התקופה הנוכחית היא תקופה בה המעסיקים שולטים בשוק העבודה. העובדה הזו גורמת לכך, שעובדים פוטנציאליים, הערך הכי משמעותי שיכול להיות בחברה, זוכים לזלזול רב מצד המעסיקים. ארבע נשים מספרות על התנהלות משפילה ומבזה במהלך ראיונות עבודה מצד מעסיקים.
"תמכרי את עצמך במשפט"
"זו הייתה עבודה שאפילו לא רציתי לעשות אותה", מספרת א' מתל אביב, העוסקת בכתיבת תוכן וניהול סושיאל. "הלכתי לראיון עבודה לתפקיד שיווקי - ניהול צוות של פרילנסרים בארץ ובחו"ל - בשיא תקופת הקורונה, כשהיה סגר. לא ממש הבנתי למה הראיון לא מתקיים בזום. נכנסתי למשרדים שהיו שוממים לחלוטין. ישבתי עם ה-HR שהייתה יחסית נחמדה, אך במהלך הראיון נכנס מנכ"ל השיווק, שהיה קשוח וחמור סבר, ולא טרח לחייך בחזרה. ישבנו במרחק ניכר באופן ספייס ואז הוא שאל אותי: "למה שניקח דווקא אותך, בואי תמכרי את עצמך במשפט". השבתי לו בחזרה: "מישהו אי פעם ענה לך על השאלה הזו"?
א' מספרת שאחת הטעויות שעשתה במהלך ראיון העבודה היה להשיב בכנות על שאלה שהתייחסה לחסרונות שלה. "אמרתי שאני לא האדם הכי מאורגן שיש. זו לא הייתה התשובה שציפו לה, ומאז הוא התייחס רק לעניין הזה, ושאל מה אני מוכנה לעשות כדי לשפר את עצמי ואיך אבטיח לו שכן אהיה מאורגנת, הרגשתי כאילו שאני נמצאת במבדקים לקצונה בצה"ל". כעבור שעה הראיון הסתיים, א' יצאה משם ועמדה לעלות על האוטובוס בחזרה הביתה, כשקיבלה שוב טלפון ונאמר לה שעברה את שלב א', ושתגיע מיד לשלב ב' כי המנכ"ל בדיוק הגיע למשרד. "חזרתי ונאלצתי לחכות עוד 40 דקות. המנכ"ל תחקר אותי במשך חצי שעה על עצמי, ואיך אני אסתדר עם העבודה ועם העובדה שיש לי ילדים, אמרתי לו שבעבודה הקודמת היה לי הסכם שאני יוצאת מוקדם, והוא גלגל עיניים לעומתי, והתנהג בכללי בחוסר נעימות. כשהלכתי אמר שיחזרו אליי בימים הקרובים, ומאז לא שמעתי מהם מילה, לא ברור לי למה אנשים לא יכולים לנהוג בטיפת נימוס וכבוד בסיסי ולשלוח הודעה או להרים טלפון כדי לעדכן". 
"יש לך ראיון איתי, תשברי את הראש ולכי תחפשי חנייה"
ה', מנהלת חשבונות שצברה ניסיון רב שנים בתחומה, הגיעה לפני כשנתיים למשרד פרסום בשרון, בעל עיתון מקומי, שבדיוק חיפש מנהלת חשבונות. "המשרה ממש התאימה לי, גם מבחינת היקף המשרה. שוחחתי בטלפון עם מנהלת המשרד, שסיפרה לי על התפקיד וזימנה אותי לראיון".
זה היה באוגוסט, שעת צהריים, ה' חיפשה זמן רב חנייה ביישוב הקטן בעל הסמטאות הצרות. "התקשרתי ואמרתי שלא מצאתי חנייה, ומנהלת המשרד אמרה לי שיש בעיות חנייה באזור, ומשום שהחנייה נתפסה על ידי שותפי המשרד, הציעה לי לחפש חנייה ברחובות הסמוכים. מצאתי קילומטר מהמשרד חנייה במקום פרטי, השארתי מכתב התנצלות על הוישר עם מספר הטלפון שלי. הגעתי למשרד מיוזעת, אך הראיון עבר טוב, הייתה אווירה מאוד נעימה בראיון, ויצאתי בהרגשה טובה".
עוד באותו היום יצרה מנהלת המשרד קשר עם ה' והזמינה אותה לראיון שני עם הבעלים. ה' ביקשה ממנהלת המשרד לארגן לה חנייה, ומנהלת המשרד אמרה שביום שבו היא תגיע, החנייה שלהם בבניין אמורה להיות פנויה. "כשהגעתי לשם, נכנסתי לחניון שלהם וראיתי ששמורים שני מקומות חנייה למשרד. על שניהם חנה ג'יפ גדול ויוקרתי באלכסון, ועליו נשען גבר כבן 50 שעמד ועישן. עצרתי לידו וביקשתי ממנו לישר את האוטו כדי שאוכל לחנות, משום שיש לי ראיון עבודה. הוא הסתכל עליי בשאט נפש ואמר לי: "יש לך ראיון איתי, תשברי את הראש ולכי תחפשי חנייה בחוץ, אני לא מזיז את האוטו".
ה' נסעה משם מיד ובדרך ניסתה להתקשר מספר פעמים למנהלת המשרד כדי להגיד לה שהיא מסירה את מועמדותה, אך זו לא ענתה. "רק כשהגעתי הביתה היא שלחה לי הודעה בוואטסאפ שאני חסרת אחריות שלא הגעתי לראיון ושאני כנראה גם עובדת חסרת אחריות. כתבתי לה בחזרה את מה שהבעלים אמר לי, והיא ענתה: "נו אז מה?". העליתי פוסט על מה שקרה בפייסבוק ותייגתי אותם, אז התברר לי שכמה מחברותיי ביישוב זומנו לראיונות באותו משרד ונקלעו לאותו סיפור. גם עליהן כעסו שהן לא אילתרו חנייה. מנהלת המשרד הגיבה בהתנצלות ובהמשך החלטתי למחוק אותו". 
החוויה המאוד לא נעימה שחוותה ה' לא הייתה הראשונה וגם לא האחרונה בסדרת ראיונות העבודה שעברה. לפני כשלושה שבועות הגיעה לראיון נוסף, דרך חברת קבוצה בפייסבוק, שמשמשת כ-HR בחברה. "בראיון ישבתי עם ה-HR ורואת החשבון של החברה ששאלה אותי רבות על נסיוני בתחום ועל הידע המקצועי שלי. ראיתי שהיא התרשמה, בכל זאת, אני כבר 20 שנה בתחום. לאחר מכן דיברנו על נושא השכר ובסיום הראיון, ה-HR אומרת לי 'אז לסיום, בואי תשכנעי אותנו למה כדאי לנו לשכור אותך'? עניתי לה שלא שואלים שאלות כאלה יותר. לא הגיוני אחרי ראיון ארוך שעברתי, ואחרי שהבנתן מה היקף הידע והנסיון המקצועי שלי, אני עוד צריכה לשכנע אותך למה לקחת אותי לעבודה. כשהיא לא הרפתה, אמרתי לה אני אענה על השאלה הזו בתנאי שתעני בחזרה על השאלה שלי - למה כדאי לי לעבוד אצלכם. היא ענתה לי שלא שואלים כאלה שאלות, ולא הסכימה לקבל שצריכה להיות כאן הדדיות, ושאנחנו מנהלות דיאלוג. אמרתי לה שאף אחד פה לא עושה טובה למישהו, וכשם שאת צריכה אותי אני זקוקה לעבודה אבל לא בכל מחיר. היה נראה שהבינה והיא אמרה 'אוקיי אני אענה לך על השאלה הזו אבל קודם תעני לי את'. אמרתי להם למה כדאי להם לשכור אותh, ממש עפתי על עצמי, והם היו בשוק מהביטחון העצמי שלי. כשאמרתי לה שעכשיו תורה להשיב לשאלה שלי, היא אמרה לי:'החלטתי שאני לא עונה לשאלה הזו'. הוכחתי אותה על כך שהיא משקרת, נפרדתי מהןם ונסעתי משם. אחרי יומיים קיבלתי הודעה שהם רוצים להזמין אותי לראיון שני ואמרתי שאני לא מעוניינת".
מחכות במשרדים לראיון שלא יגיע
גלי (שם בדוי) עצמאית, ואימא לשני ילדים נתקלה בפוסט בפייסבוק לפיו בחברה שמציגה עצמה כסטארטאפ רפואי הייטקיסטי, מחפשים מנהל תוכן. "על פניו זה נשמע מאוד מבטיח, על אף שלרוב סטארטאפים מחפשים ניהול תוכן באנגלית, החברה הזו ביקשה שזה יהיה בעברית, וזה כבר העלה סימן שאלה, אך בכל זאת שלחתי קו"ח באנגלית, וחזרה אליי נציגה של החברה. היא אמרה שמדובר בסטארטאפ שעוסק באימון מוחי להפרעת קשב, ועוד פתרונות רפואיים שונים כולל דיאטות, היא שיווקה באופן מוצלח את המשרה ואמרה שמדובר בהזדמנות להקים את מחלקת התוכן שלהם". גלי עשתה מאמצים כדי להגיע לראיון שנקבע עוד לאותו היום, ותוך כדי בדקה את החברה ברשת, שם היא גילתה שלא מדובר בדיוק בסטארטאפ, ושהם עשו מחקר בודד על השיטה ועדיין מחכים לאישור. "הבנתי שמדובר במוצר שהוא חרטה, ולא הוכח מדעית, ושזו חברה מתגלגלת, שמשווקת תרופה יקרה, ידעתי שאופתע אם בכלל יצא מכאן משהו אך בכל זאת הראיון כבר נקבע".
גלי הגיעה לראיון בחברה שנמצאת במגדלי הייטק במרכז, אך כשנכנסה למשרדים ראתה שהמקום נראה כמו מוקד טלפוני שצפופים בו עובדים צעירים רבים, שמוכרים את המוצר ומתמודדים עם התלונות שמגיעות מהלקוחות. "הודעתי לפקידת הקבלה שהגעתי, ישבתי והמתנתי. ראיתי שהם ראו אותי אך עדיין נתנו לי להמשיך לחכות. פקידת הקבלה לא הציעה לי לשתות אפילו. הם נתנו לי להתייבש כמעט שעה, ולא טרחו להגיע. בסוף הלכתי משם,כתבתי למגייסת בהודעת וואטסאפ 'חייבת לזוז',והיא השיבה לי בלאקוניות 'מתנצלת על העיכוב'. אני לא רואה את זה בצורה אישית, ואני חושבת שאנשים מתנהגים בצורה כזו שפלה כי זה אפשרי. הבעיה העיקרית היא שבתקופה הזו, השוק הפך לשוק של מעסיקים והכוח עובר לידיים שלהם, לכן זה נראה ככה".
הזלזול במרואיינים אולי החמיר, אך בהחלט לא מדובר בתופעה חדשה. גם מ', בעוסקת בקריאייטיב, יח"צ ושיווק דיגיטלי חוותה מקרה דומה כבר לפני מספר שנים, כשהגיעה לראיון בהוצאת ספרים למשרה ג'וניורית, הקשורה בתוכן. הראיון נקבע לשעה 12:00. כשהגיעה מ' גילתה שבחדר ההמתנה מחכים מעל 25 איש לראיון לאותה משרה. "ראיתי שכולם מסתכלים במבוכה אחד על השני, חלקם הכירו אחד את השני. כל פעם שמישהו הלך למזכירות, נפנפו אותנו, ולא הגישו לנו אפילו מים. ישבתי שם עצבנית ואני לא מבינה עד היום למה כולנו לא הלכנו משם. הייתה שם דמות מפורסמת יחסית בתחום, שישבה למעלה משעה עם המנכ"ל בחדר, וכולנו חיכינו. אחרי שהפגישה שלהם הסתיימה וראיתי שעדיין לא מכניסים אותנו, קמתי והלכתי ואיתי הלכו מספר אנשים".