אני לא סטודנט. שנים שאני לא סטודנט. אני בכלל מתחרט שלמדתי באקדמיה ובגדול אני שונא סטודנטים. אם יש משהו שלעולם לא אכתוב עליו שוב, זה סטודנטים.

אז ירדתי לבן גוריון. לא חלילה לראש הממשלה הראשון, שר הביטחון ואיש עם תספורת שעוד תחזור לאופנה, וגם לא למדרשה המפורסמת שכל טיול בנגב, של כל תנועת נוער תמיד ייגמר שם. לאוניברסיטה, כמובן. לא כי נרשמתי חלילה לתואר שני או שדחוף לי לראות מה קורה בפורום, אלא מהסיבה הפשוטה שיש אלפי צעירים, לפני או אחרי טיול אשר מתלבטים איפה ללמוד, ומה נותר לנו, אם לא לנסות לעזור להם בבחירה. גם זה וגם העובדה שהתחלתי להרצות בפני סטודנטים ובכל מוסד שאני מגיע אליו, אני נשאר לפחות לילה אחד בשביל לחוש את המקום, להרגיש את האווירה ולבדוק איך השירותים בספרייה.

חברים, זוהי יריית הפתיחה לסדרת כתבות בהן ננסה לבדוק איפה הכי כיף ללמוד, איפה יש הכי הרבה כוסיות ולאן אני יכול להתקבל עם פסיכומטרי 420. בואו נתחיל.


מה בחוץ?

ובכן, חלק מהקסם פה בבועה הסטודנטיאלית זו הצפיפות, הקרבה לאוניברסיטה והעובדה שגם ראש העיר לא יודע להבדיל בין שכונות ד׳ ו׳ או ב׳. נוצר פה גטו סטודנטיאלי מדהים שגורם לך לחשוב שכל היום כולם פה שוכבים אחד עם השני, או שמדובר בקומונה אחת גדולה שכולם בה כבר סחבקים מדי, ושסקס זה לא חלק מהסילבוס. מצד אחד, על פי הלילה שביליתי שם, יש לי תחושה שאופציה א׳ לוקחת, אבל מצד שני, ראיתי זוג עם סנדלי שורש שרים שירים של השומר הצעיר.

רציתי לבדוק מי גר איפה אז החלטתי לעשות סקר קליל וחף מאמפיריות. להלן התשובות:

מעונות - בעיקר ילדי כאפות ובני מיעוטים. שכונה ד׳- שנה ראשונה, פריקים ומעריצי זגורי אימפריה. שכונה ב׳- היי קלאס, מורמים מהעם, מהנדסי חשמל. שכונה ו׳ הישנה - חנונים על, כאלה שגנבו להם את האופניים, המאבטח של הבידוק.

גיא הוכמן בבאר שבע (צילום: גיא הוכמן)
הרגשה של בה"ד 1 . הוכמן עובר בידוק בטחוני מקיף|צילום: גיא הוכמן

מה בפנים?

טוב, מרחבים יש וזה חשוב. הקלישאה הידועה של סטודנטים למדעי הדשא לגמרי מתקיימת פה. יש מדשאות ענק, ריח של כלניות ובניינים עדינים. סתם, זה בה״ד 1. נשבע לכם, אחד לאחד בה״ד 1. אסופה של בניינים אפורים להחריד שהצבע היחיד שיש באחד מהם נובע מסניף של ארומה למטה. פיגוע ארכיטקטוני. אבל זה לא ממש משנה, כי כשבשבילים המוארים בין הבניינים המחרידים מדוושות לך סטודנטיות קיציות ובתוך המתחם יש בריכה, קולנוע וריח של ירוק, מצדך ללמוד בגטו ורשה.

מה בלילה?

נכתב ונאמר כבר רבות בנושא ועושה רושם שזה נכון. לא סתם אנשים מבזבזים פה שלוש שנים מהחיים שלהם בפריפריה כדי ללמוד היסטוריה ומדעי ארץ ישראל השלמה, כנראה כיף פה. מה זה כנראה, כיף פה. כיף לי.

אז ככה, הלילה מתחיל במסיבת דירה של חברה מהטיול, שהזמינה כמה חברות מהכיתה, שהזמינו כמה חברים מההקבצה, שהזמינו את רוב הנגב. מטורף. משם, כמו עדר, החבר׳ה ממשיכים למנגה, הבר הכי חזק באזור. השעה כולה 23:00, המקום כבר מפוצץ ובערך שבעים אחוז מהנוכחים נראים שיכורים עד כדי סטוץ עם מהנדס אווירודינמיקה. לא יודע אם מישהו באמת לומד במקום הזה אבל אני יכול להבטיח שלפחות באמצע שבוע אין אף בר בת״א שיכול להתעלות על מה שהולך פה.

מה ומי לומדים?

מה לומדים אין לי מושג. גם לא נראה שזה רלוונטי למישהו פה. אבל בגדול נראה לי שהכל. השאלה הרלוונטית היא מי לומד. כולם. כלומר, כמעט כולם. זאת אומרת, לא כולם. אני מתכוון שממש לא כולם. אשכנזים וערבים, סה טו. ובעיקר הקבוצה הראשונה. פה ושם יש כמובן יוצא מן הכלל, אבל בגדול הסטודנט הבן גוריוני הוא המשך ישיר של הרשג״ד הצופיפניקי, הלוחם החי״ירניקי והמטייל הדרום אמריקאי. שורש ובלנדסטון ברגלייים, אריק איינשטיין ושלום חנוך באוזניים, ריזלה וטבק בשפתיים. מלח הנגב.

גיא הוכמן בבאר שבע (צילום: גיא הוכמן)
בגדול הסטודנט הבן גוריוני הוא המשך ישיר של הרשג״ד הצופיפניקי|צילום: גיא הוכמן

מה בכיס?

טוב, זו הכתבה הראשונה בסדרה אז אין כל כך למה להשוות. על פניו נראה סביר. דיור- סביבות בין ״שמע התפנקתי על דירה לבד ברמות באלפיים שקל״ לבין ״מצאתי חצי חדר בשכונה ג׳ ב- 300 שקל וצ׳ייסר בבנג׳י״. קפה- בין חמישה שקלים לבין ארומה. אלכוהול, ארבעים שקל ואתה לא קם בבוקר. אז זה פחות או יותר ההתנהלות הפיננסית כאן. תכפילו את זה בשלוש או ארבע שנים וזה כבר אוברדרפט מאיים. מזל שהמציאו את המושג עבודה. ובאופן מפתיע, מספרים לי שמי שממש רוצה למצוא פה עבודה, מוצא. העיר הזאת מתפתחת כמו חזה של סטודנטית בבינתחומי, ותחום המלצרות בהחלט משגשג בבירת הנגב.

מה בינו לבינה?

פחות פאנג׳ויה, יותר הביצה הדוסית. זוגות פה בדייט ראשון מתאהבים, דייט שני מחליפים סיכומים, דייט שלישי כבר מחפשים דירה. ראו כי טוב, תוך חצי שנה פוסט אירוסין בפייסבוק. רואים כי לא, פוסט מחפש דירה במרכז כי קשה לי לשאת את הפרידה, ואני כמעט סגור שראיתי אותה מתחרמנת עם איזה אחד מהאגודה בבראקה של רביעי. אחד מהשניים. כך או כך, כמות הזוגות שהאווירה מייצרת באופן אורגני ולא דרך טינדר וכדומה, בוודאי גדול מהממוצע הארצי. לא שאני יודע מה הממוצע או איך מחשבים ממוצע אבל זה מדור לימודים וקריירה ותמיד טוב לזרוק מושגים חשבונאיים. שורה תחתונה, רוצה תואר פלוס כלה/חתן או לפחות ניסיון במגורים כזוג, זה המקום. נראה לי. 

ולסיכום, מדד הוכמן:

מדד הוכמן

ממוצע- לא יודע אבל נראה לי די גבוה.

נתראה בפעם הבאה. בבינתחומי. טה דה דם.

  >>מתלבטים מה ללמוד? המומחים שלנו מחכים לייעץ לכם בחינם>>