של תהליך ייצור היין. מכאן אתם מוזמנים לבקר באחד מהיקבים הרבים הפזורים באזור ולשתות יין אמיתי. בנקודה זו אפשר גם לרדת ולעקוב אחרי סימון שביל ישראל (צבעים כתום-כחול-לבן) אל עין מטע ועין תנור שנמצאים בעמק שמתחתינו. מסלול לעין מטע ותנור עובר דרך בוסתני תאנים, גפנים ורימונים (פירות רק בעונה). נתרשם מהפריחה, ולאחר כברת דרך לא ארוכה נגיע לניקבה סודית חבויה בין העצים. כדי להגיע לניקבה, ברגע שהגעתם לנקודה הנמוכה ביותר בעמק חפשו שביל רחב שמוביל מערבה (שמאלה). כשלוש דקות הליכה על השביל הזה יובילו אתכם לניקבה. נדליק פנסים וניכנס לניקבה החשוכה, שם נשכשך רגלינו. עומק המים כ-20 סנטימטרים, אורכה כעשרה מטרים. בסוף חוזרים אחורה.
מה אורך המסלול: כולל חורבת חנות, כשעתיים וחצי.
מה תיקחו אתכם: כובע, ליטר וחצי מים לאדם, נעליים להליכה במים, פנסים, ארוחות לכל היום, מפת סימון שבילים מבואות ירושלים (מספר 9). ואל תשכחו להביא מטאטא לילדים.
חוג העשרה: אפשר וכדאי לשחק במערה בצלליות.
