מקצוע קודם: מפקד ביחידה מובחרת
מקצוע נוכחי: מחנך ומורה להיסטוריה ותנ"ך בתיכון טומשין חולון.
למה החלפתי מקצוע? "החלפתי מקצוע כי חיפשתי מקום עיסוק שמתאים לי יותר, שאני מתחבר אליו יותר, שגורם לי להרגיש טוב יותר מהמערכת הצבאית בה הייתי. במדינה שלנו מתחילים קריירה צבאית בגיל 18 ונכנסים לשם מבלי לקבל החלטה ברורה בנושא. מתפקיד לתפקיד, מצאתי את עצמי פתאום בגיל 28 באמצע קריירה צבאית מבלי שאי פעם החלטתי שזה הכיוון שלי בכלל. בשנים האחרונות שלי בצבא הרגשתי שזה לא באמת אני, שבשהייה שלי שם יש צד בי שאני לא נאמן לו, שזה לא מתאים לאופי שלי והחלטתי להחליף מקצוע".
מתי נפלה ההחלטה לעשות שינוי? "לא היה אירוע ספציפי שהוביל להחלטה הזו, זה היה תהליך במסגרתו הייתה תקופה ארוכה בה חשתי ניכור לסביבה שלי, הרגשתי שאני לא קשור למקצוע ושאני לא ממצה את עצמי. בנוסף, היה עלי לחץ עצום שהתבטא בעובדה שבגיל 28 היה לי אולקוס... הגוף שלי סימן לי שאני בלחץ גדול ובמתח, אני לא אהבתי את זה ולכן החלטתי לצאת משם. ביליתי שנתיים בדאלאס, בעסקים שונים אבל לא התחברתי גם לזה. חוויתי געגועים עזים לארץ והבנה לגבי מה שאני באמת רוצה לעשות: לחנך. הרצון הזה התעורר בי פתאום והבנתי שזה מתאים לאופי שלי, ליכולות שלי ושזה הגיוני לי. שיש בי רצון לעשייה חברתית ושחשוב לי לעשות משהו בשביל החברה".
כמה זמן לקח לעשות את השינוי? "האמת היא שבאותו רגע חזרתי לארץ ונרשמתי ללימודים בסמינר הקיבוצים. במקביל ללימודים לתואר ולתעודת ההוראה, חזרתי לאהבה ישנה שלי - הכדורגל והתחלתי להדריך כדורגל במתנ"סים. סיימתי את הלימודים וזו השנה השנייה שאני מלמד בתיכון טומשין בחולון ו משתתף בפרויקט חלוץ חינוכי של משרד החינוך. אני מלמד היסטוריה ותנ"ך , אלו מקצועות שאני מאוד אוהב באופן אישי והייתי רוצה להעביר את האהבה הזו לתלמידים, ואני מחנך כיתה י' – שזה הדבר שהכי מעסיק אותי, זה האתגר הענק והחשוב באמת. מעניין שהתפקיד שהכי אהבתי בקריירה הצבאית שלי הוא להיות מפקד כיתה, תפקיד שגם בו יש חינוך – אז היסוד הזה תמיד היה בי".
מה הדבר שאני הכי אוהב במקצוע החדש? "הדבר הכי מדהים הוא הקשר האישי עם התלמידים, הזכות להיות שותף לתהליכים המשמעותיים שהם עוברים בגיל הזה, להיות שם בנקודות הקריטיות האלו ולהרגיש שאתה עושה משהו חשוב באמת. אני קם בבוקר עם תחשה שאני עושה משהו טוב. בשנתיים שלי כמורה למדתי שהעבודה היא סיזיפית, שלא תמיד רואים את התוצאות מיד – אבל שאני משמעותי, שהנוכחות שלי חשובה עבור הנוער הזה, שאני לא מעביר סתם משהו מצד לצד אלא באמת משפיע לאנשים על החיים".
מה הדבר במקצוע הישן שאני הכי מתגעגעת אליו במקצוע החדש? "למקום בו הייתי בצבא יש הילה מסוימת, פרגון שאתה מקבל – ולא משנה מה עשית, רק מעצם היותך שייך ליחידה מובחרת. מקצוע ההוראה לא פחות קשה ולמעשה הוא אתגר לאומי יותר חשוב כיום – אבל אין לו את ההילה הזו. למעשה, הוא סובל הכפשות. אז אני מתגעגע לפרגון הזה, להילה שאופפת את מה שאתה עושה – הלוואי שגם מקצוע ההוראה היה מתהדר בהילה כזו".
מה גילית על המקצוע שלא ידעת: "לא ידעתי עד כמה מערכת החינוך היא מציאות מורכבת – מבחינה בירוקרטית, מבחינת תקנים ומבחינת היחס לעובדים שלה. בית הספר שאני עובד בו הוא בי"ס קטן, יש בו מנהלת שתמיד זמינה וטוב לי בו – אבל ביחסים עם מערכת החינוך הגדולה מתגלים לפעמים ממשקים שקשה להבין וזה מאתגר".
מה השינוי הכי גדול באורח החיים שלך? "שכיף לי, זה השינוי הכי משמעותי - וזה משהו שאי אפשר לשים עליו תג מחיר. הכיף משפיע על כל החיים שלי והלחץ ירד ממני – לא כי העבודה לא קשה, אלא כי זה סוג אחר של עשייה. בעבודה בצבא מן הסתם יש עיסוק בחיים ובנשק והעוצמות הן אחרות. לעומת הצבא, בו מודדים אותך ושופטים את הביצועים שלך גורמים חיצוניים פה יש מדדים פנימיים שלך מול עצמך ושלך מול התלמידים".
תגובות של הסביבה? "היו מגוונות, החל מ"השתגעת?” ועד לתגובות של "כל הכבוד" ו"צריך אנשים שילכו למקום הזה" ושמחה על כך שיש אנשים שעושים את זה. רוב התגובות שקיבלתי היו סביב עניין הכסף ואיך אפרנס משפחה ככה, אבל בסך הכל, כשאתה מסביר לבן אדם למה אתה עושה את זה, את המשמעות של זה בשבילך ושטוב לך – מקבלים את זה".
מה הדבר הכי גדול שהשינוי דרש ממך? "השינוי הזה דרש ממני לשנות את אורח החיים שלי מבחינה כלכלית. רב סרן קרבי מרוויח פי 3 ופי 4 ממה שאני מרוויח היום והייתי צריך לעשות את הוויתור הזה. חוץ מזה – הכל הוא רווח נקי שלי. אני מודע למחיר הכלכלי של הסיפוק שאני מרגיש".
מילה למתלבטים: "אני ממליץ על השינוי הזה אבל מהסיבות הנכונות: הרבה פעמים פוגשים אנשים שעושים את זה כי הם מחפשים משהו קל - וזו לא סיבה טובה כי מדובר במקצוע קשה. מי שעושה את זה כי הוא מחפש עשיה משמעותית, סיפוק או אתגר וגם הנאה מחברתם של אנשים טובים, של קולגות מדהימות ומפרגנות . את פוגשת פה אנשים מדהימים שמקדישים את החיים שלהם לחינוך וזה היתרון של התחום – פרגון ונועם. אני ממליץ".