כל מי שאי פעם עשה תואר אקדמי יודע שאחד הקשיים שנלווים לו הוא סוגיית מימון הלימודים. כן כן, למרות הפיקוח על שכר הלימוד האוניברסיטאי והעובדה כי משנה לשנה צומחות עוד ועוד מלגות שמעניקות סיוע בתשלום על התואר הנכסף – הנטל הכלכלי שמגיע במקביל לתקופה, בנוסף ליוקר המחיה באופן כללי, הוא כמעט בלתי נמנע. אבל לא עבור כולם.
סקר שערך מכון גיאוקרטוגרפיה עבור "קרן אייסף" בחודש יולי האחרון, בדק את עמדות הציבור על פי מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל, הכולל 600 גברים ונשים. לפי הסקר קיימים פערים משמעותיים בין ההתמודדות של סטודנטים המגיעים ממשפחות חלשות מבחינה סוציו-אקונומית לבין סטודנטים המגיעים ממשפחות יציבות כלכלית.
למעשה, הסקר נערך בקרב הורים לסטודנטים בהווה או בעתיד, וזאת בהנחה כי אחת מהדרכים להתמודד עם האתגר הכלכלי במהלך התואר היא האפשרות של מימון הלימודים האקדמיים על ידי ההורים. אלא שלא כל ההורים שהשתתפו בסקר השיבו כי הם מאמינים שאכן ביכולתם לסייע ולממן את הלימודים האקדמיים של ילדיהם.
מהסקר עולה כי 27.5% מההורים הישראלים השיבו שהם בטוחים או חושבים שלא יוכלו לממן את התואר של ילדיהם, זאת לעומת 62.3% שהשיבו כי הם בטוחים או חושבים שהם כן יכולים. לכאורה אם מסתכלים על הנתונים משנה שעברה מדובר במגמת שיפור, שהרי אז 41% מהמשיבים ענו כי הם לא מאמינים שיהיו מסוגלים לממן את התואר לילדים, אבל אם מפלחים את המשיבים לפי רמת ההכנסה, רואים שבקרב משפחות שמרוויחות מתחת לממוצע המצב דווקא חמור יותר וכ-45% מההורים המשתייכים לקטגוריה סוציו-אקונומית זו ענו כי לא יוכלו לממן את הלימודים הגבוהים לילדיהם.
מפילוח נוסף של המשיבים ניכר כי ככל שיורדת רמת ההשכלה של ההורים, כך יורד הביטחון שלהם במסוגלות העתידית לממן לימודים אקדמיים. לדעתו של תומר סמרקנדי מנכ"ל קרן אייסף, מדובר בנתון מדאיג במיוחד: "בכך בעצם יונצחו וישועתקו הפערים החברתיים גם לדור הבא. העובדה שקיים פער כה גדול בין יכולתן של משפחות עם הכנסה שונה לממן השכלה גבוהה צריכה להדליק אצל כולנו נורה אדומה. השכלה גבוהה אינה מותרות, אלא תנאי הכרחי לתעסוקה הולמת ומתגמלת ולהתקדמות חברתית וכלכלית".
בשלב הזה ניכר כי אכן קיימים פערים במימון התואר בקרב סטודנטים המגיעים ממשפחות אמידות, לבין כאלו המגיעים ממשפחות חלשות יותר. אך האם באמת מדובר בעובדה קריטית אשר תשפיע על עתיד הקריירה של הסטודנטים ועל הצלחתם?
ובכן, לפי הסקר המדובר – לפחות אם תשאלו את ההורים, הם יענו לכם שכן. למרות שאנחנו שומעים יותר ויותר על שינוי הגישה בשוק העבודה לגבי התפיסה של התואר הראשון ואף מגלים אלטרנטיבות חדשות למסלולי לימוד מקוצרים ומעשיים, שמכשירים את הצעירים לקריירה הרצויה מבחינתם – גם היום, בשנת 2018, מרבית ההורים (כ-55.7% אם אתם ממש רוצים לדייק), מחזיקים בתפיסה כי תואר אקדמי הוא מפתח הכרחי לקריירה מצליחה.
יש רופא בקהל? ומה עם מהנדס?
גם לגבי הפרשנות לקריירה מוצלחת, הורים רבים עדיין מחזיקים בתפיסות המוכרות והוותיקות. מהסקר עולה כי המקצוע המבוקש ביותר בקרב ההורים עבור ילדיהם הוא הנדסה (17.5%), ומיד אחר כך, בפער קטן, עדיין נשמרת הפנטזיה של כל אם יהודייה שילדיה יהיו רופאים (17%).
יחד עם זאת, ניתן לראות גם את השפעתן של רוחות חדשות ופתוחות על תפיסות ההורים בכך ש-10.5% מהמשיבים ענו כי הם רוצים את מה שהילד שלהם ייבחר. ומה אם הילד ייבחר ללמוד מתמטיקה? כאן נראה שההורים הרבה פחות מרוצים ופתוחים לעניין. באופן מפתיע, למרות הלחצים לכל אורך תקופת התיכון והתוכניות השונות של משרד החינוך, רק 0.1% מההורים השיבו כי הם היו רוצים שילדיהם ילמדו מתמטיקה, מה שהביא את המקצוע למקום האחרון בסקר.
"הכישרון והיכולות אינם מרוכזים רק בגוש דן", מסכם סקרמנדי, "אולם ללא תמיכה מתאימה הכישרון הרב המצוי בפריפריה יורד לטמיון. כאשר עיקר המשאבים המצויים בידי משפחות ממעמד כלכלי חלש מופנים לסיפוק הצרכים הקיומיים הבסיסיים ביותר, הן נותרות ללא יכולת להשקיע בעתיד ילדיהן והכניסה לאקדמיה היא רק תחילת הדרך - נתוני הנשירה האקדמית עומדים על כ-20%. עבור הסטודנט שמגיע ללא גב כלכלי מדובר באתגר אותו הוא נדרש לעבור בהצלחה. ללא תכנית מלווה ותומכת במהלך התקופה זה מאתגר אפילו יותר".