לפני כעשור הכריזה "יד ושם" על המבצע הלאומי "לאסוף את השברים", שנועד לאיסוף מסמכים, תעודות, יומנים, תצלומים, חפצים ויצירות אמנות מתקופת השואה, הנמצאים בידיהם של אנשים פרטיים בארץ.

HIT המכון הטכנולוגי חולון, פנו אז ל"יד ושם" והציעו ליצור סרטונים עבור הפרויקט. מאז הסטודנטים במכון יוצרים עבורם סרטונים המשמשים את "יד ושם" בפעילות החינוכית והנחלת השואה לדור הצעיר. מדי שנה, לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, מקפידים הסטודנטים ליצור סרטונים חדשים בהשראת סיפורים ופריטים שנאספו בידי יד ושם מניצולי שואה ומשפחותיהם.

"אני גאה בשיתוף הפעולה של "יד ושם" עם המחלקה לתקשורת חזותית אצלנו במכון. זהו פרויקט עם מטרה חשובה ואצילית העוזר להנציח את השואה להנחילו לדורות הצעירים". אומר פרופסור אדוארד יעקובוב, נשיא HIT מכון טכנולוגי חולון ומוסיף: "שנה לאחר שנה הסטודנטים המצוינים שלנו מציגים פרויקטים המבטיחים שסיפורי הניצולים והעדויות לא ישכחו לעולם".

מאז שהפרויקט יצא לדרך, הופקו במסגרת שיתוף הפעולה עשרות סרטונים. בחרנו להתמקד בארבע סרטונים שנוצרו השנה:

מתכוני נשות רוונסבריק 

 "זה ללא ספק אחד הקורסים הכי מעניינים ומשמעותיים שלקחתי בהם חלק. הסיפור בו עסקתי הוא יוצא דופן בכל קנה מידה", מספרת רון חדד, שיצרה את סרטה על מתכוני נשות רוונסבריק.

נשים רבות בתקופת השואה נהגו להמציא ולהחליף בניהן מתכונים, "מתכוני פנטזיה", מתכונים שהזכירו להן מי הן ומאיפה באו. הפנטזיה עזרה להן להתגבר על הרעב, לברוח מהמציאות הקשה ובעיקר השאירה להן תקווה לעתיד. "במסגרת הקורס יצרתי ספר מתכונים דיגיטלי, שכולל בתוכו מתכונים מתוך מחברות של שלוש נשים ממחנה הריכוז רוונסבריק- יהודית, אדית ופרנצ'סקה. את המחברות עליהן כתבו השלוש את ספר המתכונים, הן גנבו ממפעל סימנס בו עבדו בכפייה. "היה לי חשוב שבתוצר הסופי יישארו פרטי מתכונים אותנטיים כפי שהן כתבו, כך שאם הצופה מחליט, הוא יכול ממש להכין תבשיל לפי הוראותיהן של יהודית, אדית ופרנצ'סקה".

טאטי

 הסטודנטית אופיר דוד בחרה להביא זווית אישית: "היה לי חשוב לעסוק בסיפור מהמשפחה ולכן בחרתי בסבתא שלי, יהודית זלצמן. אני יודעת שזה דבר שמלווה אותה כל חייה והוא בעל השפעה מכרעת על אישיותה. הפרויקט שהכנתי מוצג כספר המייצג את חייה. כל דף הוא מסוג שונה, המייצג את הרבדים השונים והמורכבים במהלך חייה".

הספר כתוב כולו מנקודת מבטה של יהודית, "היה לי חשוב שהוא יבטא את מילותיה, את תחושות האובדן ואת הכאב בלגדול ללא משפחה. כאב איתו התמודדה לאורך הילדות שלה ומתמודדת עד היום", מוסיפה דוד.

הספר הינו דו-לשוני, בעברית וביידיש. אך לקראת הסוף הוא ממשיך בעברית בלבד. דוד מסבירה מדוע: "כשיהודית פוגשת את אלי, בעלה, היא סופסוף מצליחה לשחרר את תחושות הבדידות, ומאותו הרגע הטקסטים נכתבו בעברית בלבד. מאותה נקודה יהודית מתרכזת בליצור לעצמה את המשפחה הגדולה שהיא כל כך כמהה לה כל השנים".

מי שמקריינת את הסרט היא יהודית עצמה. "היה לי חשוב שהסיפור יסופר על ידי סבתא, גם בגלל שזה הסיפור שלה, אבל גם כדי שתמיד נוכל לשמוע אותו ממנה בעתיד", מסכמת דוד.

בסה קוד של כבוד   

הסרט שיצר אופיר יוסף, מספר על ההתגייסות יוצאת הדופן של אזרחי אלבניה, המוסלמים, שהצילו יהודים רבים, ומתרכז במספר חסידי אומות עולם אלבנים.

"לרוב אנחנו לא שומעים על הקשר האוריינטלי כשמדברים או עוסקים בשואה. כיהודי ממוצא עיראקי, היבט זה מאוד עניין אותי", מספר אופיר יוסף, "למרות שאלבניה הייתה תחת שליטת הגרמנים, אלבניה הייתה בין המדינות הבודדות שבסוף המלחמה היו בה יותר יהודים מאשר בתחילתה. גיליתי שהייתה התגייסות נרחבת של האלבנים המוסלמים לעזור ליהודים לחמוק מהנאצים", מתאר יוסף את המחקר שערך בתהליך היצירה, "המשטרה האלבנית העלימה עין כאשר מצאה יהודים מסתתרים ועזרה לרבים מהם להוציא תעודות לידה מזויפות".

החגורה של יוליוס 

עדי גילברט יצרה סרט המתבסס על סיפורו של יוליוס פרנקל שהוחזק בואפניארקה - מחנה עבודה בכפייה באוקראינה. "ראיתי בקורס זכות גדולה לקחת חלק בפרויקט עם מטרה כל כך חשובה. להחיות סיפור ועדות כמו זו של יוליוס הייתה חוויה מעניינת ויוצאת דופן", מספר גילברט, "הסיפור של יוליוס משך אותי מכיוון שחשתי שהוא היה אופטימי – הוא ייצר לעצמו חגורה מיוחדת שהורכבה מ-12 חוליות ובחר לעשות ולהפיק משהו, למרות שהחיים במחנה היו קשים והוא תמיד היה מוקף במוות".

"החגורה ליוותה את יוליוס לאורך חייו במחנה, ולכן בחרתי להציג את הפרויקט כספר דיגיטלי שסופר על גבי 12 החוליות של חגורתו. כל חולייה היא עמוד בספר שעליה מוצג אלמנט אחר של חייו במחנה, וכולן יחד מציגות את סיפורו ועדותו.  סיפור על צפיפות, מחלות, רעב, עבודות הכפייה והעונשים, שברוב המקרים היו ירייה בראש".