לפני שהקורונה פרצה לחיינו ושלחה את הסטודנטים ללמות מהבית דרך הזום, הקמפוסים היו מרכז התרחשות הסטודנטיאלית, וללא ספק בין המקומות הפופלריים גם להיכרויות רומנטיות. לכבוד ט"ו באב, אספנו סיפורים של שלושה זוגות שהכירו בין השיעורים ואהבתם פרחה בין מבחן למבחן.
חן מרואני (24) ויותם בורשטיין (29) מקריית חיים, סטודנטים להנדסת חשמל ואלקטרוניקה במכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה בכרמיאל, הכירו בזמן לימודיהם, הפכו לזוג ותכננו להתחתן ב7.7.20. מגיפת הקורונה שינתה להם את התוכניות ואילצה אותם לדחות הכל בשנה.
הם הכירו במכינה לפיזיקה של המכללה הצפונית להנדסה לפני כ-4 שנים, וצלחו יחד כזוג את כל מסלול לימודי ההנדסה המאתגרים. חן הגיעה למכללה כעתודאית, ולפני מספר חודשים סיימה את לימודיה, וממתינה כעת לגיוסה לצה"ל. יותם עובד כסטודנט ברפאל ונמצא בשנה האחרונה ללימודים.
"זה התחיל מידידות. יותם היה מגיע לעזור לי עם החומר הלימודי, בא ללמוד איתי למבחנים, אבל מהר מאד גילינו שבמקום ללמוד אנחנו בעיקר מנהלים שיחות נפש אל תוך הלילה. אמא שלי הייתה צוחקת עלינו ואומרת 'ככה אתם לומדים?' אז זה התחיל מהלימודים אבל מהר מאד הפך לקשר זוגי ומאז אנחנו בלתי נפרדים" מספרת חן.
על תקופת הלימודים הם מספרים "הלימודים בבראודה היו מאד מאתגרים אבל גם חוויה מדהימה ומעשירה שהכינה אותנו בצורה מעולה ויסודית 'לעולם שבחוץ'. היו הרבה קשיים בדרך להצלחה אבל תמיד הרגשנו עטופים וקיבלנו מענה ועזרה לכל דבר שהיינו צריכים", הם מספרים, "לעשות את הדרך הזו כזוג ועם חברים נוספים זה משהו שמאד חיזק אותנו".
לפני שנה יותם הציע לחן נישואים בזמן שהיו בחופשה בריביירה הצרפתית, "הוא רומנטיקן אמיתי. היינו אמורים להתחתן ב-7 ביולי, בגן אירועים בקריית אתא, ושלושה ימים לפני החתונה סגרו את כל האולמות בפעם השנייה בגלל התפרצות הגל השני", היא מספרת, "הכל כבר היה מוכן עד הפרט האחרון, מהפרחים ועד הקשקושים לרחבת הריקודים. בעלי האולם אמרו שנקבע תאריך חדש ולא גבו דמי ביטול, בנתיים העדפנו לקחת מרווח ביטחון והחלטנו לדחות כבר לשנה הבאה".
"זה היה ממש מבאס, כל התקופה הזו לוותה בלחץ מטורף וחוסר ודאות, להכין או לא, לקנות או לא. אני הייתי פסימית, הייתה לי תחושה שהחתונה לא תצא לפועל, יותם דווקא שמר על אופטימיות," מוסיפה חן. "המצב הזה מטלטל ממש אבל השתדלנו לקחת את זה ברוח טובה עד כמה שאפשר ולשמור על חיוביות. היה לנו גם לא נעים מהאוכלוסייה המבוגרת של המשפחה שרצתה לבוא אבל הרגישה לא בנוח, אם כן היינו מתעקשים זה בסוף היה יוצר מצב שהמשפחה המבוגרת היתה מרגישה מחויבות לבוא אבל לא באמת רוצה להיות שם. גם אם היו באים, הם בטח לא היו קמים לרקוד וחוששים מכל הסיטואציה. מאירוע שאמור להיות היום הכי שמח בחיים שלך אתה רק רוצה 'לעבור את זה', כל הכיף וההתרגשות הלכו לאיבוד והפכו ללחץ וחוסר ודאות."
"חיכינו 4 שנים עד סיום הלימודים כדי לממש את האהבה שלנו, אז לא ניתן למשהו כמו וירוס, גדול ככל שיהיה להפיל את הרוח שלנו או לפגוע באהבה שלנו. אנחנו רוצים להאמין שבסוף הכל לטובה. אנחנו בעיקר דואגים לבעלי האולמות, לכל מחוסרי העבודה, למצב הכלכלי ולמה שיהיה פה אחרי שהכל ייגמר".
את ט"ו באב השנה הם מתכננים לחגוג באינטימיות בביתם: "יותם יודע שהוחלשה שלי היא למתוקים ולכן השנה עם המצב הכללי כנראה שנעדיף להישאר בבית ולהתפנק עם קינוחים מושחתים ועם הכלבים האהובים שלנו".
"השיעורים הם זמן לגעגועים"
גם אופיר (22) ונדב (27) נפתלי מאשקלון, שניהם סטודנטים במכללה האקדמית אחוה, הכירו בלימודים וכיום נשואים. אופיר לומדת חינוך מיוחד לגיל הרך ונדב מסיים כעת הוראת המתמטיקה לעל יסודי ומתחיל תואר שני במכללה, גם כן בחינוך.
השניים הכירו במסגרת פעילותם באגודת הסטודנטים במכללה. נדב היה סגן יו"ר האגודה ואופיר הייתה הדוברת, לאחר מכן נדב נבחר ליו"ר האגודה, סיים את תפקידו וכיום אופיר משמשת יו"ר אגודת הסטודנטים במכללה. "היינו בהתחלה חברים טובים. ואפילו הצעתי לו כמה פעמים לצאת לדייטים- תמיד אמרתי שהוא בחור לחתונה ואפילו ניסיתי לשדך אותו לחברות. ואז סיימתי זוגיות ארוכה והתקרבנו יותר. היום אנחנו נשואים, התחתנו לפני מספר חודשים ממש בתחילת תקופת הקורונה ואפילו הספקתי ללדת לפני חודשיים וחצי את דן המתוק שלנו", מספרת אופיר בהתרגשות.
"כזוג וכיחידים אנחנו גאים ממש להיות חלק מהמכללה ושמחים ממש שהכרנו במהלך הלימודים. אנחנו כבר שנה וחצי ביחד ולהיות זוג סטודנטים שגם לומדים יחד זה כיף גדול. בהתחלה לא ממש סיפרנו לקרובים ולאחר מספר שבועות שיתפנו את כולם וזה ממש כיף כי התקרבנו המון. שנינו לומדים בחוגים שונים כך שהזמן של השיעורים הוא זמן לגעגועים. עכשיו בתקופת הקורונה אנחנו לומדים מהבית יחד. אנחנו כמובן מתכוונים לחגוג את ט"ו באב, שריינו מראש את סבתא לבייביסטר לדן הקטן , ניקח יין טוב וניסע לחגוג בים המדהים של אשקלון", הוסיפה אופיר.
עדי בלה (26) מנהריה במקור, התחיל את לימודיו במכללת אוהלו בקצרין לפני כחמש שנים כרווק. את לימודיו הוא התחיל בחוג להוראת חינוך גופני ובין הקורסים שעליו היה ללמוד היה גם קורס לשון אליו הגיעה גם הודיה נרוב (25) מרמת מגשימים, שהתחילה באותה השנה את מסלול הלימודים שלה בחוג להוראת לשון עברית ויהדות באוהלו.
"הכרנו במכללה בתחילת שנת הלימודים הראשונה שלנו. נפגשנו לראשונה בקורס לשון אצל ד"ר שוש שקד, שם נוצר בנינו חיבור ראשוני. בהמשך התחלנו ללמוד יחד גם אחר הצהריים, וכך לקראת סוף השנה הראשונה נוצר בנינו קשר זוגי", מספרת הודיה. "מהרגע הראשון הבנתי שאיתה אני רוצה לחיות. הקשר בהתחלה היה חברי ולימודי, ועם הזמן במשך השנה נוצרה זוגיות, שאני מברך עליה כל יום", מוסיף עדי.
מערכת היחסים שנרקמה ביניהם נמשכה לכל אורך תקופת הלימודים, במהלכה החליטו לעבור לגור יחד בקצרין ואפילו נכרעה ברך והוצאה טבעת במהלך טיול סיום התואר בתאילנד. עדי והודיה היו אמורים להתחתן באפריל האחרון וגם להם הקורונה שיבשה את התוכניות.
עם סיום התואר באוהלו שניהם החלו ללמד בבתי-ספר באזור וכעת, שניהם ממשיכים ללמד (מרחוק ומקרוב) וממתינים לשעה בה יוכלו להינשא. "עברנו את לימודי התואר הראשון בדרך משותפת. כעת שנינו סטודנטים לתואר שני, אמנם כבר לא לומדים יחד, אך ממשיכים לתמוך אחד בשנייה מבחינת התפתחות והצלחה. אוהלו מבחינתנו זה בית, המקום שבו הכרנו והתפתחנו מקצועית במשך 4 שנים", אומרת הודיה