בעוד חברות גדולות בתעשייה מוצאות את דרכן במהפכה התעשייתית הרביעית (המכונה גם תעשייה 4.0), מפעלים קטנים ובינוניים רבים נותרים בשלב אבולציוני רחוק יותר, טרם הדיגיטזציה של המערכות. "מפעלי התעשייה היצרנית חולשים על ענפים רבים ביניהם מתכת, עץ, פלסטיק ומזון – כולם הופכים חומרי גלם למוצרים- אך לרובם אין מידע ונתונים בזמן אמת על מה שקורה בקו הייצור, ובכול שרשרת הערך, וההחלטות שמתקבלות אינן מבוססות על נתונים", אומר ד"ר אורי בן חנן, סמנכ"ל הטכנולגיות במכון הלאומי לייצור מתקדם ומרצה במחלקה להנדסת מכונות במכללת אורט בראודה, "לכן עולה הצורך לחבר את כל המחלקות של החברה למערכת מידע אחת, וכך ניתן יהיה לנתח את הנתונים ולבחון היכן אפשר לשפר כדי להגדיל את הפריון".
הצורך בסנכרון הדאטה
במדינת הסטארטאפ מרבית הייצור נשלט בידי התעשייה המסורתית. אך הבעיה היא שפריונה של התעשייה הישראלית נמוך בהשוואה לתעשיות במדינות אחרות ב OECD. אחת האפשרויות להעלות פריון הוא באמצעות קבלת החלטות בזמן אמת על בסיס מידע שנאסף מקו הייצור.
התעשייה היצרנית המסורתית התאפיינה בהפרדה בין המחלקות, כל מחלקה טיפלה בנושא אחר ולא היה סנכרון בדאטה הכללי של החברה. אמנם כל מחלקה התמקצעה בתחום בו עסקה, אך מנגד, אחד התוצרים של ההפרדה הזו הוא פריון נמוך יותר. "ברגע שמשפרים את המערכות, ומקשרים על ידי דיגיטיזציה בין המחלקות השונות , זמני האספקה ללקוח יהיו בזמן . כשיש פחות החזרות וטעויות, היקף המכירות גדל והלקוחות מרוצים יותר".
שינויים בהון האנושי
עובדי תעשייה רבים מגיעים לגיל הפרישה אותם אמור להחליףדור צעיר, אשר יידרש לכישורים אחרים – לא עוד עובדים שעומדים מול מכונה וושמבצעים פעולות הפעלה פשוטות אלא כאלה שמסוגלים להפעיל את המערכות בעזרת אמצעים דיגיטליים. "בחלק מהמקרים יש צורך לקיים הכשרות פנים מפעליות כדי לקדם את העובדים הקיימים וכן יש צורך להכשיר את המצטרפים החדשים ולהקנות להם את המיומנויות הנדרשות", אומר ד"ר אורי בן חנן.
מיתוג התעשייה
"המושג 'תעשייה' נשמע לרוב האנשים כמשהו ישן ושהיום יש רק תעשיית הי-טק,תעשיית עילית", אומר ד"ר אורי בן חנן. "אך אין הייטק בלי תעשייה יצרנית ואין תעשייה יצרנית בלי הייטק, אלו כלים שלובים. חברת הזנק שמתכננת מערכת מתוחכמת זקוקה למערך של תעשייה יצרנית כדי לבנות אותה ולממש את החזון. אי אפשר לקיים לאורך זמן כלכלה בריאה ללא תעשייה יצרנית. אנחנו לא יכולים להיות מדינה של עורכי דין, רואי חשבון ונותני שרותים בלבד. מה גם, ואת זה הוכיחה הקורונה, שחשוב מאוד שנהיה מדינה שיכולה לשמר לעצמה ידע וטכנולוגיה כך שתדע לספק לעצמה מוצרים בלי שתהיה תלויה בגורמים חיצוניים. כאן נמדדת יכולת התחרות שלנו מול מדינות אחרות. בפני קובעי המדיניות במדינה יש אתגר משמעותי שתכליתו לחשוף את התעשייה לדור הצעיר ולמתג אותה כמקום שיש בו אתגרים טכנולוגיים רבים וצורך באנשי מקצוע משכילים ויצירתיים, ושהתעשייה היצרנית טומנת בחובה לא מעט אפשרויות ותפקידים מעניינים".
האינדיבידואליזציה משפיעה על הייצור
כחלק מהתאמה אישית ללקוח – שינוי שקורה בשנים האחרונות בתחומים רבים - כמו לדוגמא טיפול רפואי, כך גם התעשייה עוברת מייצור המוני לייצור במנות קטנות, אך מגוונות. בתעשיית העץ, למשל, ניתן למצוא נגריות ברמת הייטק מבחינת העיצוב והציוד, מה שמאפשר להתאים את הריהוט בדיוק לפי דרישת הלקוח הספציפי. "הדיגיטציה מסייעת לענות על האתגר הזה, בכך שכל מערך הייצור, החל מהזמנת חומר הגלם דרך הייצור ועד שלב האספקה ללקוח יהיה דיגיטלי. באופן זה היצרן יכול לעקוב אחר תהליך הייצור של המוצר לעמוד ביעדי זמנים ואיכות, וכמובן לתת שירות מיטבי ללקוח ולפתור בקלות יחסית תקלות ובעיות. הקדמה הטכנולוגית משרתת את התעשייה בכך שהיא הופכת אותה לאטרקטיבית יותר עבור הלקוח ומשמרת אותו".
שיתוף הידע
כמו מהפכות רבות לפניה, המהפכה התעשייתית הרביעית היא גם מהפכה חברתית, שמחלחלת לכל רובד חברתי ודרג ניהולי בתעשייה. "הניהול נהיה יותר שטוח", אומר ד"ר אורי בן חנן. "המשמעות של זה היא שאין יותר ניהול ריכוזי שבו אדם אחד מכיר את הכל, אלא יש צורך גובר בשיתוף מידע בין הגורמים השונים והמחלקות השונות שעובדות במפעל כדי להפיק את המוצר או השירות המיטבי והאיכותי ביותר. עולה כאן גם אתגר חינוכי, שכן מנכ"לים צריכים להכיר בזה שהעולם משתנה והם לא עוד בעלי ידע כל יכול ובלעדי להם. חברות שמתנסות בשיתוף הידע מבינות שבשיתוף הזה, טמונים יתרונות רבים".
כפי שכל מהפכה קודמת הביאה איתה נדבך משנה חיים לעולמנו, עם השלכות חברתיות ותעסוקתיות מרחיקות לכת, כך גם כיום אנו נמצאים בעיצומה של מהפכה, שמחוללת שינויים כבירים בחיינו, והעובדה שאנו כבר מרגישים את האוטומציה בכל תחום כמעט, היא רק תחילת הדרך, שאת סופה לא ניתן עדיין לחזות. לא בכדי מדינת ישראל, והעולם בכלל, משווע למהנדסים בכל התחומים, והתעשייה "קוטפת" אותם ברגע שבו הם מקבלים את התואר האקדמי הנכסף. אחרי ככלות הכל מהנדסי המחר הם, יותר מממשלות ומדינות, יהיו אלה שיקבעו ויעצבו את העתיד שלנו לשנים הבאות.