שוק העבודה חזר לשגרה כמעט מלאה, ונדמה שכל מגבלות הבריאות כבר מזמן מאחורינו. וכעת, משנגמרו התירוצים מדוע אסור להתקהל במשרד, הגיע הזמן לחשוב מה המקום הנכון ביותר לשבת בו במשרד. בדגש על מי שעובדים בחללי עבודה גדולים.
כולנו כבר יודעים לדקלם שהמגפה שינתה לחלוטין את מקום העבודה שהכרנו. זה ניכר במיוחד בקרב חברות שמאמצות מודלים לעבודה היברידית המשלבת עבודה מהמשרדים ומהבית, שחלקן גם בוחרות לשנות את קונספט ההושבה במשרדים ומבטלות את המקומות הקבועים – כך שכל אחד עובד במקום הפנוי ביום שבו הוא מגיע. זה מתאים כמובן למקומות עבודה בהם העבודה דינאמית והיברידית, אבל גם במשרדים בהם המקומות עדיין קבועים, נעשו לאחרונה שינויים רבים בקונספט העיצובי בעקבות הגבלות הקורונה – מה שיצר הזדמנות גם לנו העובדים לבחור מחדש את המיקום שלנו במשרד.
יש פה חלון?
מחקר שפורסם לאחרונה שנערך על ידי אקדמאים מאוניברסיטת UCL בלונדון, מצא כי ישיבה ליד שולחן עבודה במשרד כשהפנים פונות למרכז חדר שבו יש מספר מצומצם יחסית של אנשים, תגביר את התחושה החיובית של העובד ותהפוך אותו לפרודוקטיבי יותר.
מנגד, מי שיידרש לשבת באותה העמדה אך מול אנשים העולה על 8 – מה שמוגדר במקומות עבודה בתור "אופן ספייס", עלול לסבול מתחושה שהסביבה פחות תומכת בו, מהיעדר שייכות צוותית וכן מחשש להביע את דעתו ולשתף מחייו.
המחקר סקר 172 עובדים במטה חברת טכנולוגיה עולמית בלונדון, ויש לציין שהוא נערך בימים של טרום המגיפה העולמית. קרסטין סיילר, אחת ממחברי המחקר, אמרה בראיון ל-CNBC כי מבחינה פסיכולוגית, אם עובד רואה הרבה עמיתים יושבים ליד שולחנות העבודה מולו, הוא אוטומטית נרתע מיצירת קשר: "הוא יוצא מתוך תפיסה שהוא לא רוצה להפריע להם, מה שמשפיע על תחושת הבטחון העצמי שלו". סיילר מוסיפה שבחלל עם הרבה אנשים, יש גם יותר הסחות דעת חזותיות ורעשים חזקים, שמשפיעים על הפרודוקטיביות של העובד.
המחקר בדק גם את הכיוון הפוך; אם יוצאים מנקודת הנחה שישיבה עם הגב לקיר מול חדר עם הרבה אנשים מפריעה לריכוז ולתחושת השייכות, מה יקרה אם באותה הסיטואציה העובדים יבחרו לשבת עם הפנים לכיוון הקיר? אז עולה סוגיה חדשה של חוסר בטחון מצד העובד. סיילר מגדירה זאת כ"התנהגות אנושית של הססנות, הנובעת מהצורך בגב מוגן".
"מבחינה פסיכולוגית זה מתקשר לתחושת השליטה, לתחושה שאני יכול לשלוט בחדר באופן חזותי, ומהחשש שרוקמים מזימות או הפתעות מאחורי גבי", אמרה.
עוד בדקו במחקר את הישיבה מול או לצד חלון, מה שהתברר כמקום המומלץ ביותר, שכן הוא מאפשר לעובדים להתמקד יותר בעבודה, בהשוואה לישיבה מול הקיר. לטענת סיילר, הדבר קשור, ככל הנראה, להעדפה אנושית לחשיפה לאור יום ולתחושה שנמצאים באוויר הפתוח – כן, גם אם החלון סגור בכלל, התחושה היא אותה התחושה.
מחקר שנערך בארה"ב בשנה שעברה, חיזק את הטענה הזו, כשמצא כי עובדי משרדים עם חשיפה לאור יום טבעי ישנו 37 דקות יותר בלילה, וגם היו טובים יותר בקבלת החלטות. כך שאין ספק שאם יש לכם את האופציה לבחור – לכו על העמדה ליד החלון.
עמדת כוח של נינג'ות
לטענת לינדה צ'ו, מייסדת חברה לייעוץ מקצועי לפתרונות ארגוניים, גם בלי שנהיה מודעים לכך אנו מיישמים חלק מעקרונות הפנאג שואי בבואנו לבחור את מקום הנכון לנו במשרד, את "עמדת כוח".
"אתה מרגיש הרבה יותר בשליטה כשיש לך גיבוי. קיר פיזי מאחוריך, למשל, ממקם אותך ב'עמדת כוח' ושליטה על הסיטואציה", הסבירה צ'ו, "אבל מה שזה באמת אומר, באופן אינטואיטיבי, הוא שאף אחד לא יכול לבוא ולהתגנב מאחוריך".
באופן דומה, לילי ברנהיימר, יועצת בתחום הפסיכולוגיה של הסביבה, מציעה לאנשים לשבת במה שהיא מכנה "מושבים חסינים לנינג'ה". ההגדרה הבומבסטית הזאת היא למעשה ישיבה עם הגב לקיר, מה שמספק לנינג'ה זווית ראיה שסורקת כל הזמן את מי מי שעלול לתקוף – מטאפורית, כמובן. ברנהיימר מוסיפה גם כי עובדים צריכים לשאוף למצב את עצמם עם הגב לקיר, לצד חלון עם נוף טוב כלפי חוץ: "מכיוון שזה יכול לשפר את התפקוד הנפשי בעד 25%."
בשורה התחתונה, נראה כי המצב האידיאלי הוא ישיבה לצד או מול חלון. כשזה לא מתאפשר, עדיף לשבת עם הגב לכיוון הקיר, תוך ניסיון להקפיד על צמצמום מספר האנשים בזווית הראייה שלכם לקבוצות של עד 8 אנשים. אם נקלעתם לחלל עבודה גדול שלא מאפשר לכם לצמצם את מספר הקולגות מולכם, ניתן ליצור חציצה באמצעות קירות ניידים או במחיצות הפרדה, המקובלות בחללי משרדים גדולים.