הכל התחיל לפני כשמונה שנים, כאשר ינון אלעזר (היום בן 58), תושב הישוב מעגלים שבעוטף עזה, נפצע במהלך עבודתו כמדיח כלים בקיבוץ סעד ונאלץ לעבור ניתוח בכתף בעקבות קריעה של הגיד. בשל הניתוח נאלץ ינון להישאר בבית למשך תקופה לצורך מנוחה, מה שגרם לו לחשוב ולחפש מה ברצונו לעשות במהלך תקופת ההחלמה. "היה לי זמן להרהר קצת", מספר ינון, "הבן הבכור שלי, דוד, היה באותם ימים בגיל גיוס לעתודה וחשבתי שאם אני רוצה שהילדים שלי ילמדו באקדמיה, אני חייב לשמש להם דוגמה אישית". כשהתחיל להרגיש קצת יותר טוב, נרשם ינון ללימודי חשבונאות באוניברסיטה הפתוחה, המסגרת היחידה שאפשרה לו להמשיך ולהחזיק בעבודתו כמאבטח. "זה הרגיש לי טבעי", הוא מספר, "זה לא היה נראה לי מוזר. כל מי שסיפרתי לו אמר לי כל הכבוד שעשיתי את המעבר הזה בגיל כזה, אבל לי זה לא הרגיש מיוחד".

בשלב הזה היינו מצפים שאכן הדוגמה האישית תעבוד ובנו הבכור יתחיל ללמוד באקדמיה, אלא שהיא עבדה הרבה מעל המצופה; מעבר לעובדה שדוד (25) התחיל ללמוד הנדסת אלקטרוניקה במכללת סמי שמעון ובו זמנית תואר ראשון בכלכלה וניהול באוניברסיטה הפתוחה, גם אירנה (55), בת זוגו של ינון, העוסקת כמפעילה אומנותית לאנשים עם מוגבלויות, החליטה להירשם גם היא ללימודי תואר ראשון באומנות באוניברסיטה הפתוחה.

אם זה לא מספיק, עוד שלושה מבני המשפחה החלו ללמוד עם השנים גם הם: תומר (21) חייל בחיל האוויר שמשתחרר בקרוב ולומד הנדסה, תעשייה וניהול, ליאל (19) עתודאי שלומד גם הוא הנדסה, תעשייה וניהול, ולילך (16) שלומדת בבית הספר הטכני של חיל האוויר ובמקביל עושה תואר ראשון בתעשייה וניהול בתכנית אקדמיה בתיכון. במשפחה עוד שתי בנות - חגית (23) שהשתחררה לאחרונה מצה"ל ומתכננת להתחיל ללמוד בסמסטר חורף הבא תואר ראשון בהיסטוריה או בשפות, והבת הקטנה מיכל, שרק מחכה לרגע בו גם היא תוכל להצטרף לשאר בני המשפחה.

ואם נחזור רגע לינון – אל תחשבו שהוא הסתפק בתואר הראשון (אותו סיים בהצטיינות). כיום, ינון כבר עושה תואר שני במנהל עסקים ואף צפוי לקבל תעודת הצטיינות על הישגיו בתואר בטקס המצטיינים שיתקיים החודש.

מה בעצם החשיבות של למידה בעיניך?

"מהילדות ניבאו לי שאגיע לאקדמיה. משום מה כשהגיע הזמן לא כל כך רציתי. לא אהבתי לשבת באוניברסיטה. בשלב מסוים גיליתי את האוניברסיטה הפתוחה והחלטתי שזה מתאים לי. תמיד חלמתי שיהיה לי תואר יותר גבוה. המטרה הייתה לתואר שני, עכשיו השאיפה שלי היא שהממוצע יספיק לדוקטורט", מספר ינון בגאווה. "מה שחשוב לי זה הלימודים והידע. זה בעיקר בשבילי עצמי ולא בשביל הכסף או הכבוד, ובגילי זה כבר פחות בשביל קריירה. כשהייתי קטן תמיד ראיתי את אבא שלי עם ספר ביד. הוא אהב ללמוד, אמנם לא יצא לו ללמוד באקדמיה בגלל הגיל המבוגר שבו עלה לארץ מאיראן, אבל עדיין היה לומד הרבה. כנראה שזה השפיע עליי כי גם הילדים שלי תמיד ראו אותי עם ספר ביד וגם הם רכשו את הצמא לידע. במקום לראות סרטים הם רואים נשיונל ג'אוגרפיק וערוץ המדע".

למה לדעתך כל הילדים בחרו ללמוד?

"המצב הכלכלי שלנו לא היה הכי טוב והם הבינו שבלי לימודים לא מגיעים לשום דבר. מי שרוצה להיות מנהל צריך ללמוד. יש להם את ההבנה שצריך מקצוע כדי להצליח. הבן הבכור דירבן את האחרים. זה לא מובן מאליו להתחיל ללמוד באקדמיה בחברה שהם נמצאים בה. דווקא אשתי ואני פחות לחצנו, אבל האווירה בבית נהייתה כזו".

"כשדוד היה ביסודי אמרו לנו שלא ייצא ממנו כלום ושלא נצפה ליותר מדי. היום הוא מוכיח לכולם שהם טועים. ארבעה מהילדים שלנו למדו בטכני של חיל האוויר, ליאל הוגדר כמחונן, לילך משתתפת בתכנית של אוניברסיטת בן גוריון ללימודי מתמטיקה לתיכון. לא דחפנו אותם, הם בחרו ללמוד מתוך ההבנה שזה חשוב. תמכנו איפה שאפשר. יודעים שעדיף לצמצם במותרות ולהשקיע בילדים".

"כשאני רואה את אבא – אין לי שום תירוץ"

דוד, הבן הבכור, מסיים בימים אלה את התואר הראשון וכבר מכוון הלאה לתואר שני, לא לפני שעשה כבר חלק מהקורסים כדי להקל על עצמו בהמשך. "קיבלנו מההורים כל הזמן את הידיעה שהם לא הצליחו ולא הספיקו ללמוד בעיקר בגלל הלחץ הכלכלי היומיומי שהופעל עליהם", מספר דוד, "הם הרגישו גם שההורים שלהם לא מספיק דחפו אותם באותם ימים. כשאנחנו היינו קטנים, ההורים שלנו היו יושבים אתנו ושואלים איפה אנחנו רואים את עצמנו עוד כמה שנים ובמה נעסוק. אבא שלי תמיד אמר שעבודת כפיים היא עבודה טובה אבל צריך לדעת שהיא גם דורשת הרבה. כשהייתי נער הוא היה מעיר אותי בחופשות ולוקח אותי לראות מה זה, כדי שאדע לאן אני שואף. ידענו שאם אתה רוצה להתקדם בחיים מעבר אתה צריך ללמוד, ולכן זה קרץ לנו כל כך".

כלומר שהדרך להצלחה עוברת באקדמיה?

"ההשקפה שלי היא שלהצלחה יש כמה אופנים. אי אפשר להגיד שאם לא תלמד – לא תצליח. אני טוען שאם אתה לומד אתה מעשיר את עצמך ונותן לעצמך ידע וכלים. גם אם לא בהכרח תצליח בעקבות זה – זה יפתח אותך ויכין אותך להמשך".

ומה אתה חושב על התהליך שאבא שלך עבר?

"לראות את אבא מתמודד עם העול הכלכלי, הפרנסה של הבית והצרות היומיומיות ויחד עם זאת מכין עבודות כל הזמן ואפילו מקבל תעודות הצטיינות – זה גורם לי להבין שאין לי שום תירוץ לא לדבוק במטרה שלי, לא משנה מה היא. כמו המטרה שאבא שלי השיג, על אפם וחמתם של הספקנים, כך גם אני יכול לעשות כל דבר שבעולם".

ולסיום, השאלה שמסקרנת את כולם - איך זה לעבור תקופת מבחנים יחד עם כל המשפחה?

"לגמרי מרגישים אווירה סטודנטיאלית בבית, לאחים שלי אפילו יצא לעשות ביחד כמה קורסים ומבחנים במקביל", מספר דוד ונתן לנו טעימה מאורח החיים המשעשע שהם חווים בתקופה זאת: "אמא שלי למשל מבקשת מאחותי לשטוף, כלים כי יש לה מבחן למחרת, אלא שאז אחותי מעבירה את התפקיד לאחי כי גם היא צריכה ללמוד למבחן. כולם נותנים ביחד למען המאמץ המשותף כי אנחנו מבינים את הלחץ ואת הצרכים של האחר. אפשר לומר שכולנו באותה סירה".