משרד החינוך פטר יותר מ–90 אלף תלמידים — כ–27% מכלל התלמידים והתלמידות החרדים, מחובת לימודי ליבה בשנת הלימודים הנוכחית; ובעשור האחרון הוכפל מספר הישיבות הקטנות שבהן לא לומדים לימודי ליבה ולא נבחנים בבגרות. כך עולה ממסמכי משרד החינוך שהגיעו לידי TheMarker, ומונים את רשימת המוסדות שקיבלו פטור מלימודי ליבה בכל אחת מ–20 השנים האחרונות.
הנתונים מתייחסים לשני סוגי מוסדות במערכת החינוך החרדית: מוסדות הפטור, המיועדים לבנים בלבד בכיתות א'–ח'; והישיבות הקטנות, המיועדות לבנים בלבד בכיתות ט'–י"ב. שר החינוך רשאי לסווג כך בתי ספר, לפי שיקול דעתו, ובכך לפטור אותם מחובות לימודי הליבה והבגרויות החלות על כלל בתי הספר מתוקף חוק חינוך חובה. בתקופת כהונתו של שר החינוך היוצא, נפתלי בנט, גדל מספר הלומדים במוסדות כאלה ב–7,300, וחצה בראשונה רף של 90 אלף. תלמידים אלה צפויים לסיים 12 שנות לימוד מבלי לרכוש כלים ומיומנויות שיאפשרו להם להשתלב בשוק התעסוקה ובחברה האזרחית. התנהלות הלימודים במוסדות אלה ורמתם מבוקרת על ידי 19 מפקחים של משרד החינוך בלבד.
הדיון הציבורי על חובת לימודי הליבה במוסדות החינוך החרדיים מתנהל כבר קרוב ל–20 שנה — שבמהלכן מספר בתי הספר הפטורים הלך וגדל בהתמדה. בעשור האחרון חל זינוק של 60% במספר התלמידים בישיבות הקטנות (המוסדות התיכוניים הפטורים) — בהשוואה לגידול של 52% בכלל התלמידים החרדים בגילי תיכון, כלומר מדובר על תופעה הנתונה במגמת התרחבות. זאת, אף שהגידול במספר תלמידי מוסדות הפטור (בתי הספר היסודיים הפטורים) היה נמוך יותר — רק 20%, בהשוואה לגידול של 40% בכלל התלמידים החרדים בגילי יסודי. עבור כלל גילי בית הספר מדובר בזינוק של 33% במספר התלמידים בבתי הספר הפטורים מאז 2008, אז למדו בבתי הספר הפטורים כ–67.5 אלף תלמידים, לעומת זינוק של 40% בכלל התלמידים החרדים.
גם בדו"חות האחרונים של ארגון OECD על ישראל ניתן דגש מיוחד לרמת הלימודים הנמוכה ולימודי ליבה לא מספקים במסגרות החינוך החרדי, אך עד כה לא נראה שבמשרד החינוך חשים דחיפות לפעול בנושא.
בתי הספר הפטורים — שכיום לומדים בהם 22% מתלמידי היסודי החרדים ו–40% מתלמידי התיכון — פועלים במסגרות פרטיות, ובפועל כמעט שאינם כפופים להוראות משרד החינוך. הם רשאים להחליט על רוב התכנים ומקצועות הלימוד, שיטות ההוראה, גיוס המורים ואופן ניהול בית הספר, ומשרד החינוך מפקח עליהם באופן חלקי ביותר. רוב המורים בבתי הספר הפטורים לא מחזיקים בתעודת הוראה ולא עומדים בדרישות משרד החינוך. בתי ספר אלה גם לא משתתפים במבחני המיצ"ב, כך שלא ידוע דבר על רמת הידע של התלמידים. ממשרד החינוך נמסר כי גם אין כוונה להנהיג את מבחני המיצ"ב, לאור ההיקף והרמה הנמוכים של לימודי הליבה במוסדות הללו, שלא מאפשרים השוואה לרמת כלל התלמידים במערכת החינוך.
בחלק מהמוסדות לא נערך תיעוד מדוייק ומלא של מספר התלמידים, וסביר להניח שחלקם לומדים ללא רישיון, אולם לדברי משרד החינוך הרישומים שבידיו מלאים מבחינת התקצוב, ותלמידים פיראטיים לא נכללים בתקצוב המוסדות. לפי הנתונים שמופיעים במאגרי המשרד, בחלק מבתי הספר לומדים פחות מ–30 תלמידים, עם תלמידים בודדים בכל כיתה, ובחלק מהמקרים הלימודים מתקיימים בדירות או בבנייני מגורים. גורמים במערכת החינוך שעמם שוחחנו, אמרו כי למשרד החינוך אין אפשרות לוודא שהתלמידים בכל בתי הספר אכן מגיעים ללימודים, או שהמורים שעליהם הצהיר המוסד אכן מלמדים בו.
בישראל לומדים כ–332 אלף תלמידים בבתי ספר חרדים, רובם בבתי ספר פרטיים של עמותות שונות — המתוקצבות על ידי המדינה. רוב בתי הספר היסודיים החרדיים שייכים לשתי רשתות חינוך — רשת החינוך העצמאי שקשורה ליהדות התורה, ורשת מעיין החינוך התורני שמזוהה עם ש"ס. המוסדות ברשתות אלה לכאורה כן מחויבים בהוראת לימודי ליבה. שתי הרשתות מפעילות בתי ספר שמשרד החינוך מכיר בהם, והוא מפקח עליהם באופן מוגבל. לפי הערכות, ברשת מעיין החינוך התורני לימודי הליבה מתקיימים בהיקף רחב יותר. ברשת החינוך העצמאי נטען כי הבנות לומדות לימודי ליבה, אך בפועל המצב מבחינת לימודי הליבה בעייתי, ובמעט בתי הספר החרדיים שבהם התלמידים כן נבחנו במבחני המיצ"ב, התגלו תוצאות נמוכות דרמטית מהממוצע הארצי. על פי מסמכי משרד החינוך, מבין בתי הספר שאושרו כפטורים מלימודי ליבה — 98% פועלים בחסות זרם החינוך העצמאי של יהדות התורה.
לימודי החול: יידיש לכל
ב–2018 אישר בנט תקנות חדשות עבור מוסדות הפטור (כיתות א'–ח'), שנוסחו בשיתוף סגן שר החינוך מאיר פרוש (יהדות התורה). בעיתונות החרדית נכתב אז כי גם מועצת גדולי התורה ומנהלי המוסדות השתתפו בניסוח. במקום "לימוד ליבה", התקנות משתמשות במונח "לימודי חול", והן קובעות חובת לימודי חול, בהיקף של 55% מתוכנית הלימודים של משרד החינוך. עם זאת, בתי הספר לא חייבים בלימודי אנגלית, ובמקום זאת רשאים ללמד יידיש כשפה שנייה. מאחר שכל בתי הספר חייבים בלימודי תורה, לימודים אלה נחשבים במניין לימודי החול, ועליהם ניתן הדגש במרבית בתי הספר הפטורים.
מערכות שעות של מוסדות פטור, חושפות כי שעות הבוקר מוקצות בעיקר ללימודים בנושאים יהודיים: תלמוד, נביא, דינים, השקפה, מידות ודרך ארץ, משנה, מושגים ביהדות ובימי שישי פרשת השבוע. בנוסף שובצו מעט שיעורים במתמטיקה, הבנת הנקרא, טבע, חינוך גופני ואנגלית.
מערכת שעות לכיתה א' במוסד פטור נוסף מראה ששלוש השעות הראשונות בכל יום מוקדשות לתפילה, תורה, פרקי אבות ונביא — ורק בהמשך היום יש גם שיעורי עברית או חשבון.
ב–2008 ערכו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרד החינוך סקר מקיף בבתי הספר, ומצאו שמקצוע הליבה היחיד שנלמד בכל בתי הספר החרדיים הוא תנ"ך. מאז לא בוצע סקר דומה, אך סביר להניח שהתמונה לא השתנתה דרמטית. גורמים במערכת החינוך אמרו כי לימודי אנגלית למשל, נלמדים בהיקף נמוך מאוד במוסדות הפטור, וכי גם חשבון, גיאוגרפיה ועברית נלמדים ברמה בסיסית ביותר. לימודי המדעים, ככל שהם נערכים, מותאמים לאורח החיים ולהשקפת העולם החרדיים.
בגיל תיכון, רוב הבנים החרדים עוברים לישיבות הקטנות, שפטורות לחלוטין מלימודי ליבה ולא מכינות את התלמידים לקראת בחינות הבגרות כלל. מעמד הישיבות הקטנות ותקצובן מתקציב החינוך הוסדר בחוק מ–2008 — אז פעלו בישראל 186 ישיבות קטנות ולמדו בהן כ–24 אלף תלמידים. בעשור שחלף מאז העניקו שרי החינוך עוד ועוד רישיונות לקיום מוסדות כאלה, ומספרם הוכפל ל–372; וכיום לומדים בהם 37.3 אלף תלמידים בגילאי תיכון.
מפקח ל–230 ישיבות
במהלך תקופת כהונתו של שי פירון כשר החינוך הוקם המחוז החרדי במשרד החינוך, שאמור היה להגביר את הפיקוח על החינוך החרדי. במסגרת זו אף הוקמה רשת חינוך ממלכתית־חרדית שמחויבת להעביר לימודי ליבה מותאמים לציבור החרדי באמצעות מורים שעומדים בדרישות הסף של משרד החינוך — שגם יפקח על רמת הלימודים בהם. אולם כיום שיעור מזערי של כ–2.5% מכלל התלמידים החרדים לומדים במערכת הממלכתית־חרדית, בין היתר לאור לחצים מצד גורמים במפלגות החרדיות שנועדו לבלום התפתחות של זרמי חינוך אלטנטיביים לאלה שהן מפעילות.
"גם כיום ברירת המחדל בחינוך החרדי לבנים היא עדיין חינוך ללא לימודי ליבה מלאים ובפיקוח חלקי של המדינה", אומרת מיכל צ'רנוביצקי, יו"ר תנועת עיר ואם, הפועלת לקידום הזרם הממלכתי־חרדי. "אם המדינה רוצה לשלב את הציבור החרדי בחינוך ובתעסוקה, עליה לקדם את הזרם, ולפתוח בתי ספר כאלה בעצמה בכל יישוב חרדי. ברגע שהמוסדות יפעלו כראוי הם יהוו אלטרנטיבה. המציאות מוכיחה שבכל מקום שבו בתי ספר כאלה נפתחו, הביקוש היה גדול מההיצע, והציבור מצביע ברגליים". צ'רנוביצקי מתריעה כי "הרבה יותר קל לפתוח ישיבות קטנות ומוסדות פטור מלפתוח בתי ספר שילמדו לימודי ליבה באופן מלא ויפוקחו על ידי המדינה. משרד החינוך מאפשר למצב להמשיך". בין היתר יש להורים תמריץ לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הממלכתיים־חרדיים או לאלה השייכים לזרמים המזוהים עם המפלגות החרדיות, מאחר שהתקציב עבור כל תלמיד הרשום בהם גבוה יותר, בהשוואה לתקצוב חלקי בלבד בבתי הספר הפטורים.
מבחינת הפיקוח של משרד החינוך על בתי הספר הפטורים, מדובר בהיקף מוגבל ביותר. מסמכי המשרד מצביעים על תמונה בעייתית: על שני סוגי המוסדות הפטורים, שכאמור לומדים בהם 90 אלף תלמידים, הציב המשרד רק 19 מפקחים. מתוך אלה הופנו לפיקוח על 372 הישיבות שברשימת הישיבות הקטנות ארבעה מפקחים בלבד — אחד מהם אחראי בעצמו על 230 ישיבות.
ממשרד החינוך נמסר כי מפקחים אלה "בוחנים אם המוסדות הטמיעו באופן הדרגתי את תוכניות המשרד בהלימה למאפייני המוסד, ומבקרים את איכות ההוראה בהתאם ל'רוח המוסד', ואת התנאים הפיזיים והבטיחותיים". ואולם, לא ברור איך 19 מפקחים יכולים למלא את המשימה לאור ריבוי המוסדות ומספר התלמידים.
מערך בזבזני של מוסדות זעירים
בתי הספר הפטורים מופעלים על ידי מאות עמותות קטנות, כמחציתם פועלים בירושלים ובבני ברק והיתר ביישובים חרדים כמו אלעד, מודיעין עילית וביתר עילית. בנוסף פועלות בפתח תקוה עשר ישיבות קטנות, בחיפה שבע ובתל אביב ארבע.
הישיבה הגדולה ביותר היא יקירי ירושלים, שבה לומדים 341 תלמידים. משרד החינוך תיקצב את הישיבה ב–2 מיליון שקל ב–2017. ישיבה גדולה נוספת, דברי חיים בנתניה, שבה 337 תלמידים, תוקצבה אף היא ב–2 מיליון שקל ב-2017; וכך גם ישיבת נזר שראל מראשון לציון שבה 286 תלמידים.
עם זאת, רוב הישיבות הקטנות זעירות במיוחד. לפי משרד החינוך, בכל כיתה בישראל חייבים להיות לפחות 19 תלמידים, אך בחלק מהישיבות הקטנות המספרים נמוכים בהרבה, וב–60% מהן לומדים פחות מ–100 תלמידים. מאחר שכל ישיבה מתוקצבת בנפרד ומפעילה מערך אדמיניסטרטיבי משלה, מדובר בבזבוז כספים משווע.
נתוני משרד החינוך ל–2019 מפרטים, למשל, כי ישיבת זכרון סיני בבני ברק שבה למדו ב-2017 14 תלמידים, תוקצבה באותה שנה ב–165 אלף שקל; ישיבת ברית יעקב בירושלים, עם 28 תלמידים, תוקצבה ב–200 אלף שקל; משכן העדות בירושלים זכתה ב–388 אלף שקל עבור 52 תלמידים (17 תלמידים בכיתה) והרשימה מתארכת.
גם רוב מוסדות הפטור (המכונים בחברה החרדית "חדר" או "תלמוד תורה") קטנים מאוד — ב–35% מהם רשומים פחות מ–100 תלמידים. הגדול מבין מוסדות הפטור הוא תלמוד תורה חוכמת שלמה בירושלים. ב–2000 למדו בו רק 72 תלמידים, אך ב–2008 כבר היו רשומים בו כ–740 תלמידים, וכיום לומדים בו 1,061 תלמידים. ב–2017 תיקצב משרד החינוך את בית הספר ב–3.9 מיליון שקל. בירושלים פועלת מסגרת פטור גדולה נוספת בשם קהילת קמיניץ, שבה לומדים 806 תלמידים — כפול מב–2008, וב–2017 תוקצב בית הספר ב–2.9 מיליון שקל ממשרד החינוך. בבית הספר בדרכי אבותינו במודיעין עילית לומדים כיום כ–950 תלמידים, בתנאי צפיפות (36.5 תלמידים בכיתה), ובעשור האחרון מספר התלמידים במוסד זינק ב–150%. בית הספר זכה לתקציב של 3.2 מיליון שקל ב–2017.
לעומת זאת, בתלמוד תורה באר מנחם בגבעת זאב לומדים לפי מסמכי משרד החינוך 27 תלמידים בלבד; במעלות תורה במעלה יוסף 35 תלמידים; ובאור יאיר בהר חברון 39 תלמידים. בחדר בראשון לציון לומדים 39 תלמידים בלבד. לפי הכתובת שדווחה למשרד החינוך הלימודים מתקיימים בבית דירות ישן, ונערכים ב–3.5 חדרי כיתה של 11 תלמידים, אם כי השכנים טוענים כי לא ידוע להם על מוסד שפועל בבניין. ב–2017 החדר קיבל מהמדינה 537 אלף שקל, (11.5 אלף שקל לכל תלמיד). דוגמה נוספת היא בית הספר נחלת שמעון במודיעין עילית, שתוקצב ב–416 אלף שקל עבור 74 תלמידים רשומים.
נכשל בהבנת הנקרא
בשבוע שעבר פורסם דו"ח מבקר המדינה בעניין מאמצי המדינה לשלב חרדים במערכת ההשכלה הגבוהה. הדו"ח קובע כי התוכנית שקידמה המועצה להשכלה גבוהה, בעלות של קרוב ל–2 מיליארד שקל, לא עמדה ביעדיה: הגידול במספר הסטודנטים הגברים החרדים היה נמוך מהצפוי, וכ–40% מאלה שהתקבלו ללימודים נשרו במהלך המסלול. על פי אחת מחברות ועדת ההיגוי של התוכנית, במסגרת מערכת ההשכלה הגבוהה לא ניתן להשלים פערי ידע של שנים — ולהקנות לסטודנטים החרדים כלים שאמורים להירכש כבר בבתי הספר היסודיים.
"מצב לימודי הליבה בחינוך החרדי קשה, אבל הזרקור בדיון הציבורי מופנה למקום הלא נכון. ברור שלימודי מתמטיקה ואנגלית חשובים, אבל הדגש צריך להיות על פיתוח יכולות הבנת הנקרא וביטוי בכתב ובעל פה — תחומים שמוזנחים בבתי הספר החרדיים לבנים", אומר הרב בצלאל כהן, ראש הישיבה התיכונית חרדית חכמי לב. לדבריו, "הרבה חרדים נושרים מהאקדמיה לא בשל מחסור בידע, אלא בגלל היעדר מיומנויות ביטוי והבנת הנקרא, שאותן ניתן לרכוש גם במהלך לימודי הגמרא. הפרדוקס הוא שהטענה החרדית נגד לימודי ליבה היא שהכי חשוב ללמוד גמרא, אבל הכשל הכי גדול בחינוך החרדי נמצא דווקא בהוראת הגמרא, שמותאמת לתלמידים הטובים ביותר והיתר נכשלים. בגלל הכשל הזה חלק גדול מהחרדים לא רוכשים מיומנויות".
ממשרד החינוך נמסר: "משרד החינוך מייחס חשיבות רבה לבתי הספר בזרם הממלכתי־חרדי, ומאמין שהרחבתם צריכה להיעשות בשיתוף ותוך ביסוס של אמון בין כל הצדדים הרלוונטיים. שינויים גדולים ועמוקים מחייבים תהליך הדרגתי. הזרם מצוי בתהליך עקבי של צמיחה, שכן בשנים 2014–2019 גדל מספר התלמידים בו פי חמישה.
דנים את הילדים לחיי עוני — ופוגעים בצמיחה
"אם רוצים לשמור על היתרונות של תעשיית ההיי־טק, ההון האנושי צריך להיות משכיל — אך לא זה המצב בישראל", כך אמר בראיון ל–TheMarker פטר ג'ארט, כלכלן בכיר ב–OECD, בשנה שעברה. לדברי ג'ארט, בארגון מעריכים שעד 2060 החרדים והערבים יהוו כמחצית מאוכלוסיית ישראל; לכן חשוב כל כך להקנות להם כישורים שיאפשרו את השתלבותם בשוק התעסוקה.
"בבתי הספר החרדיים מתעדפים במובהק לימודי דת. בגיל 13, נערים בבתי הספר החרדיים כבר לא לומדים לימודי ליבה", נכתב בדו"ח OECD האחרון העוסק בישראל. בסעיף שבחן כיצד יישמה הממשלה את המלצות הארגון לחייב את החרדים בלימודי ליבה נכתב: "לא בוצע דבר".
ג'ארט הגדיר את מדיניות הממשלה הנוכחית מסוכנת, וטען כי היא דנה ישראלים רבים לחיי עוני, פוגעת בצמיחה ומרחיבה את האי־שוויון והעוני בישראל. לדבריו, "צמיחה שלא מגיעה לכל האוכלוסייה ושאינה בת־קיימא תאפשר הצלחה רק בטווח הקצר. לכמה זמן בדיוק? ומה יקרה כשהצמיחה תיבלם? מדינות שאין בהן תנאים לצמיחה איכותית מידרדרות לקיצוניות פוליטית. מדינה עם צמיחה באיכות נמוכה עומדת בפני הסכנה ליהפך לטוטליטרית".
כתבה זו פורסמה במקור באתר Themarker
עוד כתבות שעשויות לעניין אותך: