ברגע שהשתחררתי מהצבא זה התחיל. מכבש הלחצים מאמא שלי ועד הדודה שלא ראתה אותי מאז יום הולדתי השלישי, והמנטרה של כולם הייתה זהה: "מה עם לימודים? את כבר יודעת מה את רוצה ללמוד?". כמו כל משוחררת טרייה, ההצקות רק הרחיקו אותי מכל מה שיכול היה להתפרש כהשכלה וגרמו לי לחקור יותר לעומק את ספריית ה-VOD של ספקית הכבלים שלי. כשהסביבה נרגעה מהלחץ הבלתי מוסבר שלה לשלוח אותי ללמוד משהו, הצלחתי באמת לחשוב על זה ברצינות והדילמות היו בלתי פוסקות. תואר או תעודה? חד חוגי או דו חוגי? הומני או ריאלי? אוניברסיטה או מכללה? קרוב לבית או רחוק? וגם: האם ללמוד פה בארץ הקודש או בכלל להמיר את החוויה הסטודנטיאלית המקומית בבינלאומית?
בסופו של דבר בחרתי ללמוד ממש כאן, מוקפת בשפתו של אליעזר בן יהודה ובתנודות בלתי צפויות במצב הביטחוני, אבל הלימודים מעבר לים סיקרנו אותי לתקופה ובעיקר עניין אותי להבין למה בכל שנה, יוצאים בממוצע בין 18 ל-20 אלף ישראלים ללימודים בחו"ל? בוחרים ללמוד בחו"ל כשאפשר לרכוש כמעט כל מקצוע או תואר כאן בארץ, ובסוף השבוע גם לשלוח כביסה ולקחת אוכל חם? הנה כמה סיבות.
כי לרוב יותר קל להתקבל מעבר לים
אחד המכשולים העומדים בפני כל מי שמבקש להיות סטודנט הם תנאי הקבלה שמושפעים באופן ישיר מהביקוש. ככל שהתחום אותו תבקשו ללמוד יהיה פחות מבוקש, תהנו מסף קבלה נמוך יותר. כמובן שישנם יוצאים מן הכלל ובתחומים מסוימים כדוגמת רפואה, תנאי הקבלה מחמירים במיוחד וזאת מכיוון שאין מספיק תקנים לענות על הביקוש הרב. תנאי הקבלה הקשוחים הנהוגים כאן בארץ ללימודי רפואה, אינם אותו דבר מעבר לים.
במדינות מזרח אירופה כמו הונגריה, סלובקיה, צ'כיה, רומניה ומולדובה, בחלק מהמקומות רף הקבלה דורש תעודת בגרות מלאה וראיון אישי בלבד, ובחלק כן תידרשו לעבור מבחני מיון מקדימים. הלימודים כמובן לא בהרכח זולים, והם יעלו לכם בין 10,000 יורו ל-15,000 יורו לשנת לימוד אחת, וברוב המקרים לא תוכלו לעבוד באופן חוקי במקביל. יש לציין שעל אף העובדה שרף הקבלה נמוך מאשר בישראל, אין זה מעיד על איכות הלימודים, ולעיתים אפילו להיפך. כמו כן, כשתסיימו את הלימודים ותשובו לארץ תצטרכו לעבור כמו כולם את מבחני הרישוי. אין ספק שגם כאשר מדובר בתואר יקר וקשה, בשילוב עם העובדה שתנאי הקבלה שפויים יותר מאשר בארץ, לגאווה של אמא אין תחליף.
כי אפשר לקנות מלא מילקי
כל סטודנט וכל הורה לסטודנט יודע שההוצאות על השכלה גבוהה לא מסתיימות בשכר הלימוד. כדי לצלוח בין 3 ל-4 שנים של לימודים גבוהים צריך באמת לשבת וללמוד, צורך שמשפיע באופן ישיר על מספר השעות שאפשר להשקיע בעבודה. הוצאות המחייה של סטודנטים מתחילות במגורים קרובים לאוניברסיטה, כאשר אין אפשרות (או רצון) לגור אצל ההורים, תחבורה ציבורית או החזקת רכב למפונקים יותר, אוכל, קופסאות פלסטיק שמכילות אוכל שליקטנו מהסירים של אמא וזה עוד לפני שחשבנו על לשתות חצי גולדסטאר או לצאת לסרט מדי פעם.
לעומת זאת, באיטליה או בגרמניה הייאוש יותר נוח. הוצאות המחייה הממוצעות לסטודנט באחת משתי המדינות הללו, עומד על 240,000 ₪ ל-6 שנות לימוד. בארץ לעומת זאת, למספר זהה של שנות לימוד על פי ממוצע הוצאות מחייה של 4,500 ₪ בחודש, יוציא סטודנט כ-324,000 ₪ לא כולל שכר לימוד. אז אם אפשר להשכיל ולקנות מילקי בזול בעת ובעונה אחת, למה לא בעצם?
כי זו חוויה לא נורמלית
לצד ההעשרה והפיתוח האישי שיכולים להגיע בילט אין עם תחום הלימודים שבחרתם, בלימודים בחו"ל תוכלו לקבל ערך מוסף משמעותי מאוד. החיים במדינה זרה, כל עוד היא מסבירת פנים, הם חוויה תרבותית מיוחדת. מי שבוחר ללמוד באוסטרליה למשל, אמנם ישלם שכר לימוד גבוה מאוד של כ-30,000 דולר, אבל ירוויח כמה שנים טובות של חיים תחת תפיסת ה- "No worries" האוסטרלית. התפיסה שבתרגום חופשי דוגלת ב"הסר דאגה מליבך כי רק לקנגורו פה יש צרות, ולנו אין". האוסטרלים לוקחים את הרוב בקלות ואת מה שלא הם מקלילים, אווירה שיכולה לעשות טוב לכל סטודנט. גם בלימודים באירופה, ארה"ב ובמזרח הרחוק תחוו חוויות תרבותיות חדשות שסביר שיעשירו אתכם יותר מכמה שיעורי אנתרופולוגיה כאן בארץ.
כי זה (כמעט) חינם
אחרי שכבר בחרתם את התחום שתרצו ללמוד, תגיע הדילמה שתצריך מכם להכריע האם ללמוד במוסד לימודים ציבורי כמו אוניברסיטה או רשת לימודים מקצועית מסובסדת לבין מכללה פרטית. אחד הקריטריונים שבוודאי תבחנו כדי לקבל את ההחלטה בין השניים, לצד רמת הלימודים, יהיה שכר הלימוד, וגם כאן ללימודים מעבר לים, יש יתרון להציע. היום, גם מי שאינו נושא דרכון של מדינה החברה באיחוד האירופי, יכול ללמוד במדינות החברות באיחוד בשכר לימוד של עד 1,000 יורו לשנה. שכר לימוד זה הוא נמוך אף יותר משנת לימוד אוניברסיטאית בארץ שנעה בין 9,500 ₪ לתואר חד חוגי לבין כ-20,000 ₪ לתואר דו חוגי בתחום מבוקש.
כשמשווים את שכר הלימוד לסטודנט זר במדינה החברה באיחוד האירופי, לשכר הלימוד במכללה פרטית בארץ ההפרש הוא אף גדול יותר. אז המשוואה של שכר לימוד נמוך + מחיר מחייה נמוך + חוויית לימודים קצת אחרת, לגמרי מביאה לתוצאה של השכלה בחו"ל.
כי כנראה שברומא תלמדו להיות רומאים טובים יותר מאשר בתל אביב
ישנם תחומי לימוד חדשניים ואקסקלוסיביים שכאן בארץ עוד לא הבשילו ובחו"ל תוכלו ללמוד אותם ברמה מעמיקה יותר. למשל, במדינות כמו איטליה, גרמניה, צרפת וספרד הלימודים בתחום העיצוב החדשני מתקדמים יותר מכאן בארץ. במדינות הללו תוכלו למצוא תכניות לימוד שלמות המוקדשות לעיצוב רכב, יאכטות, טכנאות מזון או עיצוב ובניית משחקי מחשב. אם יש תחום ספציפי שמעניין אתכם ללמוד, כדאי לבדוק איזו תכנית לימודים בארץ ובחו"ל היא הצעקה האחרונה בתחום. בנוסף, בתחומים הללו ישנה חשיבות גדולה לעשייה המעשית ויצירת תיק העבודות שיש בתכנית הלימודים, על פני לימודים תיאורטיים.
ואם אתם לא אנשים של מחייבות, גם לזה יש פתרון
להגר למדינה זרה לתקופה של 3-4 שנים כדי להשלים תואר או לימודי מקצוע באופן מלא, זה לא בשביל כל אחד. האתגרים שבלהתמודד עם לימודים בשפה זרה או לכל הפחות באנגלית וההסתגלות לסביבה חדשה, יכולים להיות תיק ובדיוק בשביל זה רוב מוסדות הלימוד בארץ מציעים אלטרנטיבות קצרות טווח בדמות תכניות לחילופי סטודנטים.
למשל, האקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל" בירושלים, מציעה לסטודנטים המתאימים לתכנית, מגוון של מדינות בהן אפשר ללמוד סמסטר אחד לפחות, החל ממדינות אירופה כמו אוסטריה והולנד ועד למדינות בדרום אמריקה כמו אורוגוואי וברזיל. אוניברסיטת תל אביב מציעה גם כן אפשרויות דומות במדינות שונות בעולם וגם תכניות ייחודיות יותר כמו מדינות דרום אפריקה, עם מסלולים ייחודים בתחומי בריאות הציבור ורפואה ציבורית. כסטודנטים במרכז הבינתחומי בהרצליה, תוכלו להגיש מועמדות למגוון דומה של תכניות למוסדות כמו אוניברסיטת ג'ורג וושינגטון היוקרתית או למכון הטכנולוגי (RMIT) באוסטרליה. ואלו רק מעט דוגמאות, למעשה כמעט בכל מוסד אקדמי בישראל תוכל לבדוק אודות תכניות לחילופי סטודנטים.
הכוכבית הגדולה היא שלתכניות חילופי הסטודנטים שמוצעות בארץ יש מכסות ותנאי סף, שידרשו מכם להתכונן לקראתם במהלך שנות הלימוד שקודמות להגשת המועמדות לתכנית. הרף המקובל ברוב המוסדות הוא ממוצע ציונים של 85 לפחות, ראיון אישי מחמיר יותר או פחות (תלוי במוסד הלימודים) וגיליון התנהגות צח כשלג. מוסדות הלימודים בארץ לוקחים את תכניות חילופי הסטודנטים מאוד ברצינות ומבחינתם כל סטודנט שיוצא לחו"ל הוא בגדר שגריר של המוסד האקדמי ושל המדינה. אז אם אתם רוצים לעשות סמסטר בחו"ל רק בשביל להשתכר עד כלות ולבלות את רובו זרוקים במסדרון של המעונות, עדיף שתעשו את זה על חשבון המוניטין שלכם ולא על חשבון השם הטוב שהמוסדות בארץ מקווים לשמור עליו.
אחרי שעברתם את המיונים הדרושים להתקבל לתכנית חילופי הסטודנטים במוסד הלימודים בו אתם לומדים, ישנה משוכה נוספת שתצטרכו לעבור והיא להתקבל למסלול שבחרתם בחו"ל. חלק מהמוסדות ידרשו מכם לעבור מבחן TOEFL שיעיד על רמת האנגלית שלכם וחלק יסתפקו בגיליון ציונים מלימודיכם בארץ. בחלק מהמקרים המוסדות בחו"ל הולכים לקראת המועמדים הזרים בתכניות חילופי סטודנטים, אבל עדיין שווה להשקיע כדי להיות מועמדים ראויים ולא ליפול בין הכיסאות.
בין אם בחרתם להרחיב את הידע שלכם בארצנו הקטנטונת או בחו"ל, הכי חשוב שתעשו את זה בתחום שמצליח להשאיר אתכם ערים לפחות בחצי מהשיעורים הכלולים בתכנית הלימודים ובמקום שעושה לכם חשק לקום בבוקר. אחרי הכל לימודים יכולים להיות לפעמים קצת מעיקים אז לפחות שיעברו בכיף.
*בהכנת הכתבה סייעו יועצי הלימודים של אתר campus-studies.co.il ורננה קרן, מנהלת תחום לימודים בארץ ובחו"ל באתר זאפ.