"האוניברסיטה היא מוסד לא גמיש שמספק רמת גירוי נמוכה לסטודנטים"
פרופ' עמיחי –המבורגר מתאר בספרו " הטוב הרע והמכוער באינטרנט " את האתגר החדש של המרצים באוניברסיטאות: לימודים בעידן הדיגיטלי. אז איך מתמודדים עם ההתנגשות בין העולם האינטרנטי לסביבה האקדמית? "אפשר לנהל דיון אקדמי בציוצי טוויטר"
איילת רוזן | mako | פורסם 11:51 18.08.13
הסטודנטים מזגזגים בין החומר לציוץ בטוויטר|צילום: istockphotoאם פעם המרצים והמרצות באוניברסיטה היו צריכים להתמודד עם סטודנטים מנמנמים, עם תירוצים יצירתיים לאיחור וחוסר בקיאות במאמרים של סטודנטים ש”קראו, אבל הספיקו כבר לשכוח”, היום נוסף למרצים באוניברסיטאות ובמכללות אתגר חדש: האינטרנט. כן, בעידן בו הרשת חודרת לחדר ההרצאות, הסטודנטים מזגזגים בין החומר לציוץ הגיגים בטוויטר, בין המאמר לכמות הלייקים בפייס, בין המרצה המדברת באריכות לסרטון יו טיוב של כלב ים עושה סלטה וכך, משאירים את חלל הכיתה ללא מאזינים רציפים וללא ריכוז.
“הסטודנט מגיע לשיעור כשהוא מנהל אימפריה”
מסע דרך הג'ונגל. איטקרה, ברזיל“רוב המרצים לא מודעים לבעיה בכלל כי מרצה שמנותק מהסטודנטים לא ישים לב שהם בעולם אחר ויחשוב שהם שקטים כי הם קשובים", אומר פרופ' יאיר עמיחי-המבורגר, ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט במרכז הבינתחומי הרצליה ומחבר הספר "הטוב הרע והמכוער באינטרנט", שעוסק בנושא. הוא מסביר את הקושי העומד בפני המרצים כיום: “הסטודנטים הם אנשי אינטרנט, מולטי טאסקרים שעושים מיליון דברים ביחד ורגילים להיות מבודרים. בגלל התרבות הזו, נוצר עולם של ציפיות מסוימות שלא תמיד מתאים למציאות שבה הם נתקלים: פתאום מגיעים לאוניברסיטה והמרצה לא הכי יפה, לא הכי מהיר, לא הכי עדכני. הסטודנטים מחפשים את השלט כדי להריץ קדימה – ונחרדים לגלות שאין כזה”.
ההתנגשות בין העולם האינטרנטי לסביבה האקדמית, שלא השתנתה באותה מהירות עשויים לגרום לעגמת נפש: “חקרתי תלמידי תיכון והסתבר שהם מתוסכלים כי הם רגילים להמון צבע וזיקוקים בסביבה הדיגיטלית שלהם והסביבה של ביה"ס לא מספקת להם את זה", מסביר פרופ' עמיחי-המבורגר. “זה ממשיך ומחמיר באוניברסיטה כי לרוב, היא מוסד לא גמיש שמספק רמת גירוי נמוכה לסטודנטים". מתלבטים היכן ללמוד? היכנסו לייעוץ חינם תוך שלוש שעות
הגירוי הנמוך מתבטא לא רק בהרצאות הגדולות אלא גם במבנה השיעור הארוך של 90 דקות ובישיבה הפיסית הארוכה והפער הזה, בין המבנה האקדמי הקבוע לסטודנט האינטרנטי, מגלם בתוכו קשיים: “הסטודנט מגיע לשיעור כשהוא מנהל אימפריה”, מסביר פרופ' עמיחי-המבורגר, "את הרשת החברתית שלו, את העסק שלו, הוא מכין את החופשה הבאה, עושה שיעורי בית בשני מקצועות נוספים בזמן ההרצאה ונמצא במיליון מקומות. כשמצרפים לזה שיעור שלא מעורר את הסטודנטים מקבלים שיעור שהוא נפילה. זה משהו שיכול לקרות גם אצל מרצה מרתק כי לחלק מהסטודנטים היום יש הפרעות קשב וריכוז והמרצה מגלה תוך כדי השיעור שיש עליות וירידות של קשב".
להשתמש בכלים אינטרנטיים כדי לקיים הצבעה בשיעור
אם לפני כמה שנים מוסדות הלימוד יכולים היו לסגור את האינטרנט האלחוטי בכיתות, הרי שהיום כשלכל סמארטפון יש הוט-ספוט משלו, בלתי אפשרי למנוע גלישה בשיעור וגם אם מבקשים להימנע ממחשבים ניידים, יוצאו מיד מהתיקים המיני טאבלטים והסמארטפונים וישאירו את המרצה עם אותה התמודדות. “אי אפשר למחוק את העובדה שהסטודנטים מתפזרים לטכנולוגיה וצריך לחשוב איך משתמשים בטכנולוגיה לטובת השיעור ואיך ממקדים בעזרתה את תשומת הלב של הסטודנט למה שקורה בכיתה".
ומרגע שזה קורה, ממש לא הכל שחור. למעשה, הטכנולוגיה טומנת בחובה גם הרבה זוויות ודיונים, הדגמות ורעיונות שלא יכולים היו להתקיים בדור הקודם: “המרצה יכול להשתמש בטוויטר לשאלות, להשתמש בכלים אינטרנטיים כדי לקיים הצבעה בשיעור, לקיים דיונים על החומר הנלמד כשהסטודנטים אנונימיים. אפשר להריץ מחקרים קטנים במהלך השיעור ואני התנסיתי אפילו בדיון אקדמי שנקבע מראש והתנהל בציוצי טוויטר, בו סטודנטים של מרצה עמית שלי קראו מאמר שלי ואני שלחתי להם שאלות עליו", מספר פרופ' עמיחי-המבורגר ומוסיף: “המרצה יכולה להמשיך את הדיון מעבר לזמן השיעור על ידי שליחת חומרים במייל והעלאת נושאים לדיון דרך קבוצת האינטרנט”. שימוש כזה באינטרנט, המאתגרת את המרצים ושואבת את תשומת הלב של הסטודנטים והסטודנטיות, יכול להפוך אותה ממפגעת למסייעת. כך או כך, היא פה כדי להישאר.
